"להשיל את נשל הנחש"

גישה אימונית ליצירה של עוצמה ואושר
תמונה של יגאל
יגאל אפרתי

אימון מנטלי הוא חוויה מרתקת למתאמן, אבל לא פחות מכך, למאמן. מפעם לפעם מגיע מתאמן, שגורם לי לתפוס את התהליך בצורה קצת שונה. במאמר זה אציג בפניכם דוגמה לאחת ההתנסויות המעצימות האלו, לי כמאמן ולמתאמן עצמו.

כמו בכל אימון, אני מציע למתאמן לראות את עצמו כמופעל על ידי שתי דמויות מנטליות. האחת, זו שחיה את ההווה המגביל והמכאיב, כלומר דמות הסבל; והשנייה, זו שמבטאת את החזון שלו, כלומר דמות האושר. והנה הגיע מתאמן שחווה את שתי הדמויות המנטליות ואת המעבר ביניהן בצורה חזקה מאוד. במהלך האימון ניתן היה ממש לראות כיצד הוא מתחזק ונוגע באושר כשהדמות החדשה, שמבטאת את החזון, הופיעה; וכיצד הוא נחלש וסובל כאשר הדמות הישנה שבה והשתלטה. אבל המעבר הזה בין הדמויות עבד רק בחדר האימון. כשהוא יצא, שבה דמות הסבל לשלוט ללא מצרים. נדמה היה כאילו הוא כלל לא זוכר את הדמות האושר. ושוב עלו וצפו החרדות והעולם נראה כמקום בלתי אפשרי.

לדבריו, הוא לא באמת הצליח להאמין שיוכל להיות הדמות החדשה, והפחד לוותר על מה שכבר נמצא בו, גדול מתחושת האושר המדומיינת, ולכן הוא לא מסוגל להתמיד בתהליך וזונח את דמות האושר.

כדי לחזק את הקיום של דמות האושר בתודעה שלו ולתת לה עוצמה יתרה, הצעתי לתת ייצוג ממשי לשתי הדמויות ולקשרי הגומלין ביניהן. הזמנתי אותו לראות ששתי הדמויות האלו תמיד היו קיימות במהלך הרגיל של הצמיחה המנטלית שלו, וששתיהן מילאו תפקיד חשוב בהתפתחותו. הצעתי לו לדמיין שהדמות הנוכחית והמגבילה, כלומר דמות הסבל, היא מעין עור מנטלי צמוד על גופה של דמות האושר. עור זה, שתפקידו להגן על הדמות הצומחת במהלך הגדילה וההתבגרות, אינו גדל במקביל לצמיחה של האדם, ולכן מגיע השלב שבו הוא עלול לעכב אותה.

בתחילה העור עטף בנוחות את הדמות שגדלה והגן עליה. אולם ככל שדמות האושר המשיכה לגדול ולצבור עוצמה ואפקטיביות, העור המנטלי, כלומר דמות הסבל, כבר לא היה יכול להכיל אותה והפך למגביל. בשלב זה נוצר הצורך להסירו, כדי לתת לדמות האושר, שכבר לא הייתה זקוקה להגנה, להמשיך ולגדול. והתוצאה: נוצר מרווח גדול עבור המתאמן לפתח יכולות ומקומות חדשים ועוצמתיים יותר.

זהו תהליך שחוזר על עצמו כל כמה שנים בתהליך הלמידה וההתבגרות. דמות האושר גדלה ומתחזקת ושוב אינה זקוקה להגנה של העור המנטלי, ואז הוא "נקרע ונופל". בדיוק כמו שהנחש הגדל משיל את עורו, כאשר העור כבר אינו מתאים לגודלו.

השלת העור המגביל והשלכתו הצידה מעלימות את דמות הסבל ואת הסבל שהיא גורמת. בשלב זה יכולה דמות האושר החזקה, להמשיך ולגדול ולתפוס את הבמה. מאחר שהגדילה היא תהליך מתמשך, הרי שבשלב מסוים, תהפוך דמות האושר של היום, לדמות הסבל ולעור הצמוד והמגביל של דמות האושר של מחר, ואז שוב יהיה צורך להשיל את העור המנטלי ולשחרר את דמות האושר.

