לשחק בדמוקרטיה

על זיכרונות מגיל הנעורים ועל החיים היום
תמונה של יורם
ד"ר יורם רבובסקי

לחבר שלי גיל יש בלוג ובו הוא כותב סיפורים. הוא כותב, ואני קורא. במשך שלושים ומשהו שנים כמעט לא נפגשנו. אולי פעם או פעמיים, וגם זה במקרה, באזכרות בבית העלמין. אזכרות ל"חבר'ה". הפסקתי ללכת לבית העלמין כבר לפני שנים רבות. רחוק מדי. אני גר בצפון ובית העלמין בחולון. החלטתי שאני מגיע פעם בשנה לאנדרטה שבגליל העליון ו"יוצא ידי חובה".

לפני כמה שנים קיבלתי מגיל הצעת חברות בפייסבוק ומאז חזרנו להיות חברים. אתם יודעים איך זה העולם הדיגיטלי. לפתע אתה יכול להיות בקשר עם אנשים, או לפחות להרגיש שאתה בקשר, אולם למעשה אתה לא. נפלאות החיים הווירטואליים. נזכרתי לפתע איפה נפגשנו, גיל ואני, לראשונה. זה היה ב"קן" של תנועת הנוער. אי שם ליד הים בתל אביב. קרוב לחוף "מציצים". בית קטן, בלי רהיטים. מטבחון מינימלי. אבל זו הייתה התקופה הכי כייפית בחיים.

נפגשנו פעם בשבוע, מכיתה י"א ועד לגיוס. התווכחנו. על הכול. התווכחנו האם צריך להתווכח. קיבלנו החלטות. על הכול. או ליתר דיוק, על כלום. בעיקר הצבענו האם צריך להצביע על ההחלטה. היו בינינו כאלה בעלי כושר רטורי וכאלה שלא דיברו אף פעם. הלכנו לפאב הקרוב. בירה וצ'יפס. מים מוגזים לאחרים. הדמוקרטיה בהתגלמותה. החלטנו יחד על הכול. למדנו איך להחליט. למדנו איך לקבל הכרעת רוב. איך לתחמן את האחרים. איך להפסיד. בעיקר למדנו איך לחיות ביחד.

בת משפחה חכמה שלחה לי סדרת הסקטים של "כאן 11". הסדרה מכונה "הדמוקרטיה האתונאית". תליתי כביסה והקשבתי לאחד הפרקים בזמן שביצעתי פעולות מכאניות. ואז נתקלתי בעובדה שלמדתי בתואר באוניברסיטה, אך נשתכחה ממני, והיא שחלק מהתפקידים באתונה העתיקה אוישו באמצעות הגרלה. תפקידים חשובים ורמים. הגרלה. ללא פוליטיקאים מומחים וללא לוביסטים. לאלה מכם שלרגע חושבים כי דבר זה לא אפשרי במדינה מסובכת ובעייתית כמו ישראל, אז זכרו שאתונה, שחיו בה כרבע מיליון אזרחים, שרדה יותר מ-300 שנה. היא אפילו הצליחה לשרוד את ניסיון הכיבוש של האימפריה הפרסית הגדולה. אתונה הנחילה לנו עשרות ומאות ערכים של חינוך, תרבות, ציור, נאום, פילוסופיה, ממשל, ספורט ועוד. לא רע בשביל מדינה שהכריעה חלק מהחלטותיה באמצעות הגרלות.

בימים אלה ממש, ימי חופשת קיץ, משתתפת בתי בקורס מדריכים מטעם הנוער העובד והלומד. מד"צים (מדריכים צעירים). ואני שמח כל כך. שישחקו קצת בדמוקרטיה ישירה. שילמדו קצת על החלטות וקבלת החלטות של רוב ומיעוט. לא רק מתוך ספרים, אלא באופן ישיר. זה לא פחות חשוב וטוב ממשחק מחשב סוליסטי או בנייה פיקטיבית ב-Mine craft. לא שאני לרגע אומר שהאחרונים לא טובים, אלא שנראה לי שלא יזיק לכולנו ל"שחק" קצת בדמוקרטיה. ועדיף מגיל צעיר. אולי ניזכר איך מנהלים מדינה באופן דמוקרטי ישיר, ופחות באמצעות נציגנו.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

7 תגובות

  1. מעולה
    בואו נתחיל בחינוך החרדי
    וגם בחינוך הדתי לאומי
    כדי שאחוז כל כך גדול בקירבנו לא מחמיץ את הערך הכל כך חשוב

  2. רעיון לא רע להגריל פה תפקידי שררה. יותר טוב ממינוי מקורבים

  3. אם אתה רוצה שהדור הצעיר בארץ ידע מה זאת דמוקרטיה, יש לאסור עליו לראות חדשות בטלוויזיה או לקרוא בעיתון

    1. מפריע לי רק החיבור שעשית בין ״דמוקרטיה״ לבין הפועל ״לאסור״. אולי אפשר לעודד משהו אחר במקום למנוע…

  4. פה ושם יש סיפור שולי כזה או אחר אבל בגדול אנחנו דמוקרטיה של ממש

  5. רוב בני הנוער והצעירים היום במדינה לא יודעים להסביר לעומק מה היא דמוקרטיה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

צילום של מירב

אכזבה

פוסט-ציונות ופוסט-יהדות של מפלגת מייסדי המדינה

תמונה של גד

הזדמנות

שיר על חיים כאן ועכשיו