זה עתה יצא ספרי החדש ששמו "חוכמת הזִקנה – י"ח תובנות" בהוצאת "ספרי ניב". שיתפתי בהפקתו את נכדי, בן רוטנברג, צייר מחונן בסגנון פופ-ארט, ואיוריו מלווים את דפי הספר.
הזִקנה אכזרית ועכורה, לא הוגנת, כואבת, מייאשת. אין בכוונתי לייפותה. אשר לכושרי החשיבה והלמידה, בזִקנה חל בהם כרסום. בראש ובראשונה בזיכרון. אני עצמי עד לתהליך הזה המתרחש בי. ועם זאת אני חש שלמרות ההפחתה ביכולותיי השכליות, החוכמה שבי – זו שהיא מעבר לכשרים הללו, זו המתבטאת בסגולת-על של התבוננות בדברים ובעצמי – רוכשת איכויות מובחנות חדשות והיא מועצמת מכך.
בשנים האחרונות הרהרתי לא מעט בחוכמת הזִקנה. ביקשתי לדעת אם יש דברים בגו, אם מעבר להיגדים היפים והמתכוונים-לטוב כלפיה, יש בחוכמת הזִקנה תכונות ייחודיות לה.
הביטוי "חוכמת הזִקנה" נגזר מהפסוק "בישישים חוכמה ואורך ימים תבונה" (איוב יב, יב), או מהאמרה "זקני תורה […] כל זמן שמזקינין, דעתן מתיישבת עליהן" (משנה, קנים ג ו), ואף מסיפורי עם, המייחסים לזקני השבט חוכמה נעלה. אך כל אלה נראו בעיניי כל השנים כמעין מחוות כבוד מנומסת וטקסית שהיא בגדר "והדרת פני זקן" ותו לא. אולי אף הבעת פיוס של צעירים שנועדה לחפות על הסלידה והזלזול שבליבם כלפי זקניהם.
מהו אפוא טיבה של החוכמה של בן אדם זקן? מהם מאפייניה של חוכמת הזִקנה?
התובנות המובאות בספר אינן מבוססות על מחקר. לא ראיינתי זקנות וזקנים, לא צפיתי באורח שיטתי באורחם וברבעם. כולן פרי אינטרוספקציה – התבוננות פנימית. עם זאת צפיתי בזקנות ובזקנים, בהם ממעגליי, ועקבתי אחר טיב חוכמתם. מעבר לכך, כתריסר פעמים הצגתי את הנושא בפני קהלים שונים, כולל בכנסים שעסקו בזִקנה, וגם הראיתי את דבריי לכמה וכמה אנשים.
תובנותיי שבספר הן אפוא סובייקטיביות. הן מושפעות מעצם ניסיון חיי, מקיומי, וכן מיצירות הרוח הגדולות, בהגות ובספרות, שנמשכתי אליהן ושגיבשו בי את השקפותיי. מכל מקום, אין בהן יומרה לקבוע שהבחנותיי מתארות את חוכמת הזקנים בכללם. זאת משתי סיבות: האחת, זקנות וזקנים רבים תופסים את עצמם, את העולם ואת החיים בתפיסה אחרת. תובנותיהם שונות משלי.
הסיבה השנייה כבדה יותר. אמנם תובנותיי הן של אדם זקן – נולדתי בשנת 1934, אבל עם כל החוליים והכרסום ביכולותיי – ולא אתנאה בפריסתן כאן… – עדיין בריאותי סבירה, אני חי ברווחה, בזוגיות של אהבה עם אשתי נטע, ושנינו פעילים, מארחים ומתארחים, עושים ספורט, מטיילים, מוקפים במשפחתנו היפה ובחברות ובחברים.
על רקע זה אבקש להדגיש שאני יודע בבירור שכמה ממחשבותיי עלולות להתקבל בספקנות, אולי אף בדחייה, כשמדובר בזקנות ובזקנים שחייהם שונים במובהק מחיי: בהם החיים באלמנוּת, בבדידות מצמיתה, שרויים באבל על אובדן טרגי; בהם החולים במחלות קשות, מייסרות; אלה הנושאים סבל נורא, גופני ונפשי, ואלה הנתונים בפגיעה קוגניטיבית ומנטלית חמורה. אני מכיר לא מעטים מביניהם. אחדים מחבריי וממכריי נמצאים זה מכבר במצב הזה. ליבי איתם.
