בתרבות המערב, ובטח במקורותינו, המושג ״רך״ מעורר בדרך כלל אסוציאציות של סלידה וחוסר הערכה, למשל הצירוף ״רך לבב״. הורינו ומחנכינו דרשו מאתנו לא פעם שלא נהיה רכים כלפי תוקפינו ואפילו לא כלפי עצמינו, משום שרכות היא סימן לחולשה ולכניעה. בצבא מאלפים את תודעת החיילים שקשיחות היא שם המשחק ושהיא תביא לניצחון.
בתרבות המזרח בכלל ובאומנות היפנית בפרט, הרכות עשויה להשתלב, באופן מפתיע ובלתי צפוי, דווקא בתחושות עוצמה וחיוניות. זאת לאחר שנות אימון רבות, בהתמדה, בנחישות ובפתיחת המודעות. הסנסאי לאומנות הקשת מדגיש את הדריכה ברכות, ללא מאמץ, ובאופן דומה מדגים אומן החרב את תנועות השליפה והחיתוך בשיא הרוך והעדנה. באופן דומה חותך הקצב האומן היפני דג טונה ענק בשוק וכך גם הבנאי המנסר עץ עבות לבנית גג הפגודה.
בזן מחלקים את אומנויות הלחימה לקשות, כמו קרטה והיאבקות, שבהן מקרינים החוצה כוח ונוקשות, ולרכות, כמו הטאי צ׳י הסינית והאייקידו היפנית. שנים רבות תרגלתי אייקידו תוך שימוש בכוח רב, בתנועות נוקשות ובשרירים מכווצים. כעבור כ-15 שנה מתרחש לפתע תהליך מנטלי וגופני שחודר מעצמו לתוכך. אתה חש את העוצמה שברכות. כבמטה קסם, תנועה רכה זורמת באופן הרמוני יותר מזו הנוקשה. התנועה הרכה מהירה יותר ומדויקת פי כמה יותר מזו הקשוחה. תנועה עם נשימה נכונה ומתוזמנת הופכת ליעילה ולרבת נוכחות. הסינים מכנים זאת ״צ׳י״, היפנים מכנים זאת ״קי״, והכוונה היא – עוצמת הרכות.
כאשר מתפוגגת החרדה, עת תחושת ביטחון ואומץ ממלאים את רוחך, אינך זקוק יותר לכוח השרירים. אתה מוותר על הקשיחות ומתרכז בהתמזגות רכה, נושמת, מלאת חיים ועוצמה. היפנים, באומנויות הלחימה שלהם, מכנים את היכולת לעבוד ברכות אך בשלמות וללא כל מאמץ – שיבומי (effortless-perfection). השאיפה היא להעביר יכולת זו של רכות ושלמות לחיי היום-יום: רכות בחינוך ילדיך, רכות במקום העבודה, בעבודתך עם זקנים וחולים ואפילו רכות בעת תחרות עם מתחריך.
28 תגובות
אמנות עוצמת הרכות ושיבומי..
ונכון שהסוד הוא בהתמדה, בצורך לחזור פעם אחר פעם על אותה התנועה, בנשימה מודעת ומדודה.. בכל יום לצאת לאותה הדרך.. אבל אחרת ..
אך גם לדעת מתי לסגת .. גם אם נראה כויתור.. אין ויתור בנסיגה.. יש אומץ ויש ניצחון על האגו – וזה התנאי – ורק לאחר הנסיגה והתמקדות מחדש בתודעה ניתן להגיע לעוצמה שברכות. ללב ליבה של האומנות שטמונה בה
נגעת בנקודה מרכזית שאינה מוזכרת במאמר. אכן לעיתים נסיגה וויתור הם חלק מהעוצמה שברכות. תודה על ההרחבה
איקידו אכן מהווה הזדמנות לתרגל רכות כדי להיות מסוגל להפעיל אותה גם בחיי היום יום, מעבר לאימון הפיסי. וזאת בגלל הקשר שלא ינותק בין גוף לנפש. ההזדמנות הזאת נותנת לנו אפשרות לחיות באופן בריא, שלם ומאושר יותר.
ובסוף לא נותרת מקשה אחת של רכות או של קושי, אלא התמזגות עם כל החלקים וכל החלקיקים בו בזמן
אהבתי מאד את הטקסט, תודה!
תמימות דעים, אייקידו=הזדמנות 0524266373
בסוף..יש ניצוץ של תובנה, שהקשה והרך מתערבבים והופכים לשלם.. היין והינג. אבל אולי להגיע לשם כדאי בדרך הרכה. תודה
איך מיישמים?
לדעתי אין כאן קיצורי דרך.
צריך להתאמן שאורך שנים ובסוף מגיעים לזה.
כמובן שהמודעות לדברים בתחילת התהליך מסייעת.
על מנת להגיע לרכות כמקור של עוצמה יש להתאמן הרבה.
