שנה חדשה, מחשבות ישנות (מאוד)

הרהורי יום כיפור
צילום של אבי
אבי גולדברג

מדי שנה ביום הרת עולם חותם בית דין של מעלה על גזרי דין לנו ולשכמותנו חגבי עולם. איש לא שואל אותו, "סבא, באיזו עט אתה חותם", שמא בעצם השאלה יעלה חשש כי קיבל את העט כשוחד מאחד החגבים הרוצה להמתיק את דינו, ובכך לרמז לדמיונו למנהיגי בשר ודם השוכנים בארצו בגבולות הקו הירוק או התו הירוק או בין הסמבטיון (מהאגדות התלמודיות) לכיסלון (מסיפורי מנדלי מוכר ספרים).

כשיהודי צריך ולבקש כפרה ומחילה על עבירות שבינו לבין חברו אחת לשנה, הריהו עושה זאת בדחילו ורחימו ובקושי רב ויום שלם נחוץ לו לשם כך. שאם כפרתו לא תתקבל חו"ח, לא יזכה למעדני הצדיקים המחולקים בקפטריה בעדן. שהרי בימי חולין מוכן הוא לרוקן כיסיו ולשלם לכל עוכר דין ובלבד שלא ישלים עם חברו או יתנצל בפניו, אך ביום כיפור חששו גדול כל כך עד שהוא מבטח עצמו ביטוח משנה וזולל ארוחה מפסקת, שכנראה אינה מספקת, שהרי עם צאת הכוכבים שוב עולה הוא בתאווה על שולחנו המלא במאכלים הארציים.

ויש כמובן הצדיקים הגמורים שמקומם אל השולחן השמימי מובטח, וברי להם בבוא הזמן יאכלו את נתחי שוק שור הבר וגפילטע פיש אָלַה זנב לוויתן, ועל כן אין הם צריכים לבזבז זמנם באכילת מאכלים ארציים. ואתה הקורא לא תוזמן אל שולחנם ביום חול או ביום טוב אלא ביום ניחום אבלים, וגם אז אל יעלוץ לבך ואל יהמו בני מעיך בתקוות שווא, כי צפויים לך ערגליות ועוגיות ספוגות שמן ומשקאות מוגזים שפג תוקפם ונידף גזם, שיעציבו את בני מעיך, והצרבת תמרר את ושטך, עד שתזיל דמעות לא רק על הז"ל אלא על הנ"ל.

ויש כאלה שאינם צריכים למחשבות מוסר, אלה שמזון יענה על כל תענוגות גופם: "שבוע ימים לא יצא מחדר המבשלים, אלא שנסתפק בתענוג הקדרות והפנכות, ומן הטבחית הסיח דעתו מחמת הרהורים שהרהר באשתו כל אותן שעות. היטב חרה לה לנערה ואמרה, שאדם שאינו שקוד בעולם עלוב זה אלא על כרסו בלבד, טוב לו שלא נברא מאשר נברא" (טיל אולנשפיגל, תרגום: אברהם שלונסקי).

הכול מחשבות של ריקא, שלכול ידוע מאז נאום זכריה הנביא כי ישראל יקומו לתחייה עם בוא המשיח כשהוא רכוב על חמור: "גִּילִי מְאֹד בַּת-צִיּוֹן, הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם, הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ, צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא; עָנִי וְרֹכֵב עַל-חֲמוֹר, וְעַל-עַיִר בֶּן-אֲתֹנוֹת" (זכריה ט, ט). החמור (והאתון) חיה בעלת אינטליגנציה, כפי שראינו כאשר שימש בתקופת הטסט ככלי הרכב לבלעם הנביא. החמור מקבל, בתודעה שונה משלנו, אותות מרוחות ומלאכים, כפי שנוכחנו במקרה של בלעם, שאמור היה להיות איש בעל יכולות תקשורתיות גבוהות עם הגורמים השמימיים ואתונו היטיבה לעשות זאת ממנו. ומשם נפתחה הדרך בפני החמור לשמש ככלי רכב ארבע על ארבע למשיח. כבר ישו המשיח רכב על חמור. גם ריקא כסנצ'ו פנסה העדיף חמור על סוס, וכך גם אותו צמד חמד פלמי – טיל אולנשפיגל ולמה בן זוגו לרכיבה.

אפשר להבין כי המשיח מנצל את זמן הרכיבה להרהורים קדושים ולכן הוא נזקק לרכב אוטונומי, רכב העושה כרצונו בעת שהנהג מהרהר. ומי ייטב לכך מהחמור, שתמיד עושה כרצונו?

ר' ל' סטיבנסון, הסופר הסקוטי הצעיר שהכיר את כתבי הקודש ואת הנביא זכריה מן הסתם, בחר באתון, שקרא לה מודסטין, ללוותו במסע באזור הפראי שבצרפת. לכבודה הכתיר את זיכרונותיו מהמסע בשם "מסעות עם אתון בסוון" (תרגום לעברית הח"מ בהוצאת עברית ספרים).

המשיח שבתאי צבי שדרג לסוס, וזו הראיה לכך שהוא איש שקר שלא הכיר את המקורות או שלא סמך על נבואת זכריה הנביא והעדיף את בחירתו של נביאו נתן העזתי.

המשיח מברוקלין, משיח חב"ד, רכב על קאדילק, מכיוון שהיה אמריקני.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

4 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של רות

צדק לימודי

כיצד ניתן לצמצם פערים ולדאוג לשוויון במערכת החינוך