הרשות הרביעית

על תפקידה וכוחה של התקשורת במשטר דמוקרטי
עיתונים

האם במשטר דמוקרטי יש לרשות הרביעית – כלומר לתקשורת – תפקיד, אף שהיא אינה רשות פורמלית?

כאשר הפילוסוף הצרפתי מונטסקייה הגה את רעיון הפרדת הרשויות, הוא כמובן לא דיבר על הרשות הרביעית, שלדעתי, תופסת מקום חשוב עד מכריע במדינה שבה קיים שלטון דמוקרטי.

מונטסקייה, שחי בסוף המאה ה-17 ובמחצית הראשונה של המאה ה-18, נודע בעיקר בזכות תורת "הפרדת הרשויות". לדעתו, כל משטר צריך לשאוף למימושה של הזכות לחירות האדם וכדי להבטיח שאכן תמומש יש להפריד בין שלוש הרשויות, תוך שמירה על איזונים ובלמים. שלוש הרשויות הן אלה: הרשות המבצעת (הממשלה), הרשות המחוקקת (הכנסת), הרשות השופטת (בתי המשפט).

תורתו של מונטסקייה זיכתה אותו באוהדים רבים באירופה והיוותה ועודנה מהווה בסיס לחוקת ארה"ב ולמשטרים דמוקרטיים רבים בימינו.

מדוע לא הזכיר מונטסקייה את הרשות הרביעית שהיא מה שאנחנו מכנים התקשורת? ניתן להניח שבימיו של מונטסקייה, אם הייתה תקשורת, היא הייתה מצומצמת והשפעתה הייתה דלה עד אפסית; וכמובן המשטר לא היה דמוקרטי אלא מונרכי, אוטוקרטי.

מה תפקידה של התקשורת בימינו? לתווך לציבור; לחקור; לשאול שאלות קשות; לחטט; להציק; לפרסם ועוד, אך האם היא פועלת כך?

הרשות הרביעית, על אף תפקידה החיוני במשטר דמוקרטי, מתקשה לקיים את המצופה ממנה. אמנה כמה מבין הקשיים העומדים בפני התקשורת: קיומה של אג'נדה – כמעט לכל כלי תקשורת; אמינות; היעדר כלים לציבור לבחון ולנתח את אמיתות הפרסומים; כוח רב; אינטרסים רבים; גיבוי של בעלי הון – טייקונים; קשר הון-שלטון-עיתון; תחרות רבה שיוצרת לעיתים מטרה המצדיקה את כל האמצעים.

אולם למרות זאת יש לתקשורת תפקיד חשוב בקיום הדמוקרטיה, ייתכן שבלעדיה לא רק הדמוקרטיה הייתה נראית אחרת, אלא גם החיים היו נראים אחרת, ולא יותר טובים.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

18 תגובות

  1. ציפיתי ליותר. היתה כאן הזדמנות לקיים דיון מעמיק הרבה יותר מעבר להצגת שאלות – ללא מענה- על תפקודה של התקשורת בישראל ותרומתה- אם בכלל- לקידומה של הדמוקרטיה במידה שזו- מבטיחה של הישרדותה של מדינת ישראל. אלא אם "המרצה השאירה לכיתה" לפתח את הדיון…

  2. בסך הכל אני חושב שהעיתונות הכתובה והדיגיטלית כן עושה את תפקידה כהלכה. תמיד יש מקום לשיפור אבל הם לא מהססים להגיד דבר בכל כיוון. אני מתייחס לסך הכל ולא לאתר או עיתון ספציפי. וגם לא לעיתונאי ספציפי.

  3. הרשות הרביעית אינה רק התקשורת שכיום אינה מתווכת בין הציבור להנהגה. היום אלו הרשתות החברתיות הקובעות את התוכן, הסגנון, הקצב ועוד. ולכן לרשות הרביעית מהיום יש לקרוא לה "המדיה הדיגיטאלית המבוזרת". לשם המחשה, יושבים ארבעה עיתונים חשובים מאוד בפאנל בטלוויזיה במשך שעות עקב אירוע גדול. ובמשך שעות הם מקריאים הודעות שקיבלו מגורמים רשמיים או חברים אישיים או חברים בקבוצת ווצאפ או טוויטר וכו'. וממקום מושבם בשידור ישיר מסבירים "להדיוטות" את מה ששלחו לכם לפני דקות כביכול כאמת צרופה, ללא כל יכולת לבדוק את המידע (הרי הם יושבים באולפן שעות), ללא אפשרות להצליב מידע, ללא אפשרות לאמת את המידע ועוד. כידוע מי שקובע את הרף אלו הקצוות הקיצוניים והרעשנים. הרוב המוחלט איפה שהוא באמצע. אז מה הפתרון? החלת חוקים ותקנות על הרשתות החברתיות בנושאים שייקבעו על ידי כל מדינה ומדינה. הטלת קנסות כבדים על ההפרות תוך שעות או עד שלושה ימים. לא יתקנו את דרכם, להוריד להם את השלטר באותה מדינה/ביטול הזיכיון ועוד.

