להתחסן או להרוג

בין דמוקרטיה לאנרכיה בימי מגפה
שרטוט של הוירוס
קורונה תמונה: https://www.scientificanimations.com/ h.m.wikipedia.org

בימים שמגפת הקורונה מפילה חללים בקצב מבהיל, מערכות הבריאות על סף קריסה ובתי החולים ומכשירי האקמו מצילי החיים תפוסים ברובם המוחלט על ידי צעירים לא מחוסנים, מתחדדת השאלה על זכות הממשלה לכפות בחוק את חובת ההתחסנות. סוגיה חברתית זו מגייסת כיום את טובי אנשי הרוח והמעש לדיון נוקב על מהו החוקי והמוסרי בחברה הישראלית המודרנית.

דעת הרוב המוחלט של אנשי הרפואה תומכת בצורך בחיסון מידי של כל האוכלוסייה בשילוב עם מניעת התקהלות ככל הניתן – אלה האמצעים היעילים ביותר להתמודד עם המגפה והשלכותיה הקשות. מנגד ניצבים סרבני החיסון הבדיקה והבידוד, הטוענים לפגיעה בזכויות הפרט. אך כאשר אנשי המעש מנסים לכפות את מצוות הרופאים באמצעות סנקציות כלפי הסרבנים, קמים אנשי הרוח לעזרת הסרבנים תוך גיוס ערכי הדמוקרטיה, החוק והמוסר למאבק.

פרופ' אלבשן, אחד הבולטים מאנשי הרוח שקולו נשמע רבות באמצעי התקשורת השונים, פרסם לאחרונה מאמר תחת הכותרת "פגיעה בזכויות סרבני החיסונים היא צעד לא חוקתי ולא מוסרי". במילותיו שלו הוא מתמצת את דעתו בנושא: " בעיני מי שאין לו מניעה נפשית (חרדה או פוביה או כל בעיה אחרת) או רפואית להתחסן ונמנע מלעשות כן – הוא לא רק חוטא כלפי עצמו אלא גם עלול להיות רוצח זולתו, ממש כך. בנוסף הוא מגלה חוסר סולידריות כלפי החברה בה הוא חי, שזו תכונה שאני בז לה בכל מאודי. אבל מכאן ועד להסכמה לצעד דורסני שכזה המרחק רב, בדיוק כמו המרחק בין הדרישה החוקית והלגיטימית מעובדים לעמוד בתנאי התו הירוק בשל טובת הכלל, לבין פגיעה בזכויות הסוציאליות הכי יסודיות שלהם … זהו הרס של הזכויות האוניברסליות שניתנות לכל בני אדם באשר הם כאלה."

אף שאני תומך בכל מילה בחלק הראשון של טענתו, אני חולק על תפיסת עולמו לגבי העמדת זכויות הפרט האולטימטיביות מעל לכל שיקול אחר, כולל רצח זולתו – כך במילותיו שלו! יש להזכיר כי בדמוקרטיה אמיתית יש זכויות לצד חובות, ומי ששולל את החובות כאידאולוגיה הוא בחזקת טפיל מזיק הפוגע בעצם קיומה של החברה, זו המעניקה לו את הביטחון הקיומי והאפשרות למימוש עצמי.

המוכנות של אלבשן להעדיף אגואיזם צרוף על פני חיי אדם אחרים – אינה מוסרית בעליל. ניתן לקבל את זכות הפרט לסיים את חייו ולהתאבד כרצונו (עישון, שתייה, סמים וכו'), כל עוד אין בכך כדי להרוג אחרים. אבל יש הבדל בין בחירה כזאת לבחירה של סרבני החיסון– להם נתונה זכות הבחירה האישית בין היענות לצו התנהגותי המציל חיי זולתם ובין ויתור מרצון על חלק מזכויותיהם הסוציאליות.

