מיתוסים וגיבורים

האם התנ"ך הוא מעשייה?
תמונה של קימל
פרופסור גיורא קימל

היכולת של האדם להתאים את הסביבה לצרכיו אינה בלעדית. מכרסמים חופרים לעצמם מאורות, ציפורים בונות קינים מפוארים, אפילו דבורים, נמלים וטרמיטים מתאימים את הסביבה לצורכיהם. המיוחד באדם המודרני אינו הטכנולוגיה אלא הדמיון. באדם תמיד היה צימאון גדול להבין את העולם, ואת הצימאון הזה סיפקו כל מיני בעלי רעיונות ומספרי סיפורים. בני האדם היו מחולקים לעמים שונים, ולכל עם הסיפורים שלו. מחוסר יכולת להבחין בין הדמיון למציאות צמחו כל מיני אמונות ודתות. עם המצאת הכתב הועלו סיפורים רבים על הכתב. למשל המיתוס היווני, המספר על אלים ששוכנים באולימפוס וגם על כל מיני גיבורים אנושיים. היוונים של היום מתייחסים למיתוס זה כאל ספרות בדיונית שמטרתה בידור. כמו כל העמים הם נהנים לקרוא את הסיפורים אך אינם מאמינים בנכונותם.

בעבר הרחוק רק חלק מהיצירות יוחסו ליוצרים מסוימים. לאחר מכן נוספה ספרות בדיונית שנכתבה בידי סופרים, ואלה הפכו ידועים, למשל מיגל דה סרוונטס, פרידריך שילר, ויליאם שייקספיר, הנס כריסטיאן אנדרסן, האחים גרים, ז'ול ורן, ויקטור הוגו, הנריק סנקביץ', ארתור קונל דויל, ג'ונתן סוויפט, יגאל מוסינזון, אייזק אסימוב ועוד רבים אחרים. המאפיין של הספרות הבדיונית וגם של המיתוס היווני הוא שבמרכז הסיפור יש גיבור או גיבורים שכל הסיפור מתנהל סביבם. אבל גיבור לא יכול להיות גיבור אם הוא לא מתגבר על תקלות. לכן לאורך הסיפור הגיבור נופל לצרות, אך הואיל והוא גיבור, הוא תמיד מצליח להיחלץ מהן. לעתים נדירות הגיבורים הבדיוניים נספים, וגם זה אינו גורע מתהילתם.

כאן אני מגיע לנושא העיקרי של המאמר. העם היהודי מתרפק על יצירה שיש לה גיבור ראשי על-אנושי ועוד הרבה גיבורים אנושיים. זו יצירה מופלאה כתובה בעברית מעולה (וקצת ארמית) הכוללת מספר רב של ספרי פרוזה ושירה. היצירה הזאת נקראת תנ"ך, ובניגוד למיתוס היווני יש מיליארדי אנשים שמאמינים שכל מה שכתוב בה אמיתי ומוכתב מלמעלה בהשראת הגיבור הראשי העל-אנושי. בניגוד לברית החדשה, שהיא הטפה טהורה, התנ"ך בנוי כאוסף מעשיות. הגיבור הראשי העל-אנושי והגיבורים המשניים האנושיים חווים תקלות בזו אחר זו. לרוב הם מתגברים על התקלות, כי הרי הם גיבורים.