  4. נעמי היקרה תמיד את מוצאת נושאים חשובים חיוניים לדון בהם.העיתונות חשובה מאוד לציבור חייבת להיות אמינה בעלת ניתוח עם אומץ לב.לצערי הרב חלק מהעיתונות משרתת ציבור מסויים ללא בקרת וחלק מהאמת חבל.חלק מהעיתונים הולכים באותו דרך.טוב שאת מעלה את הנושא אולי יגיע שפור

  5. וואוו, שאלות מעוררות מחשבה……
    לתקשורת תפקיד חשוב ביותר בשמירה על הדמוקרטיה, יחד עם זאת אנו ציבור הקוראים כאזרחים במדינה צריכים לדעת לעשות את ההבחנה בין העובדות שהעיתונאי מביא לפיתחנו לבין דעותיו האישיות,,,

    1. בימינו נראה שאין יותר הפרדת רשויות, כולן רוקדות למנגינתו של אותו חליל…

  6. ראשית תודה על הפוסט. אני מתייחס לתקשורת כמו שאני מתייחס לכל עסק מסחרי. סוחרים אינם מיצרים דבר למעט לענות לצורך השוק. בנקים מסחריים לווים כסף מבנק ישראל בריבית נמוכה ומלווים לנו את הכסף בריבית גבוהה יותר. סוחר הירקות עושה בדיוק את אותו הדבר. כך גם השופר-סל, חנות הבגדים וחנות הנעליים. כך גם התקשורת שאוספת את מידע העובדתי ומפיצה אותו לציבור. מי שמשלם על השירות זה המפרסמים. הפרשנות המלווה את העובדות משרתת אינטרסים אחרים לחלוטין: האינטרס האישי/מקצועי של העיתונאי, האינטרס הפוליטי של הפלטפורמה ( "ישראל היום" ועיתון "דבר" בזמנו) או האינטרס המסחרי של בעלי המניות של העיתון…..וכו'.
    אנחנו, הציבור הצורך את התקשורת, נדרשים לצפייה, האזנה, קריאה ביקורתית. וכי מההבדל בין מוצר מזון שאנחנו בוחנים את המרכיבים שלו, לבין התקשורת שאנו צורכים. הציבור המתייחס את התקשורת כאל גוף אובייקטיבי, מתעלם מעובדת חיים פשוטה: אובייקטיביות אינה בנמצא.

  7. הרשות הרביעית מושפעת כהוגן מהפוליטיקאים, ראינו זאת במשפט המתנהל מול ראש הממשלה הקודם.
    לאט לאט כוחה של הרשות החמישית עולה, וכוונתי לרשתות החברתיות שמצליחות להשפיע על ארבעת הרשויות שהוזכרו.
    לא חסרות דוגמאות שכולנו נתקלים בהן יום יום.
    תודה לד"ר נעמי דדון שהעלתה את הנושא שמהותי כל כך לחיינו.
    בתקופתו של מונטסקיה, ואפילו כמה עשרות שנים מהיום לתקשורת לא היו השלכות כמו היום ובטח לא היו זמינות לכולם ובכל רגע.

  8. הרשות הרביעית מושפעת כהוגן מהפוליטיקאים, ראינו זאת במשפט המתנהל מול ראש הממשלה הקודם.
    לאט לאט כוחה של הרשות החמישית עולה, וכוונתי לרשתות החברתיות שמצליחות להשפיע על ארבעת הרשויות שהוזכרו.
    לא חסרות דוגמאות שכולנו נתקלים בהן יום יום.
    תודה לד"ר נעמי דדון שהעלתה את הנושא שמהותי כל כך לחיינו.
    בתקופתו של מונטסקיה, ואפילו כמה עשרות שנים מהיום לתקשורת לא היו השלכות כמו היום ובטח לא היו זמינות לכולם ובכל רגע.

