האם מדען ממציא או מגלה חוקי טבע?

המציאות המדעית קיימת כדי שתתגלה או שהיא מומצאת?
צילום של שפי גבעון
פרופסור יהושפט גבעון

יש שיטענו בתגובה על מאמר זה שנדירים הוגי הדעות שיסברו שהמדען ממציא את תגליותיו, וכי השאלה העומדת לדיון במאמר הזה כמעט לא נדונה בימינו. ובכן, ד"ר איתן מכטר במשנתו הפוסט מודרנית של ניטשה, בפרק הראשון של הספר האלקטרוני "שדה האוריינות החזותית: שיטוט מקומי במרחבים של תאוריה, יישום ופרשנות" (ערכה מלכה בן-פשט, 2021) מציג טיעונים פילוסופיים לגבי השאלה, האם מדען ממציא או מגלה חוקי טבע.

בשאלה זו דנה בהרחבה ד"ר תמר יחיאלי, ראש התוכנית לתואר שני בהוראת המדעים ב"מכללת ירושלים". היא הקדישה לדיון בשאלה זו את פרק 11 בספרה "על למידה משמעותית והוראה משמעותית של מושגים מדעיים" (הוצאת מופ"ת 2020).

אם המדען מגלה חוק מדעי, היכן החוק היה חבוי לפני שהתגלה? האם עלינו להאמין, כמו אפלטון, בקיום עולם אידיאות שבו שוכנים חוקי הטבע האמיתיים, עולם שהחושים אינם יכולים להגיע אליו? מה קורה לחוק קיים כאשר הוא מופרך או מתעדכן? מה קרה לחוקי ניוטון כאשר התגלתה או הומצאה תורת היחסות? באיזו מידה הם התערפלו ובטלו מן העולם? מדוע עדיין מלמדים את חוקי ניוטון באוניברסיטאות המובחרות ברחבי העולם? ומה בדבר חוקי הפיזיקה של אריסטו? מניין הם באו ולאן הם נעלמו? האם נצטרך להסכים עם קארל פופר שהידע המדעי שוכן בעולם מיוחד (ראו במאמר קודם שלי על האמת). לעומת זאת, אם המדען ממציא את תגליותיו, אז בשביל מה הוא עורך ניסויים ותצפיות? שימציא גם את הניסויים ובעיקר את הממצאים הדרושים לאישוש השערותיו. אבל אז כיצד נוצר הידע המדעי כידע שניתן עקרונית לבדיקה על ידי כל אחד?

ייתכן מאוד שההבחנה בין גילוי חוק מדעי להמצאת חוק מדעי היא הבחנה מטעה מיסודה. ייתכן שהניסיון להבחין ולהבדיל בין המצאה לבין גילוי כדי לאפיין את פעולת המדען הוא זה שיוצר את הבעיה. לכן, עלינו לבחון את האפשרות שמושג התגלית ומושג ההמצאה והיצירה הם מושגים שלובים. כלומר, ייתכן, שכמו בעולם הפיזיקה, יש דואליות מובנית בעולם המדע. המדען, בו-זמנית, יוצר ומגלה.

ואם נחשוב על זה, נבין גם שהקושי בלימודי מקצועות רבים נובע מכך שהתלמידים נדרשים לבצע בהם בדיוק אותו הדבר. כמה חוקרי חינוך כבר חשו שלמידה צריכה להתנהל כמו מחקר מדעי. למשל פיאג׳ה במחקריו על למידת ילדיו בתהליך של הפרכת אמונותיהם (לזה קראו הפסיכולוגים ״למידה קונסטרוקטיביסטית"). אנשי חינוך מאמינים עד עצם היום הזה שפיאג'ה חשף את המאפיינים האמיתיים של הלמידה המשמעותית בתהליכים הנקראים "הבניית ידיעה" (או, אם נבלבל בין ידע ציבורי ובין ידיעה אישית, נקרא לתהליכים אלה "הבניית ידע").

בלימוד מקריאת ספר לימוד, או מהאזנה להרצאה, התלמיד כמדען מגלה ויוצר את הבנתו. היום הביטוי ״למידה פעילה״ אומץ על ידי העוסקים ב״בינה מלאכותית״ לביטוי שמשמעותו לא פחות מלמידה על ידי מכונה. הלמידה המשמעותית עדיין נקראת היום, ״קונסטרוקטיביסטית״. הלומד ״למידה משמעותית״ חייב בו-זמנית לגלות תוכן קיים, משמעות קיימת, או מציאות שאיננה מוכרת לו וגם להמציא אותם, לעצב ולבנות אותם בתודעתו בתהליך שהלומד יוצר. אפילו בתהליך שנרמז במאמרי בנושא זה על בניית המידע מנתונים מ״הסוג השלישי״, האדם מגלה ויוצר בו-זמנית את משמעות הנתונים. אנו עושים זאת מבלי להקדיש לכך מחשבה נוספת.

