קוראים לי אבי והסיפור שאני עומד לספר לך לא מעניין, אבל אני יודע שאת יודעת להקשיב.
הייתי בגולני, לא לוחם, אבל עזרתי ללוחמים. הייתי מביא להם אוכל לשטח האימונים ביחד עם הטבח של הפלוגה. לא הייתי לוחם כי אבחנו שאני על הספקטרום. נראה לי שזה הקוד הצבאי לבחור שהוא קצת מפגר.
עכשיו אני עובד במשרד הביטחון, מחלק את הדואר בתאים של הפקידים, פה קוראים להם סוכנים. הסיפור מתחיל בזה שראיתי את מ' יוצא ממשרדו וקורע לחתיכות קטנטנות את המכתב שהיה בידיו ומשליך את מאות הקרעים לפח. אני אוהב לצרף קרעים לתמונה שלמה. אספתי את כל החתיכות ובבית ישבתי איזה ארבע שעות והדבקתי. זה היה מכתב כתוב בכתב יד, מאחד בשם מוחמד: "החומר יונח בפח אשפה באלנבי פינת קינג גורג. שלפתי את הנִצרה והוא יתפוצץ בעוד 12:00 שעות. זה חומר גרעיני וטווח ההשמדה יהיה מחצית תל אביב".
אני לא יודע חוכמות. נסעתי לשם, מצאתי את המזוודה בפח, אספתי אותה, לקחתי את היאכטה של אבא שלי, ושטתי בלי רישיון ללב ים, מרחק של 150 ק"מ מחוף המרינה ושם זרקתי את המזוודה.
בבוקר אמרו בחדשות שגל צונמי הגיע מאגן ים התיכון, כנראה התפרצות של הר געש תת-ימי שהציפה את כל השכונות הסמוכות לים. נזק אדיר לרכוש, אך אין נפגעים. בבוקר ראיתי את מ' נכנס לחדרו, הייתה לו עניבה חדשה, וכשחלף על פניי אמר לי בוקר טוב עם חיוך נעים.
בצהריים, מנהל הלשכה הודיע לי שמפטרים אותי בגלל בעיות תקציב. האמת, אני בכלל לא הייתי מקבל אחד כמוני לעבודה.
32 תגובות
"בניגוד " להצהרה בפתיח , הסיפור מעניין ואכן כדאי להקשיב לו. לאור השימוש בבחור על הרצף שאינו מודע ליכולותיו הייחודיות, וכך גם לא הסביבה.
סיפור שעורר בי עצב
וגם אמונה, שיש יותר מודעות היום לשונות ולאחרות בכלל, ולאלו שעל הספקטרום בפרט.
תודה רב, גידי.
לפעמים מתחת לפני השטח ללא ידיעתנו הם עושים פעולות של הצלת חיים.
אנחנו מגדירים אותם ״על הרצף״ אבל הם בעצם סוג של מלאכים.
תודה אורה על הגברת המודעות לתחום.
הוא כנראה אינו על הרצף. יותר מדי תושייה.
מה עם האחרים בסיפור? הם כנראה נמצאים על איזשהו רצף…
הוא פעל כמו דובה המצילה את גוריה בחירוף נפש. גם היא לא חושבת שהיא מפגינה תושיה או אומץ..ככה זה.
באשר לאחרים במשרד, נכון הם כמונו על רצף.
רצף האטימות והעדר תשומת לב.
גם מסתורי וגם ערכי מבלי לפגוע אחד בשני.
נכון. קצת להעלות מודעות לאנשים מיוחדים סביבנו. לא בהכרח אלה שבמרכז, שלימדו אותנו להעריץ אותם, קצת להתבונן בשוליים.
לא הבנתי למה אנשי המקצוע לא נטרלו את הפצצה ולמה הענישו את המציל
יש דברים סמויים מהעין.
שם..מפעילים אינטואיציה או דמיון.
הענישו את המציל כי הוא קלקל ל- מ' את התכנית. אם ב"טהרן" הקצינה הבכירה קדוש היושבת על יד ראש המוסד מתגלה כמרגלת איראנית, יהיה זה רק הגיוני להיווכח שלאיראנים כבר יש נשק גרעיני וש- מ' קרע לגזרים את ההודעה ממוחמד כדי לאפשר לפצצה להתפוצץ בתל אביב.
אולם יש בסיפור כולו משהו לא ברור – אם לאבא של בני יש יאכטה העוגנת בתל אביב סימן שהוא משתייך לסגל א' או מקורב לסגל א'. לכן לא מובן איך הבן שלו משרת בגולני ועוד בתפקיד עוזר טבח. אנשי מעמד בעלי היאכטות בישראל יודעים לסדר לילדים שלהם שרות קל"ב. היה יותר מתאים שבני ישמש עוזר מינהלי בדובר צה"ל, ומוכר שמירות בסיסיות לחבר שלו מבית שאן כדי "לעזור לו בפרנסת משפחתו".
כל הכבוד לפרופסור גולדמן שגילה לנו את דבר תושיית בני. בניגוד לפרופסור למתמטיקה ממכון וייצמן מגיע לבני פרס ישראל על מפעל חיים.
יש לי רושם שלא ממש הבנת
הבנתי לפי יכולתי..והתרשמתי מהיצירתיות והדמיון שלך. תודה
מה הרושם? מי לא הבין? מה לא הבין? אנא פרט ונמק !
כמה מרעיונותיך אפילו המשורר לא הגה. תודה
כל פעם אתה מצליח להפתיע מחדש.
מי שראשו פתוח
ומוחו גמיש..מופתע מחדש.
הוא כנראה אינו על הרצף, לנוכח התושיה שהפגין.
לגבי הדמויות האחרות בסיפור, נראה שהם נמצאים על רצף לא כל כך מוצלח.
חכם אמיתי
מסכים להגדרה. פועל מתוך תחושת הלב ולא ״מה יגידו השכנים״. תודה
ומה אורת העני ה החדשה הנזכרת בסיפור?
שאלה טובה אך לא הבנתי. שאל שוב
לא לכל סימן שאלה יש תשובה!
אולי עדיף לשאול מה שניתן להשיב
למה אנשים מגיבים על כל דבר
אם השאלה מופניית אלי, אני מרגיש צורך לענות לכל מי שעשה מאמץ והגיב לסיפור. ובנוסף, כל תגובה יש בה פוטנציאל להפרות ולהעשיר.
עצם העובדה שהסיפור מותיר סחמני שאלה מוכיחה שהוא טוב.
תודעתנו לא שקטה באזורי אי ודאות והסיפור מעורר ומגרה מחשבה או דמיון מסוג אחר. כך עובד ״קואן״.
סיפור נחמד ויפה. מאפשר לכל אחד לצרף משמעות משלו. למה כל כך הרבה ביקורות חופרות.
אל דאגה זיו זה סיפור קצת מטלטל כי אינו בתבנית רגילה של התודעה ולכן מתמיה ומעורר בקורות. תודה
אתה דוקא כן.
דורה, אם מתיחסת לשורה האחרונה בסיפור..את צודקת!
נהדר
הם נהדרים וטוב היה אם היינו מגלים ומפתחים את היכולות המיוחדות שלהם.