נפטר הפרופסור אמריטוס יקותיאל גרשוני

הלך לעולמו אחד מהגיבורים הנסתרים של תקופתנו
נר באפלה
צילום: Jon Sullivan he.wikipedia.org

"Old soldiers never die, they just fade away" שנה הגנרל דאגלס מקארתור בנאום הפרידה שלו בפני הקונגרס האמריקני ב-1953, לאמור: חיילים ותיקים אינם מתים, הם רק נעלמים לאיטם. משפט אלמותי זה התנגן לו במחשבתי כאשר הגיעה אליי הידיעה העצובה שקותי גרשוני הלך לעולם שכולו טוב.

אמנם שנינו נולדנו ב-1943 והתגייסנו לצה"ל באותו מחזור גיוס, אולם הזדמן לי להכירו רק כעבור 63 שנים, באוניברסיטת תל אביב ב-2006, כאשר קותי כיהן כראש החוג ללימודי אפריקה בבית הספר להיסטוריה של האוניברסיטה ואני הגעתי לחוג במטרה לכתוב עבודת דוקטורט על ההיסטוריה הפוליטית של ניגריה. כשנכנסתי לחדרו לפגישה ראשונה נדהמתי לגלות שראש החוג הינו נכה קטוע שתי ידיים, עיוור ונעזר גם במכשיר שמיעה. הוא נעזר במזכירה שהפעילה את המחשב ורשמה את פרטי השיחה בינינו, שנמשכה כשעה. קותי ביקש לדעת מה בדעתי לעשות. כיוון שהרקע האקדמי שלי היה חקלאות-ביוכימיה, הוא הכין עבורי תכנית לימודים פרטנית שכללה 12 קורסים בהיסטוריה שהכינו אותי לעריכת מחקר וכתיבת דוקטורט על ההיסטוריה הפוליטית של ניגריה.

בחוג ללימודי אפריקה באוניברסיטת תל אביב מצאתי אדם מדהים, משכמו ומעלה, שקיבל אותי ללימודים בחוג, בגיל מופלג, בנפש חפצה ובלב פתוח. בחלוף הזמן למדתי להכיר את קותי, את ההיסטוריה האישית שלו, ובהיכרותי עימו ההערכה הפכה להערצה.

בשנת 1969 שירת קותי בתפקיד קצין הנדסה בדרגת רב סרן של חטיבה 35 (חטיבת הצנחנים). התקופה הייתה תקופת מלחמת ההתשה והמרדפים בבקעת הירדן. במהלך אחד הסיורים התגלו שלושה מטעני חבלה שהטמינו מחבלים בסמוך לגבול עם ירדן. קותי הוזעק לטפל במטענים והחליט לפרק אותם בעצמו. את שני המטענים הראשונים הוא פירק בהצלחה והמטען השלישי התפוצץ בידיו תוך כדי הניסיון לנטרלו. שתי ידיו של קותי נקטעו, ראייתו ושמיעתו נפגעו באורח אנוש. לאחר מספר חודשי טיפול בבתי חולים הוא יצא לאזרחות והחליט להצטרף לעולם האקדמי.

הוא למד בבית הספר להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב וסיים בהצלחה שני תארים אקדמיים שם ותואר שלישי בהצטיינות באוניברסיטת ירושלים. עבודת הדוקטורט שלו עסקה בחקר ההיסטוריה של אפריקה. בחלוף הזמן הוא התמנה לפרופסור, הפך לראש החוג להיסטוריה של אפריקה וראש המחלקה ללימודי המזרח התיכון ואפריקה. לאורך הקריירה שלו הוא שימש עמית מחקר ומרצה אורח באוניברסיטאות סטנפורד, בוסטון ואינדיאנה.

למרות פציעותיו הקשות והיותו בעל 100% נכות קותי היה גם ספורטאי מצטיין. הוא זכה בשלוש מדליות כסף בריצות 100, 400, ו-1500 מטרים ובמדליית ארד בקפיצה לרוחק באולימפיאדת הנכים בארנהם, הולנד, ב-1980. ב-1984 זכה במדליית ארד בריצת 5000 מטר באולימפיאדת הנכים בניו יורק.

אין ספק שהפרופסור יקותיאל גרשוני היה אדם מיוחד במינו, בעל רצון ברזל וכישרונות בלתי נדלים. הוא הותיר אחריו רעיה נאמנה ושלושה בנים. זכיתי להיות תלמידו ולהתרשם מידיעותיו, מעוז רוחו ומהאופטימיות שלו. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים ויהא זכרו ברוך.

 

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

4 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של יורם

40, 32 ו-26

אחרי שנת הקורונה – תובנות לגבי המגזר הערבי באקדמיה