קורותיה של גיבורה

על "שלום לך, איראן" מאת פאריסה דניאל
תמונה של משה
משה גרנות

קורותיה של פאריסה דניאל, כפי שמפורטות בספר שלפנינו, משאירות את הקורא פעור פה. לא סביר שאישה תעבור עשרה מדורי גיהנום ותישאר אופטימית, ותמשיך להילחם בגבורה עילאית למען זכויות ליהודים, ובעיקר למען נשים יהודיות במשטר האימים של איראן שאחרי המהפכה האסלאמית. הספר מתאר כיצד נאלצות נשים איראניות, ובעיקר יהודיות, לבלות את ימי חייהן ללא זכות דיבור, כשפחות המשפחה, ואל להן לשאוף להשכלה. חוק המדינה של איראן גם מחייב אישה לתת את כל רווחיה לבעל. נשים סובלות מנחת זרועם של הבעלים, וזה חוקי ולגיטימי בעיני החברה. ולמי שמרים גבה בתמיהה, אני ממליץ לקרוא בקוראן סורה ד, פסוקים 3, 38–39, וסורה ז פסוק 7, והוא יגיע למסקנה שמוחמד עצמו התיר להכות את האישה הסוררת. אפשר לקרוא גם את "הנשר הגדול", הרמב"ם, שמרשה להכות את האישה בשוט אם היא תימנע מלבצע את המטלות המוטלות עליה, כולל לרחוץ את רגליו של הבעל (משנה תורה, ספר נשים, הלכות אישות, פרק כ"א, הלכה י').

כמקובל בכל החברות הפרימיטיביות, הכלה באיראן חייבת להוכיח את תומתה בדם הבתולים על המצעים. ברור שלבעל מותרות פילגשים וזונות. אביה של פאריסה מחלק את הונו עוד בחייו לשלושת בניו, ולא משאיר לפאריסה דבר. זה גורם לאכזבה אדירה אצל חמותה מאנז ובנה אומיד, בעלה של פאריסה, ולכן היא נידונה לשמש שפחה בבית, כמו בילדותה כשאימה ואחיה התעמרו בה. ברור שאומיד מכה אותה, והשוטרים שהוזמנו מצדיקים את הבעל. אחד השוטרים אף מציע לה עסקה – שהיא תשכב איתו, ובתמורה הוא יאסור את הבעל המכה.

פאריסה יולדת פעמיים בנות, ומשום כך אינה ראויה לקבל מתנת לידה ואף לא ביקור של הבעל. הוא גם לא מוכן לממן את האשפוז בבית חולים, והיא נאלצת ללדת בבית חולים מוזנח ובו יחס מחפיר ליולדת. יחסי האישות עם אומיד, הדוחה פיזית ומדיף ריח רע, הם סיוט עבור פאריסה, והיא מנסה להתחמק מהם בכך שהיא מתגוררת אצל אימה. בני משפחתו של אומיד מנדים אותה ומונעים אוכל מביתה. בימי הנידה היא מחויבת לפרוש מהמשפחה, לא לאכול בכלים הרגילים ולא לשבת על השטיח שעליו יושבת המשפחה.

פאריסה מבקשת לבקר קרובת משפחה בישראל, אבל לפי החוק האיראני אישה אינה רשאית לקבל דרכון ללא אישור בעלה. כדי למנוע ממנה לנסוע לישראל הוא משכר אותה באלכוהול ומכניסה להריון. לבסוף היא נוסעת לישראל וזוכה לחוויות נפלאות אצל דודיה, אבל עם חזרתה משפחת בעלה קוראת לה "זונה!", וכדי להעניש אותה הם מביימים שוד וגונבים ממנה את כל תכשיטיה.

למגבלות הקשורות בהיותה אישה באיראן מצטרפות מגבלות בשל היותה יהודייה. היא החלה לעבוד כמורה אך פוטרה כי היא יהודייה ש"עושקת את הפלסטינים"; חברה של ביתה בבית הספר לא רוצה לשבת לידה כי היהודים טמאים, ובסוף שנת הלימודים כל הילדים מקבלים מתנות מלבד היהודייה. למרות כל אלה היא מצליחה לסיים לימודי גרפיקה באוניברסיטת שיראז, פותחת משרד ומרוויחה כסף באופן עצמאי ומצליחה למכור את הציורים שלה, למשל ציור של מלך דובאי שנמכר באלף דולר. היא מתנדבת לטובת הקהילה היהודית בשיראז ומסייעת לנשים המוכות על ידי בעליהן. פאריסה טסה עד טהרן כדי להשתדל לאפשר לנער חולה סרטן לנסוע לישראל (ארץ אויב!) כדי לקבל טיפול, והיא גם משיגה עבורו כסף לטיסה. פאריסה מוציאה עיתון הנאבק למען שחרור האישה. היא מכינה תכניות בנייה עבור העירייה, אבל כאישה היא נאלצת להיעזר בגבר שיחתום על התכניות. רג'אעי, שעובד במשרדה, וגם ג'אפור פור, שאצלו היא פתחה משרד, רוצים לשאתה כאישה שנייה. היא מגיעה למסקנה ששניהם שתולים של השלטון ומקליטים אותה. האחרון מתכנן לחטוף אותה, וכשכל מאמציו להשיג אותה אינם מצליחים, הוא משחד את המשטרה להעמיד בפניה ברירה: או שתתאסלם ותתחתן איתו, או שתשב בבית הסוהר שנתיים וחצי. היא מעדיפה את בית הסוהר.

