כמיהתה של הנפש

על "פסיכה וקופידון" מאת אפוליוס
תמונה של משה
משה גרנות

רשימה זו מוקדשת לסיפור "פסיכה וקופידון" מאת אפוליוס, לרגל התרגום העברי החדש שיצא לאור לאחרונה (מלטינית – יואב גלבוע, הוצאת קתרזיס 2021, 66 עמודים). אתחיל בהקדמה קצרה: הדת הרומית היא העתק כמעט מושלם של הדת היוונית הקדומה – שמות האלים אומנם שונים, אבל האפיון והתפקידים שלהם זהים כמעט לחלוטין. זאוס היווני הוא יופיטר הרומי, הרה היא יונו, ארס הוא מארס, אפרודיטה היא ונוס וכן הלאה. ורגיליוס, המשורר הגדול של רומי העתיקה כתב את "האיניאדה", עלילותיו של איניאס שניצל מחורבן טרויה, תוך שהוא מחקה במרבית האפוס שלו את העלילה המופיעה ב"אודיסיאה" של הומרוס. לוקיוס אפוליוס יוצא דופן בכך שסיפורו "פסיכה וקופידון" הוא פיסת מיתוס אשר, עד כמה שידוע לי, אין לה אח ורע במיתולוגיה היוונית. נראה לי שהמסר של "פסיכה וקופידון" הוא שהאהבה חזקה עד כדי כך שהאלים אינם מסוגלים ללחום נגדה, ואפילו ראש האלים המהולל – יופיטר – מודה ששלטונה על בני האדם ועל האלים הוא מוחלט.

אביא את הסיפור בתמצית: פסיכה היא בתו הצעירה של מלך. היא כל כך יפה עד שבני האדם חדלים לעבוד את ונוס וסוגדים לפסיכה. בגלל יופייה האלוהי אף נסיך איננו מעז לבקש את ידה מאביה. האורקל בדלפי מנבא עתיד קשה לבת היפה – היא תובל בטקס של כלולות מוות אל צוק, משם עלול לשאתה מפלצת. ונוס בוערת מזעם על בת התמותה שהעזה ביופייה להתחרות בה, ומצווה על בנה, קופידון, לירות בפסיכה את חיציו כדי שתתאהב במאוס שבבני האדם.

אבל קופידון נופל שדוד לנוכח יופייה של פסיכה, ומתאהב בה נואשות. הוא מעביר אותה על כנפי רוח מהמצוק המקולל אל ארמון רב תפארת גדוש בזהב ואבנים טובות, ובמשרתים בלתי נראים הממלאים כל בקשה שלה. בלילה בא אליה קופידון שניתן להריחו ולגעת בו, אבל לא ניתן לראותו. קופידון מזהיר את פסיכה שאם תחתור לראותו – כל הטוב שנחת עליה ייעלם כהרף עין.

אחיותיה של פסיכה מקנאות בה, ומבקשות לרשת את העושר הגדול שזכתה בו. הן מצליחות לשכנע את פסיכה שהיא חיה עם מפלצת, כפי שניבאו לה, וכי עליה לשסף את גרונה, ולהינצל מאסון. פסיכה מחכה שקופידון יירדם, מרימה את מנורת השמן כדי לחפש את התער, ואז טיפת שמן רותח נופלת על גופו, והוא מתעורר. פסיכה רואה לראשונה את קופידון – עלם יפהפה, בעל כנפיים וקשת וחיצים. קופידון הכואב והמאוכזב, מסתגר בהיכלה של אימו, וכל הקסם שבו חיה פסיכה נעלם.

פסיכה עצמה, הנושאת ברחמה את פרי האהבה שלהם, בוערת מאהבה אל קופידון, ומתחננת לסליחה. במקום סליחה היא מקבלת את נקמתה האכזרית של ונוס. ונוס פוקדת על יצורים אלוהיים לחפש את פסיכה הסוררת. פסיכה מתחננת לרחמים בפני האלות יונו וקרס, אבל שתיהן כבולות בברית האלים שלא מפירים זה את מעלליו של זה, הגם ששתי האלות דווקא מזדהות עם האהבה של קופידון. ונוס קורעת את בגדיה של פסיכה, חובטת בה, ומטילה עליה מטלות בלתי אפשריות – לברור ערימה ענקית של גרעינים ממינים שונים, לגזול גיזת זהב מכבשים מטורפות, להביא בקבוק מים קדושים מנהר הסטיקס השורץ נחשים, ולהביא את סוד היופי מפרספונה, אלת השאול.