ולכן, אם אני צודק ביחס ללמידה החורגת מסתם שינון, אין אנו יודעים כיצד לבצעה על ידי אלגוריתמים וייתכן אפילו שעקרונית היא לא ניתנת לביצוע על ידי אלגוריתמים. אני חושש שאנו מצמצמים את תפיסותינו לעולמות פשוטים שמסבכים אותנו כאשר אנו מנסים להתמודד עם תופעות מדהימות כמו האור, החישובים הדיגיטליים , השיטה המדעית והלמידה המשמעותית. אני, אישית, מתייחס אל תיאוריות על קוגניציית האדם המנסות להסביר את חשיבת האדם כביצוע של אלגוריתמים, אל תפיסת המוח של האדם כמיקרו-פרוססור רנדומלי, אל מכונות ״לומדות״ ואל ״בינה מלאכותית״, כאל המצאות לא כל כך מוצלחות להבנת התודעה האנושית.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

9 תגובות

  1. לטעמי, התפלספות חסרת משמעות. אני מדען כבר יותר מיובל. כנסיונאי, התאמתי את המדידות האמפיריות שעשיתי למודלים קיימים, או שיצרתי מודל מתימטי (מתימטיקה היא שפת המדע) שיתאים לתוצאות האלה, אבל בשום מקרה אי אפשר לומר שהמצאתי חוק טבע.

  2. אני נוטה לקבל את עמדתו של נח. ראשית ברמה הפרקטית לא משנה לי אם "נחשף" חוק או "הומצא", אנשי מדע- טבע או חברה, צופים בתופעות המציאות, מנסים להבין ולנסח אותה ואת הקשריה באמצעות כלי המחקר הקיימים, מעמידים את תובנתם במבחן האמפירי- כדי שיהיו נחלת הכלל,.
    ובכול זאת, מאחר ומצאת לנכון לשתף את הקוראים באבחנה זו- מהו הלקח שאתה מצפה שנלמד מכך

  3. על פניו ברור שחוקר לא יכול להמציא חוק. החוק קים ופועל ופדוט לא גילו אותו. ואז בא חוקר ומגלה אותו והופך אותו לידוע לכולם. אבל ברור שהחוקר לא משנה את התנהלות העולם. הוא רק מגלה אותה.

  4. כבר בכותרת הראשית של המאמר חבוי אבסורד, או יותר נכון אוקסימורון, שהרי אם מדען ממציא חוק כלשהו החוק לא יכול להיות "חוק טבע".
    במקסימום המדען יכול לחקור על מנת להבין תופעת טבע מסוימת ולהגדיר עבורה תובנה או נוסחה במונחים מתמטיים. גם הגדרה מסוג זה אינה אלא בלטריסטיקה (משהו כמו ספרות יפה). לכן השלב הראשון בקריירה של כל מדען הוא קבלת .Ph.D, דהיינו דוקטור לפילוסופיה, באשר אפילו תאוריה המיוסדת על ניסוי תחת פרוטוקול מדעי (קבוצת ניסוי מול קבוצת ביקורת) נחשבת להתפלספות.
    גם המינוח בכותרת המשנה: "האם מציאות מדעית קיימת או מומצאת" היא הטעייה כנראה בהיסח הדעת. מציאות בכל מקרה קיימת. אם היא מומצאת היא מקסימום יכולה להיות אשליה ולא מציאות קיימת מדרך הטבע.

  5. המאמר הזה כמו כל המאמרים שלך מעולים. לא חייבים להסכים עם כל דבר, אבל הם מחייבים התייחסות רצינית. לא מפתיע שיש לא מעטים שלא בדיוק מבינים. שיש כאלה שצושבים שכדי להתווכח או לא להסכים מספיק לקרוא את הכותרת. העיקר שיש היכן לקרוא מאמרים כאלה ושיש לא מעט מעוניינים בנושאים כאלה.

    1. לאהרון תודה,
      לא רק על שטענת שמאמרי מעולים, אלא גם שכדאי לקרוא אותם מעבר לכותרותיהם. בדרך כלל, הכותרות מנוסחות באופן שימשכו את תשומת לב "העוברים ושבים" ולכן, הן לא משקפות את תוכן המאמרים…

    2. אכן השטחיות הולכת ומתפשטת עם התחזקות הרשתות החברתיות. עלגות, רדידות, ועוד. זה היום הכיוון. לקרוא חצי כותרת זאת כבר העמקה

  6. אני אוהב אנשים שלו משתעבדים נפשית ומוחית לטכנולוגיות המיחשוב

  7. מאמרים ברמה גבוהה ומי שלא מובן לו שיקרא מאמרים אחרי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של יורם

פשיטת רגל

נתון מחריד ומבשר רע בנוגע לילדינו