מתי עזה תהפוך לסינגפור?

הקונפליקט הדתי מונע את פתרון הסכסוך הישראלי-ערבי
תמונה של קימל
פרופסור גיורא קימל

בעולם יש מדינות וגושים רב-לאומיים רבים. בריה"מ הייתה רב-לאומית ולמעשה עד היום גם רוסיה היא רב-לאומית, וכך גם סין והודו – השלוש הן תת-יבשות שמאחדות לאומים רבים תחת אותו דרכון. יש גם מדינות קטנות רב-לאומיות או דו-לאומיות כמו שווייץ, בלגיה ואפילו אתיופיה, איראן וטורקיה. בעבר היו מדינות רב-לאומיות שהתפרקו כגון יוגוסלביה וצ'כוסלובקיה.

במדינות גדולות כגון הודו, סין ורוסיה, הלאומים נבדלים אלה מאלה בשפה, במראה ובמנהגים. במדינות הדו-לאומיות או הרב-לאומיות הקטנות הגורם המפריד הוא בעיקר השפה. יש גם איחודים בין מדינות שונות שהן עצמאיות לחלוטין, אך מאפשרות חופש תנועה ותעסוקה בתוך תחומי האיחוד. עוד לפני האיחוד האירופי היו איחודים כמו בין בלגיה-הולנד ולוקסמבורג וכן בין מדינות סקנדינביה.

הגורם העיקרי להפרדה ולהתבדלות הוא הדת. לדוגמה, שפתם של הפלמים היא ניב הולנדי, אך הם העדיפו להתבדל מההולנדים הפרוטסטנטים ולחבור לוואלונים דוברי הצרפתית, אך קתולים כמוהם, וכך נוצרה בלגיה דו-לאומית אך חד-דתית. גם ההתבדלות של אירלנד מבריטניה היא על רקע דתי, וזכור הקונפליקט בין הקתולים לפרוטסטנטים באירלנד הבריטית; מלחמות בין כתות דתיות שונות ביוגוסלביה לשעבר; והקונפליקט הבלתי-פתור בקפריסין.

כיצד ניתן לפתור את הבעיה? בכל האיחודים הגדולים הונהגה הפרדת הדת מהמדינה. לעיתים אפילו ניסו לעקור את הדת מהמדינה. כאשר פקיסטן הגדירה את עצמה כמדינה מוסלמית היא הייתה חייבת להיפרד מהודו. בהודו עצמה יש אומנם מאות מיליוני מוסלמים אך קודם כול הם הודים ואחר כך מוסלמים. כיום במדינות אירופיות רבות כמו צרפת וגרמניה גרים בכפיפה אחת קתולים, פרוטסטנטים, מוסלמים ויהודים, והדת שלהם היא עניינם הפרטי. לעיתים המדינות תומכות בדתות כשם שהן תומכות בתרבות ובספורט, אך בעיקרון קיימת הפרדת הדת מהמדינה.

ומה באשר לנו? מייסדי הציונות היו יהודים חילונים. רוב העליות הראשונות היו של יהודים שהלאומיות שלהם לא התבססה על דת אלא על עצם היותם נטע זר במדינות השונות. בתקופה העות'מאנית ארץ ישראל הייתה מוזנחת וריקה, וכך התאפשר לציונים להגר לארץ מכורתם כמעט ללא התנגדות, וליצור מסה קריטית ליישוב העברי שהלך וגדל. במקביל – אולי לא במקרה – החלה הגירה מסיבית של ערבים מוסלמים שהתווספה ליישוב הקיים שהכיל גם נוצרים ודרוזים.

עד קום המדינה היו מאות אלפי יהודים בעיקר בין חדרה לגדרה אך גם בעמק יזרעאל, אצבע הגליל, הגליל המערבי והכרמל. בשלוש הערים הגדולות ביותר, ירושלים, חיפה ותל אביב התגוררו כ-400,000 יהודים. ליהודים היו מגוון מוסדות חינוך – החל מהגן ועד לימודים אקדמיים, קופות חולים ובתי חולים, סמינרים למורים, בתי ספר לאחיות ועוד. במשך הזמן הצטרפו גם יהודים דתיים לתנועה הציונית ועם בואם לארץ הם דאגו לבניית בתי כנסת ומוסדות חינוך דתיים וניסו ככל יכולתם לייצר סביבה שמתאימה לשומרי מצוות. גם הציונים החילונים לא היו מנותקים מהמסורת, יום השבת הונהג כיום השבתון וכולם חגגו את חגי ישראל יחדיו. גולת הכותרת של המפעל הציוני הייתה החייאת השפה העברית. מחוץ לתנועה הציונית הייתה מאז ומתמיד עלייה של יהודים דתיים בעיקר לירושלים, לצפת ולטבריה. יהודים אלה היוו את הגרעין לאוכלוסייה החרדית הלא-ציונית.

עד קום המדינה לא הייתה לאיש זכות לטעון שהיהודים כבשו את ארץ ישראל בכוח. עד החלטת האו"ם על הקמת שתי מדינות, עברית וערבית, היהודים והערבים חיו בארץ ישראל זה בצד זה. הערבים ניסו להגביל את הגירת היהודים כי לתפיסתם ארץ ישראל היא ארץ מוסלמית, הם התנגדו לחלוקתה ככל יכולתם, והם מתנגדים לה עד היום. ערביי ארץ ישראל הם חלק מערביי המרחב שמשובץ בהמון מדינות ערביות. בחלק מהן היה מיעוט יהודי. עבור העם היהודי – מדינת ישראל היא צורך קיומי, אולם לערבים אין צורך קיומי בעוד מדינה. חורה להם עד מאוד שקמה מדינה של כופרים על אדמה מוסלמית.

כיום, כשבישראל אין הפרדה של הדת מהמדינה, והיא מוגדרת כמדינה יהודית, לא רק שאין אפשרות של השלמה עם ערביי יו"ש ועזה המוסלמים, אלא שגם אזרחי ישראל הערבים המוסלמים לא ישלימו עם קיומה של המדינה היהודית. גם היהודים הדתיים סבורים שכל ארץ ישראל משני עברי הירדן היא נחלת אבותיהם, וכי המוסלמים הם פולשים זרים ועדיף שיחזרו למכורתם – ערב הסעודית. הלבנים בדרום אפריקה הם צאצאים של הולנדים ואנגלים שפלשו לארץ זרה ושעבדו את תושביה השחורים. כיום השחורים שוחררו מההגבלות שהוטלו עליהם ודרום אפריקה היא מדינה דמוקרטית רב-לאומית ורב-גזעית, אך ללא מתחים דתיים כי גם האוכלוסייה המקורית וגם הפולשים הם נוצרים. מצב דומה קיים במדינות דרום אמריקה כמו פרו, בוליביה ואקוודור וגם במקסיקו. הילידים התנצרו והפכו גם הם לדוברי ספרדית. למרות השוני במראה ובמנהגים ולמרות שהם מודעים לכך שנכבשו על ידי הספרדים, הם חיים ביחד במדינה אחת כי לא קיימים מתחים דתיים.

אסיים את המאמר הפסימי הזה בנימה אופטימית: והיה באחרית הימים כאשר כולם יחזרו בשאלה, רק אז לא יישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה, ותקום מדינה ערבית ידידותית ביו"ש וברצועת עזה לצד מדינת ישראל, והעיר עזה תהפוך לסינגפור של המזרח התיכון, והגדה המערבית תשובץ בצימרים עם מסעדות מזרחיות אותנטיות.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

16 תגובות

  1. לא כולם יודעים שסינגפור פורחת בין היתר בשל העובדה שהיא דואגת שגם שכנותיה יהנו וירוויחו מפריחתה של סינגפור

  2. למיטב ידיעתי- הודו היא המדינה האחרונה שנוסדה לאחר מלחמת העולם השנייה, תחת החלטת מייסדיה להפרדה מלאה של הדת מהמדינה- ובינתיים, חרף התפרצויות אלימות לפרקים, בגדול- השיטה בהודו מחזיקה מעמד כאשר המיעוט המוסלמי שותף למערכות השלטון באופן ממוסד, ומקומם בצבא הוא משמעותי ביותר.. אבל מלבד זאת אינני מכיר מדינה דו -דתית קונפליקטית שהשכילה להגיע להסכמה פנימית על חילוניות- הפרדת הדת מהמדינה (אולי אירלנד)
    מכאן השאלה- מהם התנאים תחתם מדינה קונפליקטית דתית- תשכיל להגיע להסכמה לאומית על חילוניות כשיטה הפוליטית הנבחרת הרצויה להישרדותה. כמו ניגריה למשל.

  3. גדעון היקר, שכחת את ברית המועצות ואת יוגוסלביה לשעבר. ברית המועצות הייתה רב לאומית אך הדתות היו מחוץ לתחום. הייתה להם בעייה עם היהודים. בניגוד לפולנים שקראו ליהודי ז'יד והגרמנים שקראו ליהודים יודה וכך זיהו את היהודים לפי השיוך הדתי, הסובייטים קראו ליהודי יברי (עברי) והגדירו את היהודים כלאום. במלחמתם נגד הדתות הם בהתחלה סברו בטעות שיידיש היא שפת הדת היהודית וניסו להכחיד את היידיש. אחר כך נפל להם האסימון שיידיש היא שפת ה"יברים" ועברית היא שפת התפילות אז הם החלו להלחם נגד העברית. הם גם לחמו נגד הציונות שנראתה להם כתנועה משיחית דתית קוסמופוליטית ריאקציונית. הייתה הם בעייה שללאום העברי לא הייתה טריטוריה אז הם הקצו את בירוביג'אן כמחוז אוטונומי עברי שבו היידיש היא שפה רשמית. לאחר שה"יברים" לא נהרו לבירוביג'אן. עם הזמן קרה משהו לא יאומן. הסובייטים החליטו שה"יברים" הם לאום שהטריטוריה שלו היא מחוץ לברית המועצות – בישראל – וכל מי שמגדיר את עצמו כ"יברי" לפי מוצא משני ההורים או מהורה אחד או אחת רשאי לעזוב את ברה"מ ולעלות לישראל. יוגוסל ביה הייתה פסיפס של דתות. קודם כל הסרבים הם פרבוסלבים ומשתמשים בכתב קירילי. הקרואטים הם קתולים ומשתמשים בכתב לטיני. יש שם עם המון מוסלמים. בתקופת טיטו הדת הייתה עניין אישי ללא מעמד רשמי וכולם היו יוגוסלבים. ברגע שיוגוסלביה התפרקה התחילו מלחמות בין הקבוצות הדתיות ועד עכשיו יוגוסלביה מחולקת למדינות על בסיס דת. ויש להם גם את הפלסטין שלהם (קוסובו) שרוצים הגדרה עצמית ולא כולם מכירים בהם. בתורכיה יש מיעוט כורדי גדול שהתורכים ניסו להטמיע אותו בתוכם כי הכורדים כמו התורכים הם מוסלמים סונים. לעומת זאת הם חיסלו את המיעוט הארמני הנוצרי. אתא טורק ניסה לחלן את תורכיה אך היום תורכיה חזרה לסגוד לדת לכן הם לא יכולים להצטרף לאיחוד האירופי.

    1. ברית המועצות ויגוסלביה לא התחילו כמדינות דו לאומיות ש"השכילו להגיע להסכמה לאומית על חילוניות כשיטה הפוליטית הנבחרת הרצויה להישרדותה" שזו היתה שאלתי. ממשלותיהם של ברה"מ- הגדירה עצמה אתאיסטית כבר במהפכה הבולשביקית , וכך גם יגוסלביה- הקומוניסטית שלאחר מלחמת העולם השניה, וראינו מה שקרה בבלקן בהיעדר הסכמה בין פלגי הדת השונים. השאלה החוזרת היא האם מדינה שסועה דתית כמו ניגריה היום למשל- יכולה להגיע להסכמה פנימית על חילוניות ובכך מצמצמת את המאבק הדתי כפי שעשתה הודו

      1. שלום גדעון, כל מה שכתבת היה נכון אבל בשום מקום לא טענתי שברה"מ ויוגוסלביה החליטו מראש לוותר על הדת רק כדי להיות מדינות רב לאומיות (לא דו-לאומיות). הן וכל המדינות הקומוניסטיות התייחסו לדתות כמיתוס שקרי שמסמם את האוכלוסיה ולכן וציאו את הדתות מסדר היום. בדיעבד זה אפשר להם איחוד של לאומים ללא מחלקות דתיות כי לא היו דתות. כשהדתות חזרו ליוגוסלביה התחילו מלחמות. סין עד היום מקבלת ציונים רעים על דיכוי דתות. הם יודעים שקונפליקטים דתיים מפילים איחודים. ואי אפשר להאשים אותם על דיכוי מיעוטים כי הם לא החילו עליהם מגבלות ילודה כמו על הלאום הסיני. כאשר הדת איננה על סדר היום מדינות יותר פתוחות ליחסי חוץ. כל המדינות בעלות אוכלוסיות מוסלמיות שהתפצלו מברית המועצות וגם תורכיה שבעקרון היא מדינה חילונית, מקיימים יחסים דיפלומטים עם ישראל בניגוד לרוב מדינות ערב, פקיסטאן, איראן, מלזיה ואינדונזיה. כאשר מדינות מוסלמיות הנשלטות על ידי הדת מקיימות יחסים עם ישראל זה נחשב לנס. צריך גם לציין שדת זה לא הכל. לעוינות של ונצואלה לישראל אין הסבר. ההפרדה בין קוריאה הצפונית והדרומית אינה קשורה לדת אלא אם נחשיב את המרקסיזם כדת. גם הסכסוך בין רוסיה ואוקראינה אינו קשור לדת.

  4. גיורא קימל היקר – באמת כתבת פיליטון נחמד. על מנת שהוא יקרה אבינו שבשמים צריך לתכנן עוד מבול. אחריו הכל יתחיל מחדש. אבל תהיה בטוח – איזה שהוא אברם ימציא עוד פעם את אלוהים. יש לקוות שהפעם הוא לא יארגן ברית בין הבתרים על הר המוריה אלא על פסגת איזה הר על יד ציריך. מריה תוכל ללדת יהושוע קטן בבית לחם ואחר 700 שנים (בערך) יוכל איזה מוחמד להתייתם ולהמציא אל-חארב במקום אל-אסלאם. שהם יריבו בפלסטינה וצאצאי אברם ישבו לבטח בשווייץ. מצדי עזה תוכל להיות לא רק סינגפור אלא גם מושבת נודיסטים מלאה במסגדים שבהם הרי קרישנה יטיף לטנטרה שתסתיים בניוואנה בנחל באר שבע – ממש כמו בגנגס. ממש כמו שכתבת – באחרית הימים.

  5. מלחמות בסוף נגמרות. הרבה מידי זמן אבל הן מסתיימת. לא לאבד תקווה.

    1. מלחמות אף פעם לא נגמרות. הן פושטות צורה ומתמשכות בצורות שונות. לכן כל חברה אנושית מחזיקה צבא. זה לא ישתנה לנצח.

  6. אני חושב שעלנו הצד החזק מוטלת אחריות גדולה יותר בקשר למצב המיאש

    1. אתה צודק. עלינו מוטלת אחריות יותר גדולה בקשר למצב המייאש. דהיינו לדכא את הטרור, לחסל את מנהיגיו ולשפר את שיטות ההגנה על עצמנו. למשל – להפעיל רובוטים בפיקוד מרחוק כדי לצמצם עד למינימום את הפגיעה בחיילינו.

  7. כותרת מטעה למאמר. בחיים עזה לא יכולה להפוך לסינגפור. למה? – כי יש בעזה ערבים.

  8. גם לסינגפור יש על הגבול מדינה מוסלמית אדירה. למה אין לה מלחמה איתם? כי סינגפור חכמה. כשנבין זאת גם עזה תוכל להתפתח ואנחנו נרוויח.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של קימל

הדרום הפרוע

הבעיות והסכנות בעקבות היעדר משילות בנגב

קידום אתרים אורגני וממומן

אתר אינטרנט לעסק זה כבר מזמן לא מהלך שחשוב לעשות כי מצפים מכם. כיום, כאשר לכל המתחרים שלכם יש אתר אינטרנט, העובדה שגם לכם יש