נתחיל מבורא עולם – הגיבור העל-אנושי. מסתבר שהוא ברא את העולם פעמיים, ובפעם השנייה תהליך הבריאה היה שונה מבפעם הראשונה. לאחר בריאת כל היקום הפך בורא העולם לגנן פשוט. אך היו לו שני עצים מופלאים – עץ החיים ועץ הדעת. למה בכלל הוא היה צריך לנטוע את העצים האלה אם הוא לא רצה שיטעמו מפריים? ההרתעה מאכילת הפרי לא הצליחה, וכך נוצרה תקלה ראשונה – החטא הקדמון. בתגובה הגנן פעל וטיפל בתקלה. התקלות הבאות: רצח הבל בידי קין, שהופלה על ידי הגיבור העל-אנושי; כל בעלי החיים התקלקלו והיה צורך להשמיד את כולם במבול, אך לשמר גרעין רבייה; תקלת מגדל בבל (הסבר יפה לריבוי הלשונות); אברהם הופך לבן-ברית, אך הוא נולד במקום לא נכון וצריך להזיז אותו למקום שתפוס בידי אחרים;  לאברהם היו תקלות רבות: כמעט גזלו ממנו את שרה היפהפייה, הוא כמעט שחט את בנו יצחק ואת בנו ישמעאל הוא נאלץ לגרש; יצחק היה מראשוני הגיאולוגים. הוא חיפש ומצא מים – לא נפט – אבל כל באר שחפר והגיע למימיה נלקחה ממנו; גם ליעקב ועשיו לא היו חיים קלים – תקלות בלי סוף; יוסף הוא דוגמה טובה לגיבור שנופל לצרות ונחלץ מהן כל הזמן; העם הנבחר נתקע במצרים והיה צריך להוציא אותו משם; הדרך במדבר רוויה בתקלות; חלק גדול מהדמויות, החל ממשה ועד שמשון, חוו תקלות; גם שאול ודוד חיו מתקלה לתקלה; ולבסוף כל העם הנבחר, שהוא בעצם הגיבור החלופי, לא מילא את הציפיות ולכן הוגלה באופן זמני; יונה הנביא: מדוע אלוהים לא יידע אותו שאם תושבי נינווה יתקנו את דרכיהם הם לא יושמדו? לסיכום, התנ"ך מוצג כספר הרפתקאות מרתק שבו אפילו בורא העולם חוזה הפתעות לא נעימות שכאילו מעצימות אותו כגיבור אנושי. זה נראה כמו אוסף של סיפורים מרתקים שנכתבו על ידי כל מיני סופרים עתירי דמיון וכישרוניים להפליא שידעו לשלב דמיון ומציאות ליצירת מופת. אינני מתייחס לספרי השירה, שממילא בחלקם מיוחסים לדוד ולשלמה.

הדמות של אלוהים אנושית עד מאוד. הוא ברא את כל היקום אך אינו צופה את העתיד, עוסק בקטנות וחייב כל הזמן להתגבר על תקלות בלתי צפויות. דווקא דמות זו הפכה אותו לנערץ על ידי מיליארדים. השמרנות של היהודים שהאמינו בתורה, קיימו את כל המצוות שנגזרו ממנה והאמינו בגבורת עמם הנבחר, שימרה אותם כעם אחד, גם אם עם קטנטן, מפוזר ומפורד. הנוצרים, המוסלמים והבודהיסטים אינם מאמינים בעם נבחר אלא באדם נבחר – לכל דת נבחר אחר – שגם הוא גיבור מארץ האגדות. הסחת ההערצה מעם גיבור לגיבורים יחידים יצרה דתות רב-לאומיות עם מיליארדים של מאמינים. השורה התחתונה – היהדות וכל יתר הדתות בנויות על סיפורים מעשי ידי אדם.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

12 תגובות

  1. וככל שהאגדה פחות סבירה ויותר פרימיטיבית כך המעריצים והמאמינים יותר מתלהבים

  2. יש לזכור שאנו מדברים על העברת מידע כבר לפני 3500 שנה. כאשר היה צורך להסביר תופעות טבעיות או חברתיות, השתמשמו המדריכים באגדות, סיפורים ומשלים, כפי שיכולת הקליטה של בני האדם באותם ימים., להסביר מיהו האדם, כיצד נוצר היקום, למה שמש וירח, מהם חיים ומוות , כאן מקומם של מספרי הסיפורים סביב הממדורת השבט. לכן- תהיה זו טעות להתיחס לסיפורי התנך באמצעות כלי הלמידה המודרנית, מבלי לבחון לעומקם את המסרים שהם העיקר, כך גם גן בעדן והרחקת האדם ממנו כדי להסביר מדוע חיי האדם הארציים הם קשים.
    לא ניתן להתעלם מהאפשרות של התערבות ישויות/כוחות אחרים בסגה האנושית כפי שספר התנך מציג ייחודיות תבונתית בלתי נתפסת בעליונותה על היכולת האנושית באותם ימים. תיאור כלי הרכב בו נלקח אליהו לשמים, או תיאור המפורט מאד של החזון החריג שנגלה לעיני הנביא יחזקאל, כלי טייס, אופנים מסתובבים, אש וחשמל שבאותם ימים (כנראה השנה השישית לחורבן) לא היו בהישג של אדם – בדיוק כפי שילד בכפר אפריקאי היה מתאר היום מסוק הנוחת אי שם בג'ונגל נידח שנגלה לו בפעם הראשונה בחייו..הדעת נותנת שיחזקאל ראה דבר אמיתי ולא בדה זאת מליבו.
    בידנו התבונה למצות מתוך הסיפורים, האגדות, והיסטוריה מדויקת להפליא- את המסרים הערכיים (אולי
    אלמותיים) שמישהו/משהו רצה להנחיל לאנושות. ועד שלא יוכיחו לי אחרת- אני מאמין ליחזקאל

    1. עד היום אין ממצאים ארכאולוגים של שרידי טכנולוגיות מתקדמות. כול הגילויים הארכיאולוגים מראים רק מבנים סטטים מופלאים כמו הפירמידות, המקדשים וכל מיני מונומנטים בכל העולם העתיק. היו גם הרבה רישומים של מרכבות עם סוסים וזו היתה הטכנולוגיה העתיקה. אך לדמיון האדם אין גבול. הדמיון יצר השקעה באמנות ללא תכלית מעשית. ובעקבות היכולת של האדם לצייר נולד הכתב. חוץ מיחזקאל אין עדויות של אחרים לחללית המעופפת שהוא חזה. למה שלא נחמיא לדמיון של יחזקאל או של מי שכתב את ספר יחזקאל, כשם שאנו מחמיאים לדמיון של ז'ול ורן ושל אייזק אסימוב שתארו כל מיני טכנולוגיות בלי להסיק שהם רק דיווחו על דברים שהם חזו במציאות?

    1. עדי
      יש לך הסבר טוב יותר לתיאור יחזקאל מלפני 2600 שנה?

      1. ליחזקאל היה דמיון פורה בלתי רגיל. המתקן המעופף היה תערובת של רכב עם אופנים ויצורים מכונפים רבי פנים כולל אלוהים עצמו. אלוהים העביר לו ידע על ידי בליעת מגילה. אלוהים מדבר אל יחזקאל נון-סטופ. עצמות יבשות קמו לתחיה. גדעון, הוא מנבא באופן גורף את הכחדת כל העמים סביבנו אך רק היהודים יפלו ויקומו. בגלל זה הוא נכנס לתנ"ך. הוא לא חזה את הקמת האימפריות של פרס, יון ורומא. הדמיון שלו לא מבייש את ברון מינכהאוזן. מדוע לא נסתפק בהסבר פשוט שהיחזקאל היה הוזה בהקיץ?

        1. האיש הכי קרוב לתאר מסוק היה לאונרדו דה וינצי- יותר מ 1000 שנים אחרי יחזקאל- לא מישום שראה מסוק- אלא כי תכנן אותו כמהנדס- שמומש רק 500 שנה מאוחר יותר. איננו יודעים מהי היישות שסיפקה ליחזקל את חזון תחיית המתים ושאר הנבואות, או מה הסיבה שהדברים נאמרו, אבל לתאר כלי טייס כזה, כשהדבר הכי קרוב הידוע באותם ימים היה גלגל מרכבה- לכן לא מספק הטיעון ל"הזיה בהקיץ" כדי להסביר מה שאנחנו לא מבינים עדיין.

          1. יחזקאל לא תאר הליקופטר. חוץ מהמילה "אופנים" שלא בטוח מה הוא התכוון במילה זאת, רןב הדיווח שלו היה על דמויות של דמויי אדם וחיות כולל תאור של אלוהים. היו שם המון כנפיים וזה כנראה מה שהחזיק אותם באוויר. דה וינצ'י זה סיפור אחר הוא לא דיווח מה הוא ראה אלא השאיר רישומים בכתב על מה הוא חשב ומה הוא דמיין. אני מסכים ששניהם דימיינו אך למה לחשוב שיחזקאל ראה הליקופטר בפעולה שאף אחד אחר לא ראה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך