חיסונים, אתיקה ופוליטיקה

על מתנגדי החיסונים והמחויבות ההדדית בחברה דמוקרטית
שרטוט של הוירוס
קורונה תמונה: https://www.scientificanimations.com/ h.m.wikipedia.org

מגפת הקורונה זימנה לכלל הציבור ולמקבלי ההחלטות בדרג הפוליטי סוגיה מוסרית: שמירה על זכויות הפרט אל מול דאגה לתועלת הכלל, וכיצד הדרג הפוליטי במדינה דמוקרטית אמור להחליט בנושא זה.

אחת הדרכים להתמודד עם סוגיית החיסונים ומתנגדי לחיסונים היא בחינת הגישות המרכזיות בעולם המוסר. הפילוסוף הגרמני עמנואל קאנט, שדגל בגישה הדאונטולוגית (חובות וזכויות), הגדיר פעולה אתית נכונה ככזו המתמקדת במעשה עצמו, במניע למעשה ובכוונה, כלומר, האם האדם פעל מתוך כוונה למלא את חובתו המוסרית לכבד את הפרט וזכויותיו תוך שמירה על כבודם של כל האחרים ושל מקבל ההחלטה המוסרית.

כבודו של אדם וחירותו מעוגנים כזכות חוקתית במדינות דמוקרטיות והם אחד מהפרמטרים שלפיהם בוחנים את מידת הדמוקרטיות של מדינה. במדינת ישראל חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו מדגיש את זכויות הפרט. פגיעה בחירותו של אדם יכולה להתבצע רק במקרים חריגים, במידתיות ולתכלית ראויה, מה שמן הסתם נתון לפרשנות משפטית.

בסוגיית המתנגדים לחיסונים ניתן לטעון כי זכותו של הפרט להחליט על גופו, לרבות ההסכמה או אי-ההסכמה להתחסן. מובן שעולה כאן שאלה נוספת והיא שאלת האחריות האישית, הווה אומר לזכותו של הפרט להחליט על גופו נלווית גם אחריותו של הפרט לשאת בעלויות הנדרשות, לדוגמה עלות בדיקות הקורונה שיש לבצע כדי להוכיח ברמה יומית או תלת-יומית על אי-הידבקות במחלה.

לעומת זאת, גישת התועלתנות (הגישה הטלאולוגית) של הפילוסוף ג'ון סטיוארט מיל, גורסת כי פעולה אתית נכונה מתמקדת בתוצאות המעשה, על פי עקרון ה"אושר המרבי" – להרבות את התועלת האישית, להביא כמה שיותר אושר לכמה שיותר אנשים. השאלה המוסרית כאן היא האם פעולה מוסיפה אושר (או מפחיתה סבל) לאנשים בעולם, יותר מאשר פעולות אחרות שהפרט היה יכול לעשותן. איזה סוג פעולה היה מרבה את האושר בעולם ומפחית את הסבל? האם המעשה משרת באופן המיטבי את טובת הצדדים המעורבים? האם סכום התועלות של ההחלטה גדול יותר מסכום התועלות שיכול היה להתקבל באמצעות החלטה אחרת? האם הפעולה תביא לרווח או לתגמול הגבוה ביותר, או למחיר או לנזק הנמוך ביותר?

כאשר מקבל ההחלטות בדרג הפוליטי מסתכל על האינטרס הציבורי הרחב ועל האינטרס הפוליטי האישי שלו, מבחינת יכולתו לפעול למען הציבור הרחב ובזכות זאת להיבחר שוב, ניתן להניח ברמת ודאות גבוהה כי התפיסה שתנחה אותו היא מרב התועלת למרב האנשים (הגישה התועלתנית). במקרה של חיסוני הקורונה, העובדה שהחיסונים שאושרו על ידי רגולטורים בינלאומיים הם הכלי האולטימטיבי היחיד לטיפול במגפה והם מגובים בעדויות מחקריות על היעדר תופעות לוואי משמעותיות – תהיה הבסיס לאג'נדה שהפוליטיקאים יקדמו.

השאלה היא מה הוא מחיר התועלת הכללית ביחס לזכויות היחיד שמסרב להתחסן? מה המחיר שחברה דמוקרטית תשלם על מנת להתמודד עם אויב משותף של המגפה? האם כפיית חיסונים במקומות עבודה אינה מדרון חלקלק שיש להיזהר ממנו? כל חברה דמוקרטית, ובכלל זה החברה הישראלית, צריכה לחשוב על היום שאחרי המגפה, יום שבו אזרחים שהתחסנו וסרבני חיסונים ימשיכו לחיות יחד. לפיכך, הפתרון בקונפליקט שבין זכויות הפרט לתועלת הכללית צריך להיות כזה שמכבד את זכויות הפרט ומגן על זכויות הכלל.

בנסיבות שבהן מדינת ישראל מתמודדת עם אלפי מתים מקורונה ועם גל רביעי, על כלל ההשפעות הפסיכולוגיות, החברתיות והכלכליות הכרוכות בכך, מסתמן כי בדיקות קבועות ואישורי בריאות שעובדים לא מחוסנים יצטרכו לספק, שעלותם מושתתת על הנבדקים, הם פתרון סביר. יש לזכור כי העובדה שמקבלי ההחלטות בדרג הפוליטי החליטו לשמור על משק פתוח, לקיים לימודים סדירים ולהימנע ככל היותר מסגרים – מעלה את הסיכון להידבקות.

מכאן שהמחויבות ההדדית בחברה דמוקרטית, שאמורה להיות בין כלל האזרחים ובין האזרחים לדרג הפוליטי, דורשת איזון נכון שכולל לקיחת אחריות מבחינת הבדיקות הרלוונטיות ללא-מחוסנים ברמה יומית ושבועית (מול ממונה קורונה ארגונית שיבדוק מהימנות) לצד מניעת כפייה, הדרה והכפשה של הלא-מחוסנים כ"מפיצי מחלה". האחריות של הדרג הפוליטי היא לא רק להתמודד עם המצב העכשווי אלא גם לחשוב על היום שאחרי לטובת כלל הציבור, הן המחוסנים והן המיעוט היחסי של הלא-מחוסנים, והפתרון מעיד על עוצמתה של הדמוקרטיה שנמדדת ברגעי האמת של דילמות מוסריות כמו המצב שזימנה לנו מגפת הקורונה.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

13 תגובות

  1. הפיכת ההתלהמות כלפי מי שחושב אחרת וההשמצה והשנאה לאחר הם הסכנה היותר גדולה מקורונה

    1. שלום עלמה
      אכן כל צד צריך לקחת אחריות.
      הלא מתחסנים על הבדיקות שלהם התדירות והמתחסנים(חלקם) והפולטיקאים(חלקם) על דברהם ועל היחס שלהם ללא מתחסנים. דמוקרטיה בנוייה על איזונים.
      תודה על תגובתך
      דודי

    2. עלמה
      הבעיה היא לא עם "מי שחושב אחרת" אלא עם התנהגות אנוכית חסרת התחשבות בזולת. מצידי שיחשוב המסרב להתחסן כרצונו- גם אם יש לו סיבות אישיות ואפילו רפואיות המונעות ממנו להתחסן (יש בודדים בלבד המגיבים רפואית לא טוב לכול החדרת חומר לגופם) במקרה זה הם נדרשים- לבודד עצמם מהסביבה כדי למנוע הדבקת אחרים בחולי מסכן חיים. נכון שזה לא יפה ומרגיז- אבל חיוני ומציל חיי אחרים.

      1. שלום גדעון
        אכן האחריות היא משותפת לכלל הצדדים
        תודה
        דודי

  2. במיקרה של המגיפה הדמוקרטיה היא סוגנשל דמוקרטיה מתגוננת ומכן שהתכלית הציבורית עולה על זכויות הפרט

  3. הזכות לחופש אינה הזכות לאנרכיה ולסיכון חיי אדם.
    אם אדם רוצה להיות חבר בחברה מסויימת, הוא עושה "סחר חליפין". הוא משלם בחרויות שונות ומקבל שיתוף והגנה.אמור מעתה, המתנגדים לחיסונים אינם נאבקים לשמור על החופש שלהם, שכן הם ויתרו על חלקו, כדי להיות חלק מהחברה. אחד הויתורים הוא, להשמע להוראות החוק והממשלה. אי עמידה בהסכם זה, מוציא את המתנגדים מכלל הציבור ואידך זיל גמור.
    דרך אחרת לראות זאת היא בעיניים של חייל בעת קרב. סיכון החיים שלו, מנוגד לחופש ולרווחה שלו, אבל זה ההסדר עם המדינה. אם חייל אחרשמתנגד עקרונית להיפגע מכדור, יתחבא בעת הקרב מאחרי גבו של חברו, לא נראה לי שהוא יוכל לטעון לזכותו על גופו או על עצמאותו.
    בקיצור, המשתמטים מחיסון אינם אנשים ערכיים, הפ פשוט מתים מפחד, ממשהו שהם לא מכירים.

    1. שלום יגאל
      תודה על תגובתך .
      לעצם העיניין עיקרון המחויבות ההדדית בין הפרטים לחברה יכול להישמר אם מסורבי חיסון יהיו חייבים להציג בדיקות ברמה תלת יומית(72 שעות) בכניסה למקומות עבודה /בילוי וכיו"ב כשעלות הבדיקה היא עליהם בלבד וזאת אחריותם הניגזרת מהחלטתם. הדמוקרטיה מכילה דברים מאוד לא פשוטים כמו כתות חברתיות ופוליטיות , חופש ביטוי שיכול להיחשב קיצוני ועוד ועוד . אל תשכח שאין חוק שמחייב אנשים להתחסן ואנחנו מבחינה מוסרית ותרבותית לא בסין. הפעלת תקנות שעת חירום כשרוב האוכלוסיה הולכת ומתחסנת בלאו הכי ואפילו מצאו תרופה יעילה לקורונה אם מאתרים אותה מוקדם, מייתרת פתרונות קיצוניים. זה נכון שאנו מקבלים מהיותנו תינוקות חיסונים חשובים שהם חלק בלתי ניפרד מרפואה מודרנית וחברה מפותחת. ללא חיסונים לא הו מתגברים לעולם על מחלות כמו מלריה,צפדת,אבעבועות,פוליו,שפעות קשות ועוד ועוד.לתאגידי התרופות הגלובלים אין "קונספרציה" להפיץ מחלות ואז לייצר תרופות כמו טענות הזויות שקיימות במרחב הציבורי.ולמרות כל זה יש לזכור שבין אם מתנגדי החיסונים הם חסרי אמון במערכת הפוליטית והרפואית, בין אם הם פחדנים ובין אם לא ובין אם הם מחזיקים בתיאוריות קונספרציה למינהן עדיין יש לנקוט לעניות דעתי בפיתרון שיכיל הן הסברה ומידע מלא והן חיובם בבדיקות תלת יומיות ולא הדרתם או השמצתם במרחב הציבורי.

  4. יש סתירה בדבריך. מה אני עושה עם מישהו שלא לחסן אבל גם לא מוכן להיבדק ולא להיות בסגר. אני צריך לדבר איתו יפה? לקבל הפרות שלו? גם לעבריינים לא צריך לדבר יפה וצריך לנדות אותם.

    1. שלום גדעון
      אין סתירה
      מי שלא מוכן להיבדק ולהביא אישורים מוציא את עצמו מין הכלל בכלל.
      מי שכן מביא אישורים תלת יומיים לא מכריחים אותו להתחסן
      דודי

  5. הכלה היא תכונה שכל כך חסרה לנו כולל לכמה מן המגיבה כאן
    לאף אחד אין מונופול על החוכמה והצדק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של רות

צדק לימודי

כיצד ניתן לצמצם פערים ולדאוג לשוויון במערכת החינוך