חזונות ישראל

שדרוג של דרכי חשיבה ותובנה כתנאי להישרדות
תמונה של דוד
עו"ד דוד סנדובסקי

המהפך השלטוני בישראל ביוני 2021 מצריך ניסוח של חזון עתידי למדינת לאום ישראלית-יהודית שבה יש מקום לכולם. מדובר בחזון מבסס קיימות ושרידות על רצף הזמן, שיש לנסחו תוך כדי אתחול והגדרה מחדש של מהות פרדיגמת "הרפובליקה הדמוקרטית הישראלית-האזרחית העברית השנייה". מדובר במהות רפובליקה מדינתית, חוקתית ריבונית-לאומית-אזרחית. מהות שאינה תיאוקרטית, אינה משיחית ואינה אפוקליפטית בסגנון הקמת בית מקדש יהודי שלישי. מסגרת זו תהיה מדינתם של הישראלים היהודים החיים בה וכן מרכז תרבותי ורוחני לשאר יהודי העולם על כל זרמיהם, ונוסף לכך של כל שאר אזרחיה, שיוכלו לחיות בה בשוויון מלא. זה עשוי לכלול חלופות מדיניות-גאוגרפיות שונות, שיכללו בין השאר מבנה מדינתי פנימי המבוסס על קנטונים גיאוגרפיים ואתניים עם ייחודים תרבותיים וכן על מסגרות תת-מדינתיות מבניות ממשליות ייצוגיות. אפשר שייכלל בכך גבול בן הגנה בבקעת הירדן לפי תכנית יגאל אלון משנת 1967. מדובר בדרך שלישית משודרגת, מעודכנת ורלוונטית, שאינה גורסת "מדינה אחת" וגם לא "שתי מדינות נפרדות". זו תהיה ישות מורכבת ורשתית רב-שכבתית ורב-ממדית, והיא תכונן בתהליך אבולוציוני מוסכם לקראת שנת ה-100 של מדינת ישראל בת הקיימא בשנת 2048.

קיימת גם אפשרות להיווצרות נסיבות ייחודיות שיביאו ליישום עקרונות מפרדיגמה חלופית הנגזרת מרכיבי תכנית החלוקה של האו"ם מ-29 בנובמבר 1949. בתכנית זו נקבע עקרון אחדותה הכלכלית של ארץ-ישראל המערבית והמזרחית מעבר לנהר הירדן. מדובר בשלוש יישויות משנה: ישראל, ירדן ופלסטין. יחד הן יכולות להוות משולש פדרלי או קונפדרלי בסגנון בנלוקס האירופית. בהמשך התהליך יכול להתפתח ולהתרחב לקונפדרציה אזורית במתכונת דומה למסגרת האיחוד האירופי. הדבר יכול להשתלב בקידום אבולוציוני גלובלי של תהליכים חיוביים לשדרוג "עקרונות הסדר העולמי החדש", הכוללים חיזוק של רובד האזוריות בין מדינות גובלות במסגרת תהליך גלובליזציה רב-שכבתי, שעשוי לכלול ממשל עולמי אפקטיבי יותר מהאו"ם.

לצורך הגדרתם ויישומם של עקרונות אלה מתחולל מאבק הגדרות ואינטרסים בין כוחות פנים-מדינתיים, כוחות אזוריים וכוחות גלובליים מגוונים, שהם משתפים, צולבים, מנוגדים ומשלימים. התקווה היא שזרם האמצע החיובי, המתון, האזרחי והריבוני בישראל, במזרח התיכון ובעולם יצא כשידו על העליונה במאבק בזרמים הקיצוניים הממוקמים מימין ומשמאל לאוטוסטרדת הזרם המרכזי ולפעמים גם מזגזגים דרכה. הציפייה האופטימית היא שבתהליך האבולוציוני שיעבור על הרבדים השונים ועל הרשת המדינתית, הרשת האזורית והרשת הגלובלית, תיווצר סינתזה שתכלול רכיבים חיוביים, ממותנים, מאוזנים ודמוקרטיים, ללא דומיננטיות כלשהי של הקצוות הקיצוניים. התהליך יילך ויתהווה בהדרגה תוך מאבקים מתמשכים מזה ושיתופי פעולה מתמשכים מזה בהיבטים אזרחיים דמוקרטיים בשלל נושאים בתוך ובין החברות – האזרחיות, האנושיות, הדמוקרטיות. כל זאת מול כוחות שליליים, אנטי-דמוקרטיים, שמרניים ופריבילגיים המוטמעים בחברות ובממשלים ובאליטות של מדינות הלאום בפלנטת "ארץ" שבה אנו חיים.

