ביקורת פופולארית למקרא

ספרו של מייקל קוגן 2013
צילום של משה
משה גרנות

"אלוהים וסקס" של מייקל קוגן הוא חיבור המבקש להביא בפני הקורא מפירות מחקר המקרא בשפה נוחה עבור מי שאיננו מצוי במילייה של מחקר זה. אין ציפיות מהחיבור שיביא בפני הקוראים חידושים מפליגים. חבל שהמחבר מצא לנכון להכתיר את חיבורו בשם היומרני, כי אין בתנ"ך סקס הקשור באלוהים. גם כותרת המשנה יומרנית בעיניי. כשהמחבר, פרופסור לתנ"ך ולברית החדשה בהרווארד ובאוניברסיטאות אחרות בארצות הברית, נוקב בשם "מקרא" (The Bible), הוא מתכוון למכלול – התנ"ך, הספרים החיצוניים שנכנסו לקאנון הנוצרי וכן הברית החדשה.

ובכן, כפי שציינתי לעיל, אין בכל המקרא שום קשר בין ה' לסקס. האל מפגין קנאה מטורפת כלפי "נשותיו" – יהודה וישראל, אבל ה' וסקס – פשוט אין!

עם זאת, יש בספר של מייקל קוגן אבחונים קולעים ביחס לאל: אם הוא חתום על ספרי התנ"ך, שיש בהם אין-ספור סתירות, ללא ספק הוא סופר גרוע מאוד. הרי האמת היא שהתנ"ך נכתב לאורך דורות רבים, והמחבר צודק שספרים בעולם הקדום היו מצע לתוספות מאוחרות. כמו כן מסתבר, לפי המחבר, שהאל איננו כל-יודע, אם הוא חייב להעמיד את האדם בניסיונות (אדם, אברהם, איוב).

המחבר צודק שהמונותאיסט המובהק הראשון בתנ"ך הוא הנביא המכונה במחקר "ישעיהו השני". הרי האל עצמו מודה בקיומם של אלים אחרים ("ובכל אלוהי מצרים אעשה שפטים"; "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי" ועוד). ברור שעם ישראל ראה בה' את האל העיקרי שלו, אבל האמין גם באלילים אחרים, ורוב המלכים מוקעים על ידי העורך הדויטרונומיסט בספר מלכים, על כך שהכניסו אלילים ואלילות למקדש ה'. הוויכוח שבין ירמיהו ובין גולי יהודה בפתרוס שבמצרים מוכיח שהם סגדו למלכת השמיים, שהיטיבה עמם לדעתם, והתעקשו להמשיך בכך. ללא ספק האמונה הישראלית הקדומה הייתה סינקרטיסטית, אמונה באל עיקרי ובאלילים נלווים. ולא רק זאת (ואת זה למרבה התמיהה המחבר איננו מזכיר), בני ישראל עבדו את ה' עצמו בפסל ומסיכה, ולראיה – נכדו של משה עבד פסל, כנ"ל גדעון, כנ"ל ירבעם בן נבט, שהיה שליח האל.

התורה דורשת מהמאמינים לחקות את האל כדי להיות קדושים כמוהו, והמחבר שואל בצדק – איך אפשר לחקות את האל שנוהג בקנאה מטורפת כלפי "נשותיו"? כמו כן, איך אפשר להישמע לצווי התנ"ך כאשר הם מתארים הוויה פטריארכלית במירעה: האישה היא רכוש הבעל, כפי שמשתמע מ"לא תחמוד", ממשל כבשת הרש ועוד. מסתבר מהמוסר המקראי כי הכנסת אורחים היא חשובה עד כדי כך שלמענה אפשר להפקיר נשים לאונס (סיפור סדום וסיפור פילגש בגבעה), האישה נקנית במוהר, ניתן לבטל את נדריה, אב יכול למכור את בתו לעבדות. לא לחינם מברך היהודי את האל על כך שלא עשה אותו אישה. המחבר מביא פסוקים מהברית החדשה הדורשים מהאישה להיות נכנעת, שלא תעז לדבר בציבור ושלא תעז ללמד. בהקשר הזה מזכיר המחבר את הנשיא לשעבר ג'ימי קרטר, שנטש את הכנסייה הבפטיסטית הדרומית משום שדבקה בעמדת התנ"ך והברית החדשה שמנציחה את נחיתותה הדתית והחברתית של האישה.

בין הסתירות שמונה המחבר הוא מציין את חוק הייבום לעומת חוקי גילוי העריות האוסרים מגע מיני עם אשת האח. ברור שרוב האיסורים על ענייני אישות חלים על האישה. הגבר הנשוי רשאי לשכב עם רווקה ועם זונה. המחבר גם מציין שאין בתנ"ך גינוי לזונות – תמר כלת יהודה, רחב, אימו של יפתח, שתי הזונות המתדיינות אצל שלמה. למרות הדעה הרווחת במחקר על זנות פולחנית באזור שלנו, המחבר מצביע בצדק על כך שאין לכך זכר בישראל, בבבל, בכנען ובקרתגו. כמו כן התנ"ך שולל יחסים הומוסקסואליים, אבל איננו מזכיר כלל יחסים לסביים.

כאמור, "המקרא" בספר הזה מכליל את הברית החדשה, והמחבר מצביע על ההבדלים, כגון ההמלצה של אבות הנצרות להתנזר ממין ולהעדיף רווקות. ישו עצמו נולד כביכול מבתולה, ולא מיחסי מין אנושיים, ואימו נשארה בתולה כל חייה, אבל הרי מוזכרים בברית החדשה אחים שהיו לישו. לפי התורה, גבר יכול לתת ספר כריתות לאשתו ואילו ישו שולל לחלוטין גירושין. הנצרות הרחיבה את מעגל הניאוף האסור על המאמין, ומוסיפה על האיסורים בתורה את הזנות, הפורנוגרפיה, אמצעי מניעה, סקס לפני הנישואין, גירושין ופוליגמיה. המורמונים דווקא כן דוגלים בפוליגמיה, ומסתמכים על התנ"ך.

בספר שלפנינו יש מספר אי-דיוקים, כגון שאבשלום הרג את אמנון במו ידיו, אף שכתוב מפורשות שהוא ציווה על נעריו להרוג את אמנון לאחר שישתכר. המחבר מנקד את השם המפורש של המילה "אדוני", אך לא דרך ההגייה הנכונה של השם המפורש.

מסקנות הספר הן שאפילו מי שמאמין באמת שהמקרא נכתב ברוח הקודש, בוודאי צריך להתאים אותו להוויה העכשווית, למשל בכל הנוגע למעמד האישה, היחס להומוסקסואלים, הנצחת העבדות וכדומה.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

5 תגובות

  1. ספר שלא שמעתי עליו וגם אם הייתי שומע לא הייתי קורא. יש חומרים ראויים יותר.

  2. יפה וחשוב שאתה מנתח לא רק ספרים חדשים ולא רק ספרים שיש להם יחסי ציבור רועשים.

  3. על פי הכותרת של הספר כבר נדמה לי שמדובר ביצירה לא רצינית המשווקת את עצמה באמצעות כותרות שמתאימות לעיתונים ואתרים שמכניסים קוראים בעזרת הכנסייה.

  4. מה שעוצר את התקדמות העולם זאת העובדה שרוב האנשים עדין מאמינים באלוהים. אנחנו במיעוט.

  5. שמתי לב שבניגוד להרבה מדורים של תרבות אתה כותב גם על שלילי וגם חיובי, כלומר זה לא ממומן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

ליד מסך מחשב

אתריום

כיצד רוכשים