במקום לנסוע לפריז נסתפק בזיכרונות משם

ארבעה סיפורים קצרים על חורף בפריז
תמונה של אבי
אבי גולדברג

פיליפ נוארה בכיכר טרנה, חורף 1999

מזוקן באפודת צמר, נחלץ ממכונית, קומתו הגבוהה שפופה,

הביט ימין ושמאל וחצה במהירות את הכביש

אל הכיכר, שם פרחים בדליי פלסטיק כפריחת שדה באביב.

חורף פריזאי. התבוננתי בו, חיפשתי את המצלמות,

לא היו מצלמות והוא היה לבד והצביע על פרחים.

מוכר הפרחים, בסינר כחול ארוך עד קרסוליו, ליקט זר גדול.

הוא הלך לעבר המכונית, צרור הפרחים חבוק אל חזהו.

הוא היה שוב אלכסנדר המאושר ואלפרדו בסינימה פרדיסו.

לא היו מצלמות סביב, אבל זו הייתה סצנת חורף של סרט בפריז.

אני הייתי המצלמה, והסרט אצלי בזיכרון.

חמש עשרה שנים למותו של השחקן קולנוע פיליפ נוארה.

 

נפוליאון בפריז, ינואר 1998

בקולנוע הישן ברחוב מק מהון הקרינו את אחת מהגרסאות המקוצרות של "נפוליאון", של אבל גאנס (Abel Gance).

הסרט משנת 1927, בשחור לבן, באולם הקטן בפריז הקרה היה דרמטי למרות האיכות הירודה של הפילם. יצאנו לאוויר הקר לאחר שלוש שעות של דרמת המונים, בשחור לבן ואפור. ברחוב ויקטור  הוגו שוטטו זונות מכורבלות במעילים, וצדו בעיניהן עוברים ושבים מעטים שצעדו במהירות אל פתחי הבתים או לבתי הקפה המחוממים.

 

תחנת מטרו Filles Du Calvaire

עמדתי מכורבל במעיל צמר שחור ארוך, מתגונן מפני משב הרוח הקרה שחלפה בתחנה הישנה, המתנתי למטרו.

מי שזוכר את בורביל, האסיר הבורח משבי הנאצים בדרכו אל החופש, בסרט "האסיר והפרה", זוכר אולי את שלט הדרכים הגדול שבו בורביל נתקל ועליו חיצים לארבע רוחות השמיים ועליהם שמות הערים בגרמניה. האסיר נזכר אסוציאטיבית ובהשאלה בשמות תחנות המטרו בפריז, וביניהן ב-Filles Du Calvaire . שם מסקרן.

התחנה הוקמה בשנת 1931, ושמה המוזר ניתן לה לזכר המסדר הבנדיקטיני שהוקם בשנת 1617 בשם זה "הבנות של קלוויר".

Calvaireהוא סלע הגולגותא שעליו נצלב ישו. הגולגותא הארמית תורגמה לאנגלית בהשאלה מהלטינית.

מסורות נוצריות מזהות את סלע הגולגותא כמקום אשר מתחתיו נקבר אדם הראשון. הסלע ואתר הצליבה מצויים כמובן בכנסיית הקבר בירושלים העתיקה.

 

החנוכייה של ארסן לופן

קטע מתוך הספר "תל-אביב קיץ קטלני"

פריז, עירו של ארסן לופן. כשנכנסתי, היה האור שנשפך על המפות הצחות וכלי הכסף של מסעדת השף הוותיקה, רך ונעים. אל השולחנות שהוזמנו מראש כבר ישבו האורחים, והשולחן הקטן שהזמנתי ניצב בפינה אינטימית, כמו חיכה לזוג רומנטי שיסעד את מיטב תבשילי בריטני ויערפל ראשו ביין בורדו שצבעו אדום עמוק.

האם ציפיתי לאווה?

כאיש חשדן הייתה עבורי ההיכרות אחר הצהריים בפארק מונסו חפוזה מדי, מקרית או מתוכננת, תהיתי, מדוע שבחורה צעירה תתיישב דווקא לידי מכל באי הגן ותפתח בשיחה גלוית לב. מחשבתי נדדה לאחד מסיפורי ארסן לופן, אותו פושע פריזאי, דמות הג'נטלמן בעל אלף הפרצופים המתעתע ביריבו הגדול שרלוק הולמס, וכדי להגחיכו נקרא הבלש הרלוק שולמס, וד"ר ווטסון ידידו-עוזרו מכונה וילסון.

בבניין שחזיתו פונה לרחוב מוריו 18 וחדריו נשקפים אל פארק מונסו, מעל הספסל הירוק שעליו ישבנו אווה ואנוכי אחר הצהריים, והחלנו לרקום ידידות פריזאית, כמו שנים רבות קודם לכן על אותו ספסל עם מסייה דה סטאניסלאס מתבצע שוד, כך פותח הסיפור שגיבורו ארסן לופן ויריבו שרלוק הולמס.

מכל שכיות החמדה שברשות הברון המתגורר בדירה נעלמת רק חנוכייה יהודית. חשדו של שרלוק החוקר את הפשע נופל על האומנת הצעירה שמחלון חדרה נשקף הספסל שעליו ישבנו. וחשדי נפל על אווה הפולנייה הצעירה שישבה לצידי על ספסל ירוק שעליו ישב ארסן לופן כשתכנן את תעלול גניבת החנוכייה. כל המחשבות הללו התפוגגו כשבפתח המסעדה הופיעה אווה, לבושה בשמלת ערב שחורה ושיערה אסוף, מחפשת אותי במבטה.

המלצר ליווה אותה לשולחן וכבר התמוססו כל חשדותיי והתחלפו, כפי שתמיד קורה בנוכחות נשים מקסימות, בפעילות פרמונים מוגברת.

 

מי מהקוראים הרוצה לקבל את הספר כולו לקריאה נא כִּתבו לי לדוא"ל: golavi.gold@gmail.com

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של יאיר

שירה

שיר