אולם הטבע מתקומם כנגד גזירותיה של ונוס, ומסייע לפסיכה למלא את המטלות הקשות והמסוכנות: נמלים בוררות את ערימת הגרעינים, הנהר מדריך את פסיכה להשיג את גיזת הזהב, עיט שואב במקומה מים מהסטיקס האיום, ומגדל, שממנו התכוונה פסיכה להתאבד, מדריך אותה איך תגיע לשאול, ותחזור ממנו בשלום (מטבעות לכארון השייט, ומאפים לקרברוס, כלב שערי השאול בעל שלושה ראשים). אני מניח שבהרפתקאות האלו מבקש אפוליוס לומר שהטבע כולו מצדד באוהבים, ומסייע להתגבר על המכשולים העומדים בפני האהבה.

קופידון ממשיך לאהוב את פסיכה למרות אכזבתו ממנה. הוא מצליח לברוח מהמאסר בהיכלה של אימו, מגיע אל פסיכה ומרצה אותה, ומשתדל אצל יופיטר לטובתה. יופיטר שזכה להרבה עלילות אהבה עם בנות אדם בתיווך קופידון, מכנס את האלים ומחליט להפוך את פסיכה לבת אלמוות, כדי שלוונוס לא תהיה סיבה לכעוס על כך שבנה התאהב בבת תמותה.

לזוג האלוהי נולדת בת, שהמתרגם קורא לה "נעמה", "אושר", והמשמעות: כשהנפש (=פסיכה) כְּמֵהָה לאהבה (=אמור), היא זוכה לאושר. המתרגם, תלמיד חכם בתחום הקלאסיקה, מביא בפני הקוראים פיסת תרבות עתיקה רלוונטית בכל דור. האל במיתולוגיה הרומית, כמו במיתולוגיה היוונית, איננו כול יודע, וכשהוא נרדם הוא מנוטרל כמו האדם. לאלים יש יצרים רעים, וגם קפריזות כמו לאדם. ההבדל הוא בנצחיות שלהם ובכוחות האדירים שבהם הם מנהלים את העולם. היוונים והרומים ציירו את אליהם בקווי אופי אנושיים, ואת עלילותיהם ניתן לפרש במונחים אנושיים, והמסקנה מסיפור יפהפה זה היא שלטונה המוחלט של האהבה על גורלו של האדם.

אהבתם של פסיכה וקופידון הונצחה באין-ספור ציורים ופסלים. ביאליק הגדול שאל, מה זאת אהבה? ("הכניסיני תחת כנפך"), נראה לי שלשאלה הגדולה הזאת יש תשובה באפוס היפה על פסיכה וקופידון.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

5 תגובות

  1. קראתי בזמנו תרגום לאנגלית. מאמרך ממש סוקר יפה את היצירה החשובה.

  2. מעניין אותי לדעת כמה אנשים קוראים יצירות קלאסיות עתיקות או תרגומים שלהם. לדעתי מדובר במספרים זעומים.

  3. רעות היקרה, אם מעניינת אותך הספרות היוונית הקלאסית, את מוזמנת להרצאה שלי על מלחמת טרויה (על פי הומרוס), שתתקיים ב-8.11.2021 בשעה 17.30 בבית יד לבנים ברמת השרון. אם את גרה בסביבת מקום, את מוזמנת בכבוד גדול. אם את מעוניינת, רשמי את הדוא"ל שלך אצלי (granotmoshe@walla.co.il). הכניסה חופשית

  4. לא מעניין אותי לקרוא את הספר
    כן עניין אותי ונהנתי מקריאת המאמר

  5. שלא נטעה
    האהבה שולטת על העתיד
    אבל לא תמיד בכיוון החיובי והטוב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של רות

צדק לימודי

כיצד ניתן לצמצם פערים ולדאוג לשוויון במערכת החינוך