כיתה (מחלקה) אלמונית

שיטוט במבוכים של איכילוב בחיפוש אחר מחלקת היולדות
צילום של אבי
אבי גולדברג

זוכרים את השיר משנת 1958 על הכיתה האלמונית הצועדת בחשיכה בגבולות הארץ? עכשיו הורחבה הכיתה האלמונית והיא כבר מחלקה, אומנם לא של לוחמים אלא של יולדות, אך היא נותרה אלמונית.

לאחרונה הגענו ללבירינט בצפון תל אביב הנקרא איכילוב או סוראסקי או ליס או אריסון או סמי עופר – קומפלקס משונה שאף אדריכל בר-דעת אינו מוכן ששמו יוזכר כמתכננו, מתחם רפואי שנועד להציל חיים מצד אחד, אך לרופף את עצבי המבקרים בו מצד שני.

המבצר האזרחי שבין רחוב ויצמן לרחוב דפנה, מחולק לאגפים, מחלקות, מכונים ומרפאות, והבנייה עדיין בעיצומה. לא יעזרו כאן הווייז ולא מדריך תיירים של בוקר שבת בתל אביב. מי שמגיע וזר פרחים בידיו, לברך יולדת או לחנוק אותה בניחוח הצומח, או מי שרוצה לצפות בילוד בטרם מכסחים את איבר הזכרות שלו לתמיד, צפוי לקבל בתמורה זכות מיותרת להלך ב"חדר בריחה".

ראשית יש להיחלץ מחניון תלת-קומתי ולצאת אל מרכז מסחרי ומשם אל אור היום, ולקוות שהגעתם אל בית היולדות הנקרא ליס. אולם כשאתם ניצב בחזית בניין ליס מזדקר לנגד עיניך שלט ענק המכריז על מחלקות יולדות א', יולדות ב' על שם תמי שטיינמיץ. העיקר שהגעתם לליס או לשטיינמיץ ולא לעופר או לאריסון, כך אתם אומרים לעצמכם, מעודדים מפריצת הדרך, ובאמת תודה לתורמים הם לא אחראים למבוכים.

מעתה זכרו, היעד שאליו אתם חותרים כשהפרחים שבידכם מתחילים להטות ראשם מטה מחמת צמא, והבונבוניירה נמסה לה, הוא "ליס את שטיינמיץ במרכז הבריאות על שם איכילוב ו/או סוראסקי או אריסון או סמי עופר או גאנץ".

מה נפקא מינא, כך או כך אתם בכלל מחפשים את מחלקת יולדות ג' ללא תארים נוספים. אלא שמעשה שטן, שֶכֵּן למבקר המבקש להגיע ליולדות ג' מצפה מכשול אמפיבי, למחלקה האלמונית טרם נמצא תורם ובשל כך, מן הסתם, היא אינה מוזכרת באף לא אחד מהשלטים המכוונים את המבקרים. רק למנציחים ולתורמים הנדיבים ברחבי הלבירינט יש שילוט. אפילו שלט צנוע שמכריז "דרוש תורם נדיב למחלקה ג' שלפניך" אין.

צועדים להם סבים וסבתות עמוסי כל טוב הארץ בקיץ הלח של תל אביב, במסדרונות ארוכים, ומגיעים למבוכים ונישות, למכוני קשירת לשון וצהבת ילודים, אך עדי מחלקה יולדות ג' לא יגיעו.

לאחר כמחצית השעה ששוטטנו במסדרונות, פגשנו גבר לא מגולח יושב על ספסל ובוהה בכרזה מוארת של אחות רחמנייה ותינוק בן יומו על כתפה (לאחר מכן הסתבר לנו כי התינוק נולד במחלקה ג', הוריו ירדו לקפה ארומה ולא הצליחו לחזור. ולכן הוחלט למסרו בינתיים לאימוץ עד גיל צבא).

"סבא" שאלנו, "יולדות ג', מכיר?"

התבונן בנו האיש בעיניים מעורפלות והשיב:

"אני משוטט כאן כבר שנים וטרם מצאתי".

"אז למה אינך חוזר הביתה?", שאלנו ברחמים.

"על פי חשבוני, התינוק ההוא שבאתי לבקר במחלקה ג' כבר בר-מצווה היום. אני ממתין שכלתי תלד תינוק נוסף במחלקה א', ואז אהיה מוכן ואגיע בזמן לרגע המרגש".

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

5 תגובות

  1. כאשר קראתי ממש נזכרתי בסיטואציה כאשר הגעתי איכילוב לבדיקות באחד האגפים הפנימיים.

  2. נכון. בלאגן. בעוד דברים. אבל לפחות יש שם רמת רפואה גבוהה.

  3. לא יאומן אבל אתמול היתה בטלויזיה כתבה על חברה ישראלית שמפתחת אפליקציה לניווט בבתי חולים. ברצינות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

ליד מסך מחשב

אתריום

כיצד רוכשים