לדיון הזה מצטרפת ראשת מערכת החינוך, הטוענת שגיוס המורים והמנהלים למאבק במגפה הוא מעשה אנטי-חינוכי. לטענתה, זהו מאבק השמור למערכת הרפואה ואין מקומו בין כותלי בית הספר. מדהים! האם אין תפקיד מערכת החינוך, מלבד רכישת השכלה, גם להקנות ערכים חברתיים? האם בתי הספר אינם צריכים לעסוק למשל גם בזהירות בדרכים, אלא עליהם להשאיר זאת לאחריות הבלעדית של משרד התחבורה? האם ננתק את התלמידים מסוגיית איכות הסביבה ונשאיר זאת לטיפול הבלעדי של משרד איכות הסביבה? האם לא נחנך את ילדינו לתמיכה בקשישים וניצולי שואה נזקקים בקהילה, כי זה עניינו של משרד הרווחה? האבסורד זועק לשמיים.

לסיום, בחברה סולידרית, שבה הפרט רואה עצמו שותף לחלקיק מהציווי האלמותי "ואהבת לרעך כמוך" – אין צורך לעגן כל התנהגות אנושית מצילת חיים בחוק, די בשכל ישר.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

8 תגובות

  1. איך זה שדווקא בארצות עם רמת השכלה גבוהה, שהן גם דמוקרטיות, יש אחוז יחסית גבוה של סרבני חיסון?

  2. משיקולי "תקינות פוליטית" לא מפרסמים את הפרופיל האישיותי של סרבני החיסון. ניכר שהתופעה משותפת
    למרבית האוכלוסיה, אך נרמז לא פעם שמרבית המיטות ומכשירי האקמו למשל תפוסים עי חברי האוכלוסיה הערבית והחרדים- המצביעים אולי על דבקות דתית ונטיה להיענות למשפיעים קהילתיים. כך שרמת ההשכלה והדמוקרטיה אינם מהוים פקטור משפיע במקרה זה. היו גם רופאים קולניים בתחום הסרבנות והפצת פייק ניוס- אך הם היו מעטים מבחינה מספרית
    כאמור- זו השערה לא מדעית ויש להניח שבבוא העת הפרטים המדויקים הנמצאים בידי משרד הבריאות יפורסמו
    ראה את הפגנות האלימות באיטליה לאחרונה נגד כפיית חיסון בטענה לפשיזם…

  3. זוהי לא שאלה של תיעדוף זכויות אדם. הזכות לחיים מול הזכות לחירות. רבים יסכימו כי במצב חירום לאומי, יש הצדקה לפגיעה בזכות הבסיסית לחירות, על מנת לשמר ככל הניתן את הזכות לחיים. הדבר בא לידי ביטוי בגיוס מילואים במצב של מלחמה, או הטלת הגבלות על התקהלויות במצב של מלחמה.

    הבעיה האמיתית לא מתרחשת, לדעתי, במישור הערכי של העדפת זכות אדם כזו על פני אחרת.
    לדעתי הבעיה היא מידת האמון שיש לאזרח בשלטון ובאמצעי התקשורת, אשר הם הדרך שלנו לקבל מידע אודות אופיו וטיבו של מצב החירום, בגינו עלינו לוותר על זכויות, וכן על הצעדים הננקטים על מנת לשמר את הזכות לחיים.

    כפי שראינו, ישנם אנשים שאינם משוכנעים שמצב החירום אכן מסכן את הזכות לחיים במידה מספיקה על מנת להצדיק פגיעה בזכות לחירות.
    אחרים טוענים שהצעדים הננקטים – הגבלות התו הירוק, המבוססות על התחסנות או בדיקות תכופות – אינם באמת תורמים למאבק במגיפה, ואף מזיקים לבריאות בפני עצמם.

    לכן, לא מדובר במאבק של הזכות לחירות על פני הזכות לחיים. לא מדובר באנשים שמוכנים שאנשים ימותו סביבם כל עוד הם יכולים לעשות ככל העולה על רוחם. מדובר באנשים שאינם מאמינים לשלטון, ואינם מאמינים בקונצזוס הרפואי העולמי בנוגע למגיפה ולחיסונים. מצד אחד, הנזק שהם עושים הוא גדול, ומצד שני, כמה מאיתנו באמת סומכים על מוסדות הממשלה שלנו (גם הקודמת וגם הנוכחית)? האם הטיפול שלהן במצב החירום היה מיטבי? רחוק מכך! כמה מאיתנו סומכים על הקונצזוס הרפואי העולמי? אני סומך, אבל סביב כל שולחן ודיון ניתן לשמוע שכך וכך מחקרים רפואיים ממומנים ע"י מי ומי בעלי אינטרס.