האם התובנות המוצגות ב"חוכמת הזקנה – י"ח תובנות" נראות בעיניי כבלבדיוֹת לזִקנה? חלילה; לא ולא. אשר לי, הן קיננו בי ואף הייתי מודע להן ברמה זו או אחרת. אבל בשנים האחרונות אני מבחין אצלי כמעט באורח מוחשי שהן עולות מדרגה בגיבושן ונעשות בהירות ומזוככות יותר.
מכל מקום, תובנותיי המוצעות בספר אינן אלא אפשרויות שניתן לשקול ולבחור או לא לבחור בהן. הן תובנות פוטנציאליות. מה מביאני להציגן ברבים? לא אסתיר, מגמה חינוכית כפולה לי:
האחת, אני חושב שחוט של נחמה ותקווה שזור בהן. בעיקרן הן מצביעות על כך שלעומת מצב הקיום של הזִקנה, שהמוגבלויות בו הולכות ומחריפות ושבמהלכו התלות של האדם באנשים וברשויות הולכת וגדלה, סגולותיה של חוכמת הזִקנה מאפשרות, אולי באורח פרדוקסלי, עצמאות ושליטה רבות יותר בחיים. בחיים הפנימיים, הרוחניים.
האחרת, חוכמת הזִקנה הריהי חוכמת הזקן והזקנה, שייכת להם, אבל גם החברה כולה, על כל שכבות הגיל שבה, עשויה לצאת נשכרת ממנה. החוכמה האנושית משתבחת גם ככל שהחברה משכילה לראות את סגולותיה ויתרונותיה הייחודיים של חוכמת הזקנים, לכבדה, להקנות לה משקל ראוי ולאמצה כחלק ממנה.
"חוכמת הזקנה – י"ח תובנות" הוא למעשה ספרון. הצטמצמתי הפעם מאוד בטקסט, אבל אני מקווה שהוא מחזיק את המרובה. הכתיבה שבחרתי בה ידידותית, אבל אין בה ויתור על ההגות. גם העיצוב נחמד ומלבב, בעיקר בגלל שפע האיורים, ועם זאת התוכן רציני.
קישור למודעת הספר בהוצאת ניב:
11 תגובות
מדהים וכל כך אמיץ ונכון!
תודה. מקווה שהזדהית עם כמה מהתובנות.
אין חכם כבעל ניסיון. אני היום בגיל השלישי ובצנעה חש בברור שאני הרבה יותר חכם מאנשים צעירים בהרבה שמאוד נחשבים. אלא שאף אחד לא חולם אפילו להעסיק אותי. למה?
מדוע לא מעסיקים קשישים? יש לכך מספר סיבות, בהן: כוח, דעות קדומות ויחס מורכב אל הזקנים במשפחה ובחברה. אני מקווה שלמרות זאת אתה מוצא עיסוקים בעלי משמעות בחייך.
דוקא בהנהגת מדינות אנשים מבוגרים כמו ביידן, טראמפ, ביבי וכדומה, מקובלים ובולטים (לטוב ולרע). אבל משום מה בעסקים, מפסיקים להעסיק אנשים בכירים גם אם בעשרות שנים צעירים יותר.
נכון. בספרי אינני נוגע כלל בזה. הספר עוסק במחשבות על טיבה של חוכמת הזקנה.
אתה צודק מאוד. אלא שמי שאיננו מבוגר מאוד לא יבין זאת. ולכן נוצרים המצבים המתסכלים
זוהי בעיה שנוגעת לכולם. אין כאן הבדל בין שמאל לימין. בין דתי לחילוני. בין נשים לגברים. וכן הלאה. בנושאים כאלה האתר צריך להתמקד.
נכון, אני בספרי הצגתי תובנות של אדם זקן כפי שעולות בעולמו הפנימי.
נדמה לי שזאת גישה חיובית נטו. הלוואי שגם אני ארגיש כך
תודה. מקווה שתגיע אל הספר. בטוחני שתיהנה.