השכל החופשי תחת התקפות של חוקרי הפסיכולוגיה

האם השכל הוא תופעה בת-חלוף?
תמונה של שפי
פרופסור יהושפט גבעון

אני משתמש במונח "שכל" כדי להתייחס אל מה שנקרא באנגלית "Mind". במונח "שכל" אינני מתייחס אל המוח, אלא אל כלל התופעות והתהליכים הסובייקטיביים המתרחשים בתודעתנו, עם או בלי קשר למה שמתרחש בתוך הגולגולת שלנו. לפני כשנה, במסגרת סדרת ההרצאות "בכור המהפכה המדעית" לזכרו של פרופ' אהרון קציר, שודרה מחדש הרצאה מלפני שמונה שנים של פרופ' שלמה ברזניץ שכותרתה "עלייתו ונפילתו של העולם הפנימי" (כלומר עלייתו ונפילתו של השכל לפי המחקר הפסיכולוגי המדעי). כבר במשפטים הראשונים בהרצאה זו ברזניץ מחליף בין תיאורים המצביעים על תכולת הראש ובין תיאורים של חוויות סובייקטיביות, כאילו מדובר באותן תופעות. הוא הודה שמדובר במסתורין וטען שהקשר בין המתרחש בתודעה לבין התהליכים הפיזיים והכימיים המתרחשים במוח הוא "המסתורין האחרון". בתחילת הרצאתו הוא הצהיר במפורש, "אנחנו לא יודעים בדיוק וגם לא כמעט בדיוק איך מתרחשת תודעה במוח אבל אנו יודעים ששמה זה קורה".

והנה, כפי שתיארתי במאמרי על האמת המדעית, ברטרנד ראסל, מגדולי הפילוסופים של המאה ה-20, טען שהתהליכים הפיזיים והכימיים שמתרחשים במוח הם חלק מהעולם החיצוני, החומרי, הנחקר במדעי הטבע, כלומר מחקר המוח הוא חלק ממדעי הטבע. ראסל הפנה את תשומת לבנו אל העובדה שכל תצפית מדעית מתחילה כאירוע סובייקטיבי ואישי של החוקר. מעובדה זו הוא ידע להסיק כי בלי עולם פנימי וסובייקטיבי אין תצפיות של מדענים, ובלי תצפיות אין בסיס עובדתי למחקר המדעי.

ראסל הוסיף וטען (שם) שהעולם הפנימי ניתן לחקירה מדעית. במאמר קודם אחר תיארתי את הניסיונות הראשונים לביסוס מדע השכל על שיטות מחקר מדעיות. ראסל טען במפורש כי לא רק שהשיטה המדעית מבוססת על שימוש בתופעות סובייקטיביות, אלא שההצלחה העקבית של שיטה זו היא הוכחה אמפירית לגבי אפשרות גילוי תופעות וחוקים המתקיימים ביחס לשכל. לעומתו, פרופ' ברזניץ הביא דוגמאות לכך שהעולם הפנימי מכיל אירועים מדומיינים. הוא התייחס אליהם, בדרך אגבית, כאל הזיות.

אלה שמאמינים שהשכל איננו אובייקט למחקר מדעי, מאמינים שרק מחקר המוח יכול לספק לנו תובנות מבוססות על התופעות השכליות. אבל הלוגיקה מצביעה על קושי עקרוני הקיים באמונה זו. במאמר קודם הצגתי לקוראים את ההסבר של פיינמן ושל הלוגיקה, שמהם נגזר מצב כזה: מחקר המוח יוכל לעזור לנו להבין את תופעות התודעה כנגזרות מיֶדע המתייחס לתהליכים מוחיים, רק אם קודם לכן נדע לתאר את התודעה בשפת הידע על המוח. נוצר כאן מצב פרדוקסלי. עלינו להבין ולתאר את התודעה במונחים של זרמים חשמליים ושינויים כימיים במוח, כלומר להתגבר על המסתורין האחרון, לפני שמחקר המוח יוכל לעזור לנו בהבנת התודעה. למיטב הבנתי, מעגליות זו מוכיחה כי את התודעה לא נוכל להבין רק בעזרת מחקר המוח. בלשון פשוטה, כפי שטענתי במאמר קודם על ההבנה, יש המאמינים שמחקרים עדכניים על מוח האדם יפתרו את הבעיה של "המיסתורין האחרון". ואולם בלי לדעת מה זאת הבנה, כיצד יזהו המציצים במוח האדם את תופעת ההבנה כתופעה המתגלמת ומתגלה במוח?

