מוסר כפול

על העמימות של היהודים בתת-מודע הקולקטיבי של המערב
תמונה של יעקב
פרופ' יעקב (ז'אק) פיקאר

האירועים האחרונים בישראל מוכיחים לנו שוב עד כמה המוסר הכפול (הסטנדרט הכפול) מיושם בעולם כשמדובר בישראל. 3,500 רקטות קטלניות שוגרו מעזה לאזורים מיושבים ישראליים, שטח ריבוני הנשלט על ידי ממשלה נבחרת. ולמרות זאת, ישראל מואשמת בתוקפנות בעוד שהיא מגנה על אזרחיה. ישראל, מצידה, נקטה צעדים יוצאי דופן כדי למנוע, ככל האפשר, פגיעה באזרחים בעזה, צעד שאף מדינה אחרת מעולם לא נקטה. אני חושב במיוחד על מלחמת קוסובו שבה הופצצה בלגרד ללא רחם, בעוד שבמלחמה הזו (עובדה ייחודית בהיסטוריה העולמית) לא היו נפגעים אזרחיים או צבאיים בצד של כוחות בעלות הברית, מתנגדי סרביה.

המוסר הכפול הזה, האם הוא תוצאה של תעמולה ישראלית כושלת או שזו תגובה אנטישמית? כנראה גם וגם, אבל לא בכך מסתכמים הדברים.

לעיתים קרובות נשכח כי בעוד שבמשך מאות שנים יהודים היו נתונים באופן רשמי במעמד של ד'ימי (בן חסות) במדינות מוסלמיות, הם היו דה-פקטו במעמד דומה גם במדינות נוצריות. גורלם של היהודים היה כפוף לרצון השליטים, או אפילו לרצונה של האוכלוסייה המקומית. במציאות, מצב זה נמשך עד עצם היום הזה. גם אם היהודים נהנים באופן רשמי מזכויות פורמליות בכל מדינות המסורת הנוצרית, רווחתם עדיין תלויה ברצון טוב מצד המקומיים. היעדרותו של רצון זה הובילה לתוצאות כמו השואה או בימינו לפרשת שרה חלימי בצרפת.

למעשה, בנפש הקולקטיבית המערבית, היהודי נשאר ד'ימי. כאשר הוא מותקף, הוא נאלץ להיעזר באחרים, והם אלו שמחליטים האם לסייע לו וכיצד.

אי לכך, אחרי מאות שנים קשה מאוד לקבל את העובדה שהמצב אולי השתנה. לראות יהודים לוקחים את גורלם בידיהם כדי להגן על עצמם מבלי לשאול את דעתם של "מגיניהם" נראה מטורף, ואפילו מנוגד לאינטואיציה מוסרית. צרפת, למשל, לא קיבלה זאת מעולם. הבה נזכור את דבריו של דה גול בזמן מלחמת ששת הימים: "ובכל זאת אמרתי להם לא לתקוף ראשונים". עבור דה גול, לא יעלה על הדעת שיהודים יפעלו צבאית ללא אישור המגן שלהם.

המערב מצפה מישראל להתנהל בצורה מופתית ואף טובה יותר ממדינות מערביות אחרות באותו מצב. מדוע? כי זו המהות של מעמד הד'ימי. ליהודי יש את הזכות לחיות כל עוד זה לא מפריע לאחרים. למרבה הצער, יהודים רבים הפנימו, אולי באופן לא מודע, את ההשקפה הזו והם מקבלים את הרעיון המזעזע של "אני מצפה ליותר מהיהודים".

המאבק נגד השקפה/גישה זו חייב להיות בראש סדר העדיפויות של מאמצי התקשורת וההסברה שלנו. למרבה הצער, יהודים או ישראלים רבים מדי לא מבינים שזה עיקר הבעיה. לעיתים קרובות הם מניחים שלעולם יש את הזכות לדרוש מאיתנו התנהגות שאיש אפילו לא יחשוב לדרוש ממדינות אחרות.

דוגמה טובה לשינוי בגישה הייתה תגובתו של נתניהו, לפני כמה שנים, לעיתונאי בריטי שחקר אותו על הפער בין מספר הקורבנות הישראלים לבין אלו הפלסטינים באחד העימותים הרבים שהתרחשו בעזה. תשובתו של נתניהו הייתה: "זה מדהים אותי שאדם בריטי שאל אותי את השאלה הזאת, כשאתה יודע היטב שמספר האזרחים הגרמנים שנפגעו כתוצאה מההפצצות הבריטיות במלחמת העולם השנייה היה גבוה לאין שיעור ממספר האזרחים הבריטים שנפגעו כתוצאה מההפצצות הגרמניות". כמובן, אף שהוא כנראה חשב כך, לעיתונאי הבריטי לא הייתה את החוצפה להשיב: "כן, אבל מהיהודים ציפיתי ליותר".

ישראל כנראה תרוויח אם תפסיק להצהיר בקול רם ש"אנחנו רוצים להיות אור לגויים". פעמים רבות לא-יהודים אמרו לי כי הרצון של ישראל להיות "אור לגויים" מצדיק דרישה עולמית מישראל לסטנדרטים המוסריים הגבוהים ביותר.

בדרך כלל אני מסכם את עמדתי בצורה קריקטורית, ומעמיד פנים שעלינו להכריז: "אנחנו היהודים טיפשים לא פחות מהאחרים". אני יודע שזה לא ישמח את עמיתינו הצדקנים בארה"ב או בכל מקום אחר, שלמען השלווה האישית שלהם יעדיפו שישראל תקריב את עצמה. אולם אינני חושב כי עלינו להסכים לעמדה זו.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

11 תגובות

  1. לפרופ' יעקב פיקאר
    תודה על מאמר מעולה. בעת ביקורים ושיחות עם עמיתים ביו"ל בעצמי שמעתי טיעונים בנוסח: "מכם היהודים אנו מצפים לתגובות יותר מתונות ומתחשבות באויבים שלכם". במקרים כאלה תגובתי הייתה: "חכו ותראו. זו רק התחלה. אם הם ימשיכו בהתנכלויותיהם הם יביאו על עצמם אסונות הרבה יותר גדולים". זהירות: זה עלול לכלול גם את מי שקוראים לעצמם בשם הקוד "ערביי 1948".

  2. ברור שכוח זה צו החיים
    אבל מי שיודע להפעילו מבלי לפגוע בערכים נעלים, כוחו גדול יותר

  3. עוד ניתן לסבול איכשהו את התעמולה הארסית המסורתית נגד ישראל מצד הגויים, אבל מטריד אותי יותר היא הצטרפותם של יהודים מבית ומחוץ לתעמולה האנטי ישראלית אם לא אנטישמית של יהודים אינטלקטואליים יודעי קרוא וכתוב, כפי שמופיע בניו יורק טיימס ובקמפוסים בארהב ובאירופה.

  4. פרופ' פיקאר חשף בניתוח מבריק את השורשים של המוסר הכפול שממנו סובלת המדינה שלנו מיום הקמתה.תקופה קצרה אחרי מלחמת העולם השניה כבש העולם הנוצרי את השקפותיו האנטישמיות כלפי היהודים, מתוך רגשי אשם מסוימים