עד כמה עריצה היא הלוגיקה?

לוגיקה וקוץ בה
תמונתו של ישפי
פרופסור יהושפט גבעון

לרבים יש קושי בקבלת עיקרון פשוט אחד: על מנת ששיטה כלשהי תעבוד בהצלחה, הפיתוח של השיטה צריך להיות מבוסס על ניתוח הגיוני של העובדות ולא על יחסי ציבור, או על פרשנויות חופשיות ובוודאי לא על התעלמות מהלוגיקה.

במאמר קודם ציינתי שמכשירי המורים, במה שנקרא היום "פדגוגיה דיגיטלית", לוקים בעמדה עיקשת נגד הכשרתם והכשרת תלמידיהם במינימום של ידע במדעי המחשב. הם מעוניינים שהמורים ישכילו להשתמש בכלים הדיגיטליים, אך מתנגדים בחירוף נפש להכשיר אותם במינימום הבנה של העקרונות שלפיהם כלים אלה עוצבו. למשל, רק הכשרה כזו תאפשר להם לזהות החלטות שרירותיות של המעצבים שמתערבות בערך הפדגוגי של השימוש באותם כלים. כאשר תלמיד מבריק בהשתלמות של מורי מכללות שאל מתי יש להשתמש במצגות בהוראה, המנחות באותה השתלמות נאלמו ולא ידעו להשיב לו. במהלך השנים הרבות שבהן עסקתי בהכשרת מורים, התבהר לי שהעוסקים בפדגוגיה הדיגיטלית אינם מודעים כלל לתנאים שהלוגיקה מחייבת על מנת שיוכלו לנווט את השימושים בכלים הדיגיטליים לאור העקרונות הפדגוגיים המקובלים עליהם.

זה שנים נטיית הלב של מובילי הפדגוגיה הדיגיטלית היא ש"על הפדגוגיה להוביל את הטכנולוגיה" אבל, בהיעדר השכלה בסיסית במדעי המחשב ובלוגיקה הם מנועים מלהפיק בדרך הגיונית שום שיטה לניצול הטכנולוגיה הדיגיטלית לטובת החינוך. הם משוכנעים שניתן להסיק מהתיאוריות החינוכיות המקובלות עליהם מסקנות ברורות לגבי השימוש הלימודי בכלים הדיגיטליים. תוכניות לימודים אקדמיות משווקות זה כמה שנים בהצהרות ברורות, שלפיהן תלמידיהן ילמדו שימושים "בטכנולוגיה" הנגזרים מהתיאוריות החינוכיות, בשעה שגזירה כזו איננה אפשרית כלל.

בהרצאתו על ה"יחס של הפיזיקה אל מדעים אחרים" הסביר ריצ'רד פיינמן את יכולת הפיזיקה להסביר ולהנחות עיצובים של פעולות ותהליכים בתחום אחר (למשל בביולוגיה). הרצאתו זו פורסמה כפרק שלישי בספר "שש יצירות קלות", שכולל שש הרצאות נבחרות מתוך הרצאותיו של פיינמן על הפיזיקה (יצא לאור בשנת 1995; ראו בעמודים 65-64).

ההסבר הוא פשוט: מה שאינו מנוסח בשפת הפיזיקה (ואיננו טאוטולוגיה, כלומר, איננו טענה אמיתית הנובעת מכל טענה שהיא) אינו יכול להיות מסקנה לוגית שימושית של הפיזיקה. זאת מסקנה לוגית של אופי המסקנות הלוגיות. תלמידי שנה ב' בלוגיקה מתמטית אמורים להכיר זאת כ"משפט טארסקי" והוא מנוסח בכמה ספרי לימוד בסיסיים בלוגיקה ובמתודולוגיה של המדעים.

מהסבר זה נובע שאם תופעות שכליות אינן מנוסחות בשפת תורת החישובים הדיגיטליים (מדעי המחשב), אז תורת החישובים הדיגיטליים לא תוכל לתרום דבר להבנת התופעות הללו. אפשר לקרוא לקלט החושי "נתונים חושיים" (sense data) ולתהליכים השכליים "עיבוד", אבל, מבלי לתאר אותם במדויק במונחים של תווים ושל שינויי מצבים של מערכת כפונקציות של תווים ומצבים, תורת החישובים הדיגיטליים לא תוכל לתרום דבר להבנת התהליכים השכליים.