    לי יש מספיק אמון במערכות השלטון והבריאות על מנת לשתף איתן פעולה, ונראה גם שלמספיק אנשים סביבי יש, ותודות לכך גם נבלמת המגיפה. במקרה הזה הנסיון מראה שכך היה ראוי. אבל בהזדמנות אחרת, מי יבטיח לנו ששיתוף פעולה הוא הפעולה המיטיבה?

    המציאות תמיד יותר מורכבת ממה שהאדם הפרטי יכול להבין, אבל בסופו של דבר האדם הפרטי מקבל החלטות על חייו על סמך הבנתו המוגבלת. לכן אנו שמים מבטחנו בקונצנזוס המדעי ובמוסדות השלטון בתקווה שהם פועלים לטובתנו, אבל התקווה הזאת, כששמה כן היא, רק תקווה ולא ידיעה.

    1. העובדה שאחוז הסרבנים גדול הופכת את הכפיה לבלתי מעשית.

  4. אני חוזר ומצטט את דברי הפרופסור:
    "בעיני מי שאין לו מניעה נפשית (חרדה או פוביה או כל בעיה אחרת) או רפואית להתחסן ונמנע מלעשות כן – הוא לא רק חוטא כלפי עצמו אלא גם עלול להיות רוצח זולתו, ממש כך. בנוסף הוא מגלה חוסר סולידריות כלפי החברה בה הוא חי, שזו תכונה שאני בז לה בכל מאודי. אבל מכאן ועד להסכמה לצעד דורסני שכזה המרחק רב, בדיוק כמו המרחק בין הדרישה החוקית והלגיטימית מעובדים לעמוד בתנאי התו הירוק בשל טובת הכלל, לבין פגיעה בזכויות הסוציאליות הכי יסודיות שלהם … זהו הרס של הזכויות האוניברסליות שניתנות לכל בני אדם באשר הם כאלה".

    כאן אין הוא מדבר כלל כל אי אמון במערכת.. אלא על העדפה ברורה של "זכות הפרט לחופש החלטה טוטלי -על פני חיי האחרים ויהי מה.
    אני גם לא מקבל את התרוץ "אם לא הבנת -אז כנראה שלא הסברתי מספיק טוב…." כנראה לא עקבת אחרי ההסברים האין סופיים בכול הרשתות על חשיבות החיסון. והראיון האחרון עם אחד מהגורו אים הנמרצים ביותר שחלה בקורונה וכמעט מת ובשידור חי ממיטת חוליו אמר- כמה אדיוט הייתי, אך תלכו אחרי הפייק ניוז..
    כול אלה שלטענתך "אין להם אמון במערכת הבריאות"- חשו בריצה מטורפת לבתי החולים להתחבר לאקמו על חשבון אלו שהתחסנו.. פתאם היה להם "אמון במערכת הרפואית.." אף אחד מהם לא נשאר בבית עד ש"השפעת תחלוף…"
    אגב- לא רק בישראל, דווקא איטליה שמאות אלפים מאזרחיה חלו ומתו בגל הראשון של המגפה- דווקא הם יוצאים היום בהפגנות נגד הכפיה של התו הירוק בטענה ל "פשיזם" לא פחות ולא יותר. אלו הם הצעירים הבריאים שמאמניים שהמגפה תדלג עליהם ואם יחלו- יש בתי חולים ויטפלו בהם.. והזקנים ימותו לא נורא..

  5. או חיסון מלא, או בדיקות ומגבלות כל הזמן. ומי שמפר זאת יקבל עונשים קשים מאוד. ואני פה חזקה.

    1. לבעלת הדעה הפרטית- על כך ישיבו לך כהני זכויות הפרט- שאי אפשר לכפות כנגד הרצון החופשי, וודאי שלא להעניש. ולכן הפתרון אינו ב"הענשה" אלא במניעת "ההטבות" כמו- לא לעבוד במחיצת קהלים, אי כניסה לאירועים המוניים (הצגות,סרטים, מסעדות , טיסות וכו)- שאלו הם מסוג הבחירה החופשית של הסרבנים מ להתחשב בזכויות הציבור להימנע מחולי, מוות – ולחיות!.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של רות

צדק לימודי

כיצד ניתן לצמצם פערים ולדאוג לשוויון במערכת החינוך