  9. ראש הממשלה הקודם ולהקתו עשו הכל על מנת למחוק את חלקי התקשורת שעשו את תפקידם

  10. לד"ר נעמי דדון היקרה,
    התקשורת אינה רשות שלטונית. כל השלוש האחרות הן אורגנים של הממשל. עובדיהן כפופים לתקשי"ר. פרט לגופי תקשורת יוצאים מן הכלל (גל"צ למשל) כל היתר: עיתונים למיניהם, תחנות שידור, רשתות אינטרנט וכיו"ב, הנם גופים בבעלות ארגונים פרטיים, או מפלגתיים וכדומה. ככאלה עובדיהם כפופים לבעליהם או להנהלות שהם ממנים. בד"כ קיימות שתי מטרות לגופי התקשורת הללו: לקיים השפעה פוליטית או מסחרית או ליצור רווחים לבעלי מניותיהם. לצורך אלו הכל מותר. להטות דעת קהל באמצעי "פרסומת" שבחלקה הגדול מיוסדת על הונאה הנרקמת במשרדי "יחסי ציבור". במקרים רבים מכניסים לתקשורת "פייק ניוז" במזיד או בטעות. רוב העיתונאים חיים ועובדים במעמד "סנשו פנסאי" וכפופים כל אחד ל"דון קישוט" שלו. הדוגמאות הקלאסיות לכך הן "איזווסטיה" ו"פרבדה" בימי הסובייטים. בישראל בימינו רוב אמצעי התקשורת מעוותים את הדמוקרטיה ואת דעת הקהל. ראי משני הקצוות: "הארץ" מצד אחד ומולו "ישראל היום". מגדילים לעשות פרשני הטלוויזיה למיניהם שמנהלים על המסך, קבל עם ועדה, ויכוחים ברמה חובבנית, בלתי אחראית ולעתים מגעילה (אופירה וברקוביץ' למשל).

    1. הכוונה היא לגופים שמוליכים את המדינה לכיוון מסויים בגלל שיש להם כוח ויכולת. אין להתכחש שהם מאוד משפיעים ומשולבים.

  11. העתונות הכתובה נמחקת
    העתונות והדיגיטלית עוברת לידי הגולשים

  12. יש ימין ויש שמאל
    כל מדיה יש לה כבר תדמית של תמיכה באחד המחנות
    אף אדם מאף מחנה לא עובר למחנה השני בגלל מה שהמדיה אומרת
    כל אחד תומך במדיה שתומכת בדיעות שהוא מאמין בהן ומשמיץ את המדיה שחושבת שונה ממנו

  13. בתקופות מסויימות בהיסטוריה הלא רחוקה, היה אולי אפשר לייחס לתקשורת מעמד של רשות רביעית, ולהעניק לה (אם כי לא באופן פורמלי) מעמד שכזה. אך לצערנו, עם כניסתה של הגלובליזציה לחיינו, והתעצמותם של תאגידי הענק, יהיה זה טיפשי מצדנו לייחס לתקשורת מעמד של רשות ניטרלית, בדומה לשלושת הרשויות האחרות שאנו מייחסים להן (אם כי לא תמיד בצדק) מעמד ניטרלי.
    לכן צריך להכיר בתוצאות המצערות ולהכיר בכך שהתקשורת היא המסכה של תאגידי הענק השולטים בעולם, באמצעותה התאגידים זורעים בקרבנו את העמדות שלהם, פוליטיות, כלכליות, אמוניות, דתיות ועוד ועוד (כל תאגיד ותפיסותיו הוא). לא פעם, אנו חוזים ב״הסרת פוסטים״ על ידי פייסבוק, במחיקת כתבות על ידי בעלי ערוצי תקשורת ועיתונים מקוונים ומודפסים, והדבר אינו, אלא ביטוי בלתי מתנצל לעמדות המאוד ברורות של הגורמים ששולטים בתקשורת על שלל פרצופיה.
    לכן, בשלב הקריטי הזה, אני סבורה שכל מה שנותר לנו, הוא למתן ולרסן את התקשורת, ולא בבחינת סתימת פיות, אלא בהסדרת מעמדה, כדי שלא חלילה נגיע למצב שהיא תשלוט בנו באופן טוטאלי. בכך נוכל להציל ולו במעט, את חלקת האדמה הטובה והקטנה שנותרה לנו- מפניה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

ליד מסך מחשב

אתריום

כיצד רוכשים