וכך, גם מה שאינו מנוסח בשפת הפדגוגיה, אינו יכול להיות מסקנה שימושית של הפדגוגיה. כדי לגלות שימושים בכלים דיגיטליים כמסקנות של הפדגוגיה, צריך לדעת לנסח שימושים אלה בשפת הפדגוגיה. לשם כך צריך לדעת תחילה מה הם בדיוק שימושים בכלים דיגיטליים וגם לדעת לנסח זאת בשפת הפדגוגיה. מומחי הפדגוגיה הדיגיטלית מסרבים לדעת כל זאת. עם כל התפתחות חדשה בטכנולוגיה הם מתלהבים להטמיע את הכלים החדשים במערכות החינוך מבלי להבין אותם, והם מתפלאים, שוב ושוב, מדוע "הפוטנציאל החינוכי של הטכנולוגיה" אינו מתגלה בפועל בשימושים באותה "טכנולוגיה". כאשר המשתמשים בכלים הדיגיטליים והמדריכים של משתמשים אלה אינם יודעים אפילו תכונה כללית אחת של הכלים האלה, לא יכול להיווצר שום קשר לוגי בין התיאוריה החינוכית לבין השימוש באותם כלים.

כאשר מדובר במסקנה לוגית, עולה בימינו השאלה הביקורתית, האם מדובר בתוצאה מוחלטת, או בסתם פרשנות של מישהו? כפי שאחד מקוראיי טען "… לא כל פרשנות של מישהו מחייבת את כולם". האם מסקנות לוגיות אינן מחייבות את כולם? האם יש טעם לחפש אחר שני מספרים שלמים שמנתם תהיה הריבוע של 2, בתואנה הפוסט-מודרנית שהלוגיקה המתמטית איננה אלא מוסכמה חברתית שניתן להחליף אותה באחרת? אולי באמצעות מחשב-על קוואנטי יימצאו אותם מספרים שלמים? או שמא פסק דינה של הלוגיקה הוא מוחלט ונחרץ?

לדעתי, הלוגיקה משולה למסילת רכבת שכל הנוסעים בה מוגבלים לנסיעה במסילה, למסלול נסיעה מקובע. הנסיעה ברכבות היא בעלת ערך שימושי רב, אבל היא מוגבלת לשימוש במסילות הקיימות. כל חריגה מפסי הרכבת יכולה לגרום לרכבת להתהפך… אפשר כמובן לא לנסוע ברכבת זאת, אבל אז יש לחדול מהצהרות חוזרות ונשנות שמטעות את הציבור.

למשל, אם נרצה להיות עקביים נבין שיש בעיה בהצגת תוכנית לימודים שהלומדים יכולים לכאורה לקבל בה "ידע, מיומנויות וכלים מעשיים בעיצוב תהליכי למידה, תכנון ופיתוח ודרכי הוראה ולמידה בסביבות טכנולוגיות, בהתבסס על מחקר ועל תיאוריות בחינוך…" (מצוטט מתוך אתר סמינר הקיבוצים, ביום 9 ביולי 2021). איזו התבססות זאת יכולה להיות, אם לא התבססות לוגית?

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

6 תגובות

  1. את המאמרים שלך אני צריך לקרוא פעמיים לפני שאני מבין את הכיוון הכללי. ואני אומר את זה לחיוב ובטח לא לשלילה. לא כמו המאמרים האחרים שהם מאוד מובנים כי הם שטוחים.

  2. הייתי רוצה להבין מה אתה חושב שצריך ללמד ולא מלמדים, באיזה מדרגה של החינוך יש ללמד זאת, ולאיזה עומק?

    1. אתחיל בהכשרת מורים. לדעתי, כל תכנית אקדמית (לתואר שני או אפילו לתואר ראשון) המתיימרת לגעת בפדגוגיה דיגיטלית, חייבת לכלול קורסים בנושאים הבאים:
      1. ההיסטוריה של הניסיונות לשלב מחשבים בחינוך מאז שנות ה-60;
      2. מבוא ללוגיקה שימושית ויישומיה בתחום החנוך;
      3. עקרונות הכלים הדיגיטליים ומדרג השימושים בהם;
      4. ניתוח מערכות המכוון לשיבוץ כלים דיגיטליים בהן;
      5. עקרונות ושיטות לשיבוץ כלים דיגיטליים במערכות הוראה ולמידה שונות;
      6. מבוא לתכנות לימודי: שפות תכנות ככלים דיגיטליים בחינוך.

      העומק הנדרש חייב להספיק כדי להעמיד בוגרים המסוגלים להכיר כלים דיגיטליים מבחינת שימושיותם בחינוך; לנתח כל מערך לימודי-הוראתי כדי להרחיבו באמצעות כלים דיגיטליים; לדעת לשבץ כלים דיגיטליים מבלי להיות תלוי/ה בדוגמאות קיימות.
      על הבוגרים לדעת את המאפיינים ההכרחיים של כל הכלים הדיגיטליים ואת טווח אפשרות ניצולם בכל מערכת הוראה או למידה.

      על הבוגרים לדעת לקרוא באופן ביקורתי מאמרים וכתבות על חידושים בתחום הפדגוגיה הדיגיטלית מנקודת המבט שסיגלו בתכנית ההכשרה הזו: זיהוי פגמים לוגיים; איתור נקודות של שכחה; הערכת המחקר המדווח; וכדומה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

ליד מסך מחשב

אתריום

כיצד רוכשים