האימון וההתמדה מעניקים ביטחוןואוטומציה .
לדעתי בשלב זהלוקח כ 15 שנה לערך , ההתקדמות היא ליניארית.
ההגעה למושין ולרכות כעוצמה היא עליה לרובד אחר ומהווה כבר קפיצת מדרגה לאומן / ללוחם ולאדם בכלל.
כפי שכתבת גידי , אתה מתחיל להבין כבר מהבטן סיטואציות שונות מי העומד מולך / איתך בכל תחום בחיים ויודע לפעול ברכות בצורה שלמה ועוצמתית.
וגם אם לפעמים מוותרים , הויתור נעשה מתוך עוצמה ולא מתוך פחד .
התשובה בתגובה 5
אימון והתמדה + תשומת לב לנושא הם המפתח. יש אנשים שהשינוי ״לדרך הרכה״ עבר בדרך הקשה אך לפתע התרחש הנס ולאו דווקא בצורה לינארית. תודה
כמה כוח דרוש כדי לפעול ברכות. כמה מאמץ סיזיפי לאורך זמן נדרש כדי לא לגלוש לתגובות כוחניות, אלימות ולמאבקי כוח בכלל.
מי שמתחייב לכך, מאמין שזוהי הדרך, צריך לדעת שזוהי דרך ארוכה עם הרבה מכשולים ורגעי שבירה.
כל נקודת שבר..מתרככת ומלמדת את אלה שלידה – רוך. תודה
מוזר שצריך להתאמן בהתמדה ונחישות בכדי לנוע בטבעיות , ללא מאמץ , ברכות .. , איפה ומתי נעלמה (לנו וגם) לי היכולת לנוע בטבעיות , ברכות .. ? הטקסט שכתבת מעורר מחשבה והדרך שלך מעוררת השראה .
מזכיר לך שאייקידו זו אומנות לחימה. את יכולת התנועה הזו של התחמקות, התמזגות ולעתים תקיפה איבדנו בתהליך האבולוציה. אייקידו מלמד אותנו איך לנוע בעת מפגש( אויב, תוקף, בוס, חבר..) ולהפוך את העימות אולי להתמזגות רכה.
גדעון היקר,
התנועה היא זו שמביאה לטרנספורמציה. אם המציאות סביבנו משתנה כל העת מוטב שנהיה מסונכרנים אתה, באמצעות תנועה מתמדת, בזמן ובמרחב. כאן הייתרון באומנות הנקראת "רכה" כמו האייקידו ש"זורמת" עם ההשתנות המתמדת ולא מתרסקת על מזח הגלים, כמו קראטה. כל עוד תנוע בהתאמה לתנועת "האחר", תישאר רך ובעל עוצמה חיה.
מים סביב סלע..ולא צריך להוסיף. תודה
התמדה בתרגול מגלה שהמהות אינה ב"לעשות נכון" או להגיע לאידאל כלשהו, המהות להישאר נוכחים עם עצמנו, שחרור מדפוסי ההרס העצמי ופיתוח הבנה וחמלה כלפיהם.
מתגובתך נראה שגם השחרור וגם החמלה מיועדים לעצמך. צאי מזה. הרכות שנידונה במאמר מכוונת ל״אחר״
כמי שהרכות טבעית עבורה (רב הזמן), אני פוגשת לא מעט כאב בדרך. כאשר הרכות שלי פוגשת מהות קשה, חדה, צינית, לוחמנית… והרשימה ארוכה, אז המפגש מכאיב. לכן הייתי מוסיפה, לדרך שנעשית, גם את היכולת לשאת את המגע של האחר, שיכול להיות מכאיב, ועדיין להשאר עם הרכות ולא לוותר עליה, וזה להרגשתי כלל לא פשוט.
לפעול ברכות דורש ביטחון עצמי, תהליך של למידה והרבה ניסיון. אם מגיעים בכלל לעוצמת הרכות, זה קורה בגיל מבוגר יחסית. שאלה כמעט גסה: אין אפשרות להגיע מוקדם יותר? אין קיצורי דרך?
להתמיד ברכות במפגש עם נוקשות, אלימות ואפילו לחימה..זה לב העניין. תודה רחל
ליאון היקר, איני עונה לשאלות גסות. תודה
עץ האורן אמר לעץ הבמבוק..״היה נוקשה קשוח עם אופי, אתה גמיש ורך״. שלג כבד ירד שבר את ענפי האורן. הבמבוק קד קידה רכה עמוקה כך התנער ממשא השלג וכשזה נשר..הזדקף.
ההרמוניה בין עוצמה לענווה
״אי״ של אייקידו=הרמוניה
״קי״=עוצמה
את שניהם מבצעים לאחר קידה עמוקה המבטאת צניעות
קשה לי להבין איך מכה שנועדה לפגוע יכולה להיות רכה. הכוונה היא למכה חלשה?
דמיין שק נוצות ענק במשקל טון נופל על ראשך מקומה 10