באותה הרצאה של פרופ' ברזניץ רצה המרצה להמחיש למשתתפים מהו אירוע המתרחש לכאורה בעולם הפנימי, והוא עשה זאת מבלי לסכן את אמונתו שהעולם הפנימי הוא דבר שחלף מן העולם. הוא יכול היה לבקש מהנוכחים להחליט אם לבצע את הפעולה, ואם החליט מישהו לבצע אותה, לבחור באיבר כלשהו בגופם הנמצא בשליטתם (יד, כף רגל וכדומה), להחליט לאיזה כיוון להזיז אותם ואחרי כן לעשות כן. כל ההחלטות שהיו מחליטים הנוכחים והנוכחות בהרצאה, לוּ פרופ' ברזניץ היה מציע להם לעשות זאת, היו בבירור אירועים שהתרחשו בעולמם הפנימי. הוא לא הציע להם הצעה כזאת. לדעתי, הוא לא הציע להם להחליט מתוך בחירה אישית, כי מערכת פיזיקלית, כמו המוח, אינה מסוגלת להחליט בעצמה שום דבר, כי היא כפופה לחוקי הטבע.

אינני יודע מי החליט על הכותרת של ההרצאה "עלייתו ונפילתו של העולם הפנימי". לי אין ספק שמי שבחר בכותרת הזאת רצה לשכנע אותנו בעדינות שהעולם הפנימי הוא תופעה חולפת. לא מדובר בתופעה של האקטואליוּת האנושית, שהיא, לפי ראסל, הבסיס של השיטה המדעית. וכפי שציטטתי במאמר על האמת המדעית שאוזכר לעיל, פילוסוף דגול אחר, ז'אן פול סארטר, זיהה את ההכרה האישית בקיום התודעה האישית כאמת מוחלטת. גם לדעתו, בדומה לראסל, אמת זו היא שמספקת בסיס לכל אמת שהיא.

מסתתר כאן קושי עקרוני מיוחד. אם הפסיכולוגים יהיו נאמנים לייעודה המקורי של הפסיכולוגיה, כמדע הנפש והשכל, כל מחקר תקין בתופעות השכליות לא יוכל לחשוף אלא רק חוקים השולטים בתודעה כפי שחוקי הפיזיקה שולטים בתופעות הטבע. כלומר חוקי מדע השכל יתארו רק את אותו חלק בשכל האדם שבו האדם עצמו אינו שולט. מצד שני, אם חוקרי הפסיכולוגיה יחקרו רק את מה שמתרחש במוח, אף הם יגלו רק את החלק בתודעה שאין לנו שליטה עליו. כי הרי תופעות חשמליות וכימיות נשלטות לחלוטין על ידי חוקי הפיזיקה. בכל מקרה, חופש ההחלטה יהיה מחוץ לתחום המדעי.

יש המתמודדים עם הקשיים שתוארו במאמר הזה בהצהרות שמדובר כאן בפילוסופיה ולא במדע. בינתיים, חוקרי הפסיכולוגיה החדשים לא רק שמנסים לשכנע אותנו שאין לנו עולם פנימי ושאין לנו חופש החלטה, אלא גם מגלים דרכים יעילות מאוד לצמצום חופש ההחלטה ולבקרה על ההתנהגות של המשתמשים בכלים הדיגיטליים. היום הם מוֹכרים את הידע השימושי הזה למי שעושה ממנו את הונו, ללא בקרה וללא רגולציה. התמכרות כימית מוכרת כמסוכנת והיא מבוקרת היום בכל מיני אמצעים. התמכרות שכלית והתנהגותית עדיין איננה מוכרת כתופעה מסוכנת. היא מופשטת מדי.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

5 תגובות

    1. אם תסתכל סביבך, תראה סימנים רבים להתמכרות שאיננה תוצאה של השפעת חומרים כימיים ושהגורם שלה הוא מנטלי. "מנטלי" הוא בעברית כל מה ששייך לשכל, לפי ההגדרה של הוגי הדיעות היהודים בימי הביניים שהציעו להשתמש במונח "שכל" כתרגום עברי למונח "MIND". את המאמר פתחתי בהרצאה שכך אשתמש במונח "שכל". אז לא הלכתי רחוק מהשורות הראשונות של המאמר הזה.

      בקיצור בבתי הספר בעמק הסיליקון מנסים למנוע את ההשפעה המנטלית של השימוש ב"סמרטפונים" על ידי איסור הבאתם לבית הספר. כנראה שהם יודעים משהו שרבים מאיתנו איננו יודעים.

  1. למה אתה רואה בכלים של טכנולוגית המידע כלים משעבדים ולא כאלה שפותחים לנו עולם ומלואו שלא היתה לנו גישה אליו קודם לכן

  2. פשוט מרתק ! יתר על כן, כיף לדעת שקיים הסיכוי שאדם שאיננו מתחום הפסיכולוגיה/פסיכיאטריה אלה דווקא מתחום המדעים המדוייקים יוכל לספק תובנות חדשות על התודעה האנושית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

ביט פארטי

החברה המובילה בהשכרת ציוד לאירועים