מאבקים גלובליים אלה חוצים מדינות ואזורים ויוצרים בריתות וקואליציות, בכל הרבדים, בין פרוגרסיבים מזה וריאקציונרים מזה. הכול גם בהתייחסות לנושאי העתיד, שכוללים בין היתר אקלים, סביבתיות, קהילתיות וקואופרציה, וכן תוך כדי ניהול מאבקים למניעת פגיעה בזכויות האדם והאזרח על ידי שימוש בתהליכים מוקצנים ומואצים, כמו אנדרואידים, שהם נגזרי G5, סייבריזציה, דיגיטציה ובינה מלאכותית והשתלת שבבים וחיישנים בבני אדם (בסגנון ספריו של העתידן הטכנולוגי ריי קורצווייל). זה כולל גם היבטים בעייתיים של כפיית חיסונים ופגיעה בזכויות אדם לפי העקרונות של אמנת הלסינקי הגלובלית.

פרדיגמת "תכנית החלוקה" כוללת גם אפשרות היפותטית לבינאום ירושלים, שאולי עולה על הפרק לצורך יישום מעשי אך באופן סמוי ולא הצהרתי, בעידן הסדר העולמי החדש המשולב לכאורה בקורונה. בינאום ירושלים ("הקורפוס-ספרטוס") עשוי להפוך אותה לליבת ולבירת רובד הגלובליות העולמית הממשלית הממותנת. הדבר ייגזר מתכנית החלוקה שמכוחה הוקמה ישראל. מכאן שיש לעמוד על המשמר ולפעול לנטרול גישות מזגזגות קיצוניות ולחיזוק דרכי האמצע ביחסי הגומלין בין מדינת ישראל לבין תהליכי האזוריות המזרח תיכונית והים תיכונית ורובד הגלובליזציה.

סיום שלטון נתניהו, לאחר שתים עשרה שנות שלטון רצוף, יוצר הזדמנות היסטורית לשינוי כיוון באבולוציית המהות הישראלית תוך הגדרתה ואתחולה מחדש, בהתייחס לעיצובה מתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל ואילך. בצירוף מקרים יצא לאחרונה לאור ספרו של ארי שביט "הבית השלישי" (הוצאת ידיעות ספרים, 2021), שהוא המשך לסוגה הספרותית העתידנית-אפוקליפטית-דיסטופית-משיחית. כמו כן יצא לאור לאחרונה ספרו החשוב של פרופ' דוד פסיג, העתידן מאוניברסיטת בר-אילן, "המפלה החמישית". לדעת הכותב המפלה החמישית צפויה אם הישראלים לא ישתמשו בהזדמנות לפעול בהפוך-על-הפוך ולסכל את הפורענות. זה כולל את שכנוע הישראלים בצורך הקריטי בהתנתקות מתבניות ומפיגומי התפיסות ודרכי החשיבה והפעולה שנגזרו מן השייכות לעבר ושאבד עליהן כלח – כמו השבטיות, השופטיות (הנהגת שופטים), הנבואיות (דומיננטיות נביאים), המלוכניות, הכוהניות והרבניות – המתנגשות עם הציונות הריבונית האזרחית והלאומית. זאת מכיוון שבמהלך 3,800 שנות היסטוריה נוצרו בקרב היהודים פוסט-טראומות נוירוטיות עד כדי פסיכוטיות.

הסוגה העתידנית-דיסטופית האמורה צוברת תאוצה בשנים האחרונות במדינת ישראל, למשל ספריו של יגאל סרנה "2023" ו"השנה האחרונה" (על 1966), ספרו של דויד פסיג "2048", ישי שריד – "השלישי", אריה צ'רניאק – "גיבור", עמוס קינן – "הדרך לעין חרוד", אמוץ עשהאל – "מצעד האיוולת היהודי", פרופ' יוסי שיין – "המאה הישראלית", וחלק מספריו הרבים של פרופ' אמנון רובינשטיין. ספרי הדיסטופיות מנבאים עתיד שיש לפתח מודעות לצורך לשנותו, כי הכול צפוי והרשות נתונה. זוהי תוצאה של המצב האנרכי והכאוטי בישראל, שהולך ומחריף, בין היתר בשל רמת צפיפות קיצונית של האוכלוסייה בישראל, הנובעת ונגזרת מחוסר מודעות לבקרת אוכלוסייה. כל זה נובע בין היתר מחוסר הגדרה עצמית ברורה של מהותה של הישות הישראלית. לישראל אין חוקה, אך יש חוקי יסוד מטולאים. נוסף לכך יש לה מסמך יסוד המגדיר את מהותה, הלוא היא מגילת העצמאות מ-14.5.1948. נשיא בית המשפט העליון לשעבר מאיר שמגר, שישב בראשות ועדה רלוונטית, הציע שהכרזת העצמאות תשמש מבוא מהותי לחוקה עתידית.

ולסיום, בנושאי שבירת פרדיגמות שאבד עליהן כלח, חדשנות מחשבתית, מקוריות, יצירתיות ויזמות פובליציסטית יש להזכיר את גדול עיתונאי ישראל, אושיה תרבותית ופובליציסט – אורי אבנרי, הממותג כמו"ל ועורך השבועון "העולם הזה" בעברית ובערבית ומי שעמד עשר שנים בראש תנועת "העולם הזה – כוח חדש" בכנסת. השבועון היה מגדלור השראתי אוטופי עבור ישראלים רבים. אורי אבנרי, בניגוד לגישות מנוונות מאובנות, הביא לקוראיו הגלויים והסמויים השראה, אותנטיות, עממיות, דעתנות, העזה, אוטודידקטיות, חוצפה, צבריות שכבר לא קיימת בדור הצעיר הישראלי בן ימינו.

אורי אבנרי ברא בכתיבתו העיתונאית הייחודית את אתחול מדינות ישראל ותל אביב החלופיות. הוא יצר את ההשראה לתרבות האקסטרים הישראלית בנושא השלום, בפוליטיקה, בחברה, בכלכלה, בארוטיקה, בפליליות, במשפט, ברפואה, בביטחון הלאומי, במרדנות, בבוהמה, בתחקירים עיתונאיים, בכתבי חידה ומעשיות עוקפי צנזורה צבאית, בפתרון הבעיות הפלסטיניות והאזוריות במזרח התיכון כשישראל היא פרטנר אקטיבי לשם כך. הוא פיתח רעיונות פורצי דרך שנגעו בין היתר בפדרליזם ובקונפדרליזם במזרח התיכון.

למרות כל זאת, ומשום שהיה נביא מודרני בעירו ואף קרא תיגר על האב המייסד דויד בן-גוריון, לא מצאה מדינת ישראל לנכון להעניק לו את פרס ישראל לתרומה לחברה וגם לא מצאה לנכון להמליץ עליו כמועמד לפרס נובל בזכות תרומתו להעמדת אופציות השלום בין מדינת ישראל וקומפלקס המזרח התיכון באופן יצירתי, חדשני ויזמי, בליווי הצעות מעשיות כדי לסייע לתהליכים מוצעים אלה לקרום עור וגידים. על זה נאמר, "אין נביא בעירו".

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

7 תגובות

  1. אני כבר מזמן כמעט התייאשתי מהסיכוי שההגה של השלטון בעולם יהיה בידי הנתונים. אבל פתאום אני מתחילה לחשוב שאולי בכל זאת יש סיכוי שזה יקרה.

  2. שני כוחות עיקריים פועלים בדרך כלל נגד הדמוקרטיה. הדתיים והלאומנים. במקרה שלנו שני הכוחות האלה משולבים וזאת הבעיה הגדולה.

  3. דוד סנדובסקי מכובדי
    מאמרך עושה שכל. אנו כאן כבר קונפדרציה. אולם ברגע שהזכרת את אורי אבנרי ירד בעיניי ערך כל המאמר. אבנרי פרסם בעיתונו תמונת שער של בן גוריון ונתן לה כותרת "הדיקטטור הגדול". אתה צריך לדעת איזה סרט עשה צ'רלי צ'פלין ולמי הוא קרא הדיקטטור הגדול. אף פרס לא מגיע לאבנרי ובוודאי לא פרס ישראל. לא רק שהוא לא היה זנב לאריות, הוא אפילו לא היה ראש לשועלים. עיתונו היה מסוג הנקרא "עיתונות צהובה". הוא סחט כסף מכאלה שאיים לפרסם עליהם כל מיני כתבות. אולי גם נכונות. אולם כשקיבל מודעת פרסום פתאום דברים נגנזו. הוא נבחר לכנסת בקולות אלו שרצו ללכת עם סטאלין והתנגדו לציונות. בסך הכל יש להוקיע את אורי אבנרי שהוריד לאשפתות את רמת העיתון שלו, ואכן בסופו של דבר הוא גם פשט את הרגל. אגב – תברר מי היה יגאל לביב ומה היה תפקידו ב"העולם הזה".

    1. אורי אבנרי התמודד אינטלקטואלית עם נושאי הליבה של ישראל.(ללא קשר עסק גם בפיקנטריות כי החיים הם אוקסומורוניים במהותם.ההויה הישראלית היא פאזל רב ממדי-רשתי ,שכולל את הרב שכבתיות הישראלית ).
      אמנון לורד ,שלא חיבב אותו,הגדיר אותו כאדם יצירתי בעל יכולות אינטלקטואליות יחודיות,שהשפיע רבות על השיח הישראלי מהאופוזיציה החוץ ממימסדית. זאת יותר מאחרים בתקופתו.
      יריביו הגדולים ביותר לא היו אנשי הימין הפוליטי הישראלי.אלה היו אנשי רפ"י בהנהגת בן גוריון ,פרס ,דיין ואחרים -בתוך ומחוץ למפלגת העבודה ומפא"י.הוא קרא עליהם תיגר ואיתגר אותם מבחינה אינטלקטואלית.
      היו לו יכולות תובנה בסדר גודל של מנהיגי המחנה הנגדי לבן גוריון=שכלל בין היתר על רצף ההיסטוריה את חיים וייצמן,משה שרת,יגאל אלון(גם רבין היה חלק ממחנה זה) =כולם לא מיקירי הבן גוריוניסטים .בן גוריון ראה בהם כמו באורי אבנרי מחנה של מתנגדים לו עקב עמדות ותובנות מנוגדות והפוכות.כדי להחליש את אורי אבנרי הוקם עיתון "רימון".
      יגאל לביב ,מכשנודע לו על חשבון המט"ח של יצחק רבין-ביקש לפרסם.אורי אבנרי שכנעו לא לעשות כך.מי שחשף את חשבון המט"ח היו מתי גולן ודן מרגלית שבאו מאוריינטציה שונה ומנוגדת לרבין.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של סטיב

מלחמה על הבית

מלחמת הקיום של היום דורשת חשיבה מחודשת