התהליך הזה של השלת העור המנטלי עלול להיתקל בקשיים, כי העור המנטלי אינו מִקשה אחת, אלא מורכב מכמות עצומה של חלקי עור שמחוברים יחדיו בחיבור רופף. כתוצאה מכך, ייתכן שחלק מהעור נושר מהגוף וחלק נשאר צמוד, מגביל את הגדילה ומונע מדמות האושר להפציע. כדי לצמוח ללא הפרעה יש להיפטר גם מפיסות עור אלו. בתהליך האימון המאמן עוזר למתאמן להסיר את אותן פיסות עור מגבילות, שנותרו דבוקות בתודעתו.

התהליך של צמיחת דמות האושר, תוך השלת העור המנטלי ודמיונו לתהליך ההשלה של עור הנחש הגדל, נתן למתאמן פרספקטיבה חדשה ועוצמתית על תהליך האימון. הוא הבין והפנים שלא מדובר על דרישה לוויתור על משהו שחשוב לשמר, אלא מדובר בתהליך צמיחה מנטלי, שבמהלכו בני האדם ככלל והמתאמן כפרט, משילים בכל פעם את ה"עור המנטלי החונק" ועוטים עור מרווח ונוח. מעכשיו קל היה לו לראות את השלבים בחייו עד כה, להבין היכן הוא לא השתחרר מפיסות עור שממשיכות להגביל ומדוע חייבים להסיר אותן. פיסות העור האלו אינן נכס, הן נטל.

בפועל, כל פיסות העור המנטלי המדומה הן האמונות והתסריטים המנטליים שמפעילים אותנו. קשה לנו, עד בלתי אפשרי, להיפרד מהן. יש בהן את כל מה שאנו מאמינים שחשוב לנו בחיים, גם אם האמונות והתפיסות הללו כבר לא מתאימות לזמן ולסביבה ולכן הן מגבילות וחונקות. הכסף, התארים, האמונות הפוליטיות והדתיות, בני הזוג, מקום העבודה וכו', הם דברים שאנו נלחמים לשמר כמות שהם. כל אלו אומנם היו חשובים בזמנם, אבל השינויים בזמן, בגיל ובסביבה הפכו אותם לבלתי רלוונטיים ולכן למגבילים. המחשבה לוותר עליהם גורמת לנו לסבל ומועקה.

ברגע שהמתאמן ראה בדמיונו שהאמונות האלו הן כמו נשל הנחש שמושלך כדי לגדול, והבין שהחלפתן הוא חלק מתהליך הצמיחה המנטלית, הוא ראה בכך הזדמנות ולא מצב מאיים.

מכאן ואילך הופך תהליך האימון לברור ומעשי והעדכון התודעתי הושלם. בתודעתו של המתאמן נוצרה האפשרות לחיים של עוצמה ואושר.

לתהליך הטרנספורמטיבי הזה, של שינוי התודעה, אני קורא "להשיל את נשל הנחש". משהמתאמן בחר בו, שוב אין הוא מוגבל על ידי דבר, זולת הבחירה העצמית שלו, של מי הוא רוצה להיות בחייו. זהו התהליך שמלווה אותנו בצמיחתנו המנטלית לאורך כל חיינו.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

7 תגובות

  1. השאלה היא כמה אנשים מסוגלים להגיע לעומק מחשבה שכזה.

    1. השאלה נכונה ברמת המאקרו, אבל ברמת המיקרו, היא משפיעה פחות.
      הרי כל מאמן יכול לאמן, כמות די זניחה של מתאמנים, מתוך כלל המתאמנים האפשריים.
      ברור שלי, כמו לכל מאמן אחר, יש את הפרופיל של המתאמנים, שמתאים לנו. ברור שיהיו שיתרשמו וירצו לדעת עוד. הם עשויים להיות הלקוחות שלי. יהיו גם מי שלא ימצאו שפה משותפת והם לא יהיו הלקוחות שלי.
      כך נוצרת התאמה מדוייקת יותר ביני כמאמן, לבין הלקוחות שהדרך שלי מתאימה להם.
      אין אף מאמן / מטפל, שמתאים לתת שירות לכל אדם בחלד ולכן מציאת ההתאמה היא נתון חשוב, כמנבא של הצלחת התהליך, עם המתאמן הספציפי.

  2. סוף סוף משהו שלא עוסק באקטואליה פוליטית
    משהו קצת רוחני.

  3. אם מישהו מאמין שמצא את הנוסחה לעוצמה ואושר, הוא בוודאי בפיסגה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך