ארכיאולוגיה, היסטוריה, חזרזירים וחזירים נאצים

הרהורים על היסטוריה וזיכרון
תמונה של אבי
אבי גולדברג

לא, אינני מחסידי העולם השטוח ולא מכחיש את נחיתת האדם על הירח, אבל אני ספקן גדול בכל הקשור לתיאור הליניארי של ההיסטוריה. אינני מכחיש את עצם חשיבות קיומם של ממצאים ארכיאולוגיים, אלא את המסקנות המידיות הניתנות להם, מהירות יותר מתוצאות בדיקת היריון. אני דוחה את השמות והכינויים הניתנים לכל עצם ושבר כלי, את ההכללות ואת הסקת המסקנות על דרך האינדוקציה.

ארכיאולוגיה היא מדע המבוסס על עבודת שטח באתרים שבהם התקיימה ציוויליזציה לפני אלפי שנים. מטרתה לזהות ולאפיין את הממצאים בצורה אובייקטיבית, כלומר ללא ניסיון להטיית הממצאים על פי רוחות אופנתיות חולפות בשמי ההווה. אבל כמו שטחים רבים הנחשבים למדע, הממצאים משתבשים, ולעיתים הם גרוטסקיים, דוגמת מחקרים רפואיים "אובייקטיביים" הממומנים על ידי חברות עסקיות.

הטרנד הארכיאולוגי בארץ ישראל הוא לחזק את הקשר בין התנ"ך לארץ באמצעות הבאת ממצאים ארכיאולוגיים לביסוס המסופר במקורות. "שלד חזרזיר מלפני 2700 שנה התגלה בחפירות בירושלים. השלד השלם של החזיר הצעיר, נמצא בחדר לצד עצמות של בעלי חיים נוספים שהוכנו לצריכה, כגון כבשים, עיזים, בקר, עופות ודגים. החוקרים מעריכים כי בתקופה של בית המקדש הראשון אכלו גם חזירים: "הממצא מעיד שחלק מתושבי העיר לא הקפידו באופן מלא על האיסורים המקראיים.""

מאין יודעים כבודם המלומדים כי שלדי חיות שנמצאו נועדו למאכל שומרי כשרות בכלל? יותר סביר כי המקום שימש כגן חיות. האם על פי חזרזיר אחד יקום דבר? האם בשל גל עצמות אפשר להסיק דבר וחצי דבר על דיני הכשרות שהיו נהוגים בקרב האוכלוסייה העברית? ומה מחר יתפרסם? נמצאה נבלת הארי ויערת הדבש של שמשון הגיבור או שרידי החזייה של דלילה?

בכנסיות באירופה שומרים את "הממצאים" שהעלו מהארץ החוזרים ממסעי הצלב, שהתקיימו אלף שנים ויותר אחרי צליבת משיחם ישוע. הצלבנים החזירו לארצותיהם את נזר הקוצים שהיה על ראשו, את שרידי הצלב ומסמרים שבהם סוּמַּר.

ועתה נעבור להיסטוריה בת זמננו שאינה צריכה לראיות ארכיאולוגיות. בג"ץ קבע כי אין בסמכותו להורות על הקמת ועדת חקירה לפרשת רכישת הצוללות מגרמניה. בהחלטתו מתח בית המשפט הגבוה לצדק ביקורת על כך שמשרד הביטחון וצה"ל הודרו מקבלת ההחלטות על הרכישה של הנשק התת-ימי. לבד מבג"ץ קיים בית המשפט של ההיסטוריה. תנועת הליכוד, ממשיכת דרכה של תנועת החירות, תנועת ההדר והכבוד, נלחמה בעבר בכל דרך נגד קיום יחסים בין ישראל לגרמניה. הזמנים הללו חלפו, אבל האם יש מקום לאמנזיה מוחלטת כשקונים צוללות מ"קרופ" ו"טיסן"? האם ראוי לממשלה בראשותו של בית"רי, בנו של היסטוריון בית"רי, לרכוש נשק משחית דווקא מחברת טיסנקרופ? חברה שהיא מיזוג של שתי ענקיות תעשייה גרמניות ששיתפו פעולה באופן המחפיר וההדוק ביותר עם הנאצים?

טיסן: נשיא החברה פריץ טיסן היה נאצי, תומכו ומממנו של היטלר עוד בשנות העשרים של המאה העשרים. הוא הועמד לדין ב-1948 בגין העסקת עובדי כפייה במהלך מלחמת העולם השנייה והורשע.

קרופ: התעשיין אלפרד קרופ והחברה שלו הגדילו להרע כשהקימו מפעל בסמוך למחנה ההשמדה אושוויץ. במיקום הציני הזה יכלו לנצל את "כוח האדם", בעיקר יהודים שהובאו למחנות בטרנספורטים שאת רובם ארגן אייכמן בטרם השמדתם. אלפים מתו מתת-תזונה ועייפות תוך כדי עבודה נצלנית אצל קרופ, וכבר לא היה צורך להשמידם במחנה. במשפטי נירנברג נידון קרופ ל-12 שנות מאסר בשל מעורבותו בהעסקת עובדי כפייה בתנאים תת-אנושיים, ורכושו הוחרם.

די לפתוח את המחזה "ממלא המקום" של רולף הוכהוט משנת 1963, שתורגם לעברית בידי יהודה עמיחי והועלה על במת תיאטרון "הבימה" בארץ, ולקרוא את אחרית הדבר באשר לעובדות הללו: "קרופ, העסקתם של פועלי כפיה זרים גם במפעל תעשיה זרה הידוע ביותר של גרמניה, הפכה לעניין פוליטי ממדרגה ראשונה, ולו רק משום הדרך שבה התייחסו אצל קרופ לכוחות עבודה אלה… אין להתעלם מהעובדה שנמצאו תעשיינים גדולים רבים כגון בוש ורויש שנהגו בהגינות".

האם רק מטסים ומצעדי דגלי כחול לבן באושוויץ הם המענה לדין וחשבון ההיסטורי שהובילה מדינת ישראל, או העמקת הזיכרון מאחורי הסיסמאות?

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

8 תגובות

  1. דברים נכוחים שראויים להקשבה, לתשומת לב ולהסקת מסקנות.

  2. אני מתנצל, התזה שלך נשמעת מעניינת ,אבל משהו לא מסתדר לי.
    נתחיל בארכיאולוגיה: הגיוני שלא ניתן להסיק מסקנות חד משמעיות מגילוי גולגולת של חזירון אחד בבית הרוס, ומי שמפרסם מסקנה נחרצתמכך על נוהגי העלאת הקורבנות בבית המקדש – מסתכן, ועדיף כמובן שיציג זאת כהשערה לא מבוססת. מנגד- הממצא האחרון של פיסת חרס ועליה ציון השם "ירובעל" (בהנחה שהיא אוטנטית, פחמן 14 וכו) ניתן להשתמש בה כעדות לסיפור התנ"ך על תקופת השופט גדעון. לכן כול עדות ארכיאולוגית ניתנת לבחינה על פי כלי העבודה המדעיים המוסכמים בדיסציפלינה הזו. וריבוי הממצאים הארכיאוליגיים המפוזרים על פני ומתחת האדמה שלנו המאמתים את ההיסטוריה של העם היהודי- יבורכו!!
    מה שלא שכנע אותי היא האקסטרפולציה לעניין מכרז הצוללות, וכיצד ההיסטוריה של מפעלי הצוללות היום קשור לדרישה לוועדת חקירה ו/או הימנעות בג"צ מלהתערב בויכוח, לתומי חשבתי שהוויכוח על הסיוע הגרמני הסתיים עת החליטה ישראל לקבל את פיצויי השילומים ..
    אודה להבהרה

  3. קורא יקר
    תודה על תגובתך, מסכים לדבריך
    לגבי הגרמנים , ההחלטה הפוליטית לקיים יחסים בין האומות התקבלה בכנסת. ההחלטה המצפונית נותרה כאפשרות לכולנו. הבחירה שלא להשמיע את ווגנר , היא מסוג כזה, ההחלטה האם לרכוש נשק דווקא מקונצרן מושמץ ובעל מטען מהסוג אליו התייחסתי הייתה נתונה בידי ראש ממשלת ישראל .
    ובהיותו בעל תודעה הסטורית עמוקה כפי שהוא מעיד על עצמו, ראיתי לנכון לגעת בנושא ותו לא. העובדה היא שאתה כקורא התייחסת לכך.

    1. אבי- תודה להבהרה – ועדיין לא הבנתי את הקשר בין הנימה הביקורתית משהו על המאמץ הארכיאולוגי לאמת (באופן מדעי) את התיעוד התנכי ההיסטורי – עם הקמת ועדת ביקורת בענין רכישת הצוללות מגרמניה.
      הערה- גם הנשק הסובייטי שקיבלנו בעבר (דרך המחסנים בצ'כיה)- גם הוא נגוע "במשפט הרופאים.."

  4. חייבים ללמד יותר ולחנך יותר בנושאי השואה. עברו רק כמה עשרות שנים וכבר הצעירים בארץ ובעולם לא יודעים כלום על הטרגדיה.

  5. גדעון שלום
    הנימה הביקורתית שלי משהו, כפי שהגדרת היטב, הייתה מכוונת למסקנות חפוזות על דרך האינדוקציה של ממצאים ארכיאולוגיים.
    מכאן עברתי לאירועים היסטוריים שלמרות הזמן הקצר נוטים לשכות אותם ולהתייחס אליהם כהיסטוריה קדומה. כמו הזדון ותאוות הבצע של שני תעשיינים גרמניים שכיום הקונצרן שלהם מייצר צוללות.
    תמהתי כיצד זה שמנהיג בשיעור קומה וזיקה היסטורית כמו נתניהו, אינו מניד עפעף על קיום קשר עם אותו קונצרן, שדם אבותינו עדיין דבוק לידיו. וכפי שהעיר נכונה רולף הוכהוט הגרמני, ממנו ציטטתי, לא כל התעשיינים עשו ככל יכולתם לנצל עד מוות עובדי כפיה יהודים, לא כל היצרנים בגרמניה "התנדבו", להקים מפעל תעשייתי נצלני באושוויץ
    מקווה שבזה תמה ההתכתבות ברוח של הבנה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של יאיר

שירה

שיר