בית הסוהר מתואר כגיהנום עלי אדמות. מזריקים לה סם, והמשטרה מנצלת את כיהיון החושים שלה כדי להחתים אותה על מסמך שבו היא מודה שהיא כביכול סוכנת מוסד. כשהיא משתחררת מהמעצר לפני משפט, מסתבר שעורכי הדין ששכרה נעלמו, מן הסתם כדי שלא יצטרכו להגן עליה במשפט חסר תקווה. מייעצים לה לברוח, וכאן מתואר המסע הארוך של פאריסה עם שתי בנותיה, בסיוע של מבריח רמאי, שלוקח ממנה 5,000 דולר ואת התיק עם בגדי ההחלפה, הדרכון והמחשב, ומועל באמונה. התלאות בדרך נוראות. אין-ספור שעות בשלג ובקור נורא, עם שתי הבנות הקטנות. גונבי הגבול מודיעים לה שהבנות תמותנה מקור ומאפיסת כוחות, ולא יצליחו לעבור לטורקיה. לפאריסה יש אומץ אדיר ותושייה שלא תיאמן, והיא ושתי בנותיה מצליחות להגיע לאיסטנבול ולקונסוליה הישראלית.

כמו כל עולה חדשה פאריסה נתקלת בקשיים: השפה, הבנות לא רוצות ללכת לבית הספר כי לועגים להן. אישה מגייסת תרומות כביכול בשבילה, ומכניסה את הכסף לכיסה. אבל יש בארץ גם אנשים טובים, שמסייעים לה להשיג גט מהבעל המנוול שלה (תמורת 5,000 דולר), מסייעים לה כשמסתבר שהיא חולה בסרטן אלים (ניבאו לה שנתיים של חיים), ומסייעים לה להביא את הוריה לארץ כדי שיטפלו בבנות בחולייה. היא מתגברת על החולי, מקיימת תערוכת ציורים, מגויסת לקריין ברדיו ובטלוויזיה בשפה הפרסית, וכמו בארץ מוצאה היא נרתמת לסייע לנשים במצוקה.

הספר חושף את קורותיה של גיבורה גדולה ומציג את העולם המעוות על ידי הדת השורר באיראן ואת העובדה שבמאה ה-21 יש מקומות בעולם שבהם משעבדים את הנשים. ואיך באמת קיים עדיין העוול הנורא הזה? אלו הרי האימהות שלנו, האחיות שלנו, הבנות שלנו, שעומס כבד מוטל עליהן מצד הטבע. הרי השכל הישר מצווה על כל בר דעת לשאת את הנשים על כפיים באהבה גדולה.

"שלום לך, איראן" מאת פאריסה דניאל, עריכה: ד"ר לאה צבעוני, הוצאת "צבעונים", 2021, 198 עמ'

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

6 תגובות

  1. ראינו אותה בפעם הראשונה בטלוויזיה והלב נכמר, ממתינה שנים לקבל אזרחות ולגדל את ילדיה בארץ. דיווחה שנחקרה לאחרונה בשב"כ, ואנו רוצים להאמין שעמדה גם במבחן הזה.
    מעניין, כשרוצים להביא שחקן כדורסל או כדורגל לישראל- האזרחות ניתנת כלאחר יד, במקרה הזה- העיכוב אינו מובן.

  2. מה שעומד לקרות כעת באפגניסטן מחזיר את הבעיה לאקטואליות.

  3. הדבקות של מר גרנות בניתוח ספרים בעברית כולל כאלה שאינם מפורסמים וכולל כאלה שיצאו לאור מזמן ראויה לשבח.

  4. על כל גיבורה שקולה נשמע יש אלפי נשים שעומדות אחרי התעללות, ואף אחד לא מצייץ.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של יורם

40, 32 ו-26

אחרי שנת הקורונה – תובנות לגבי המגזר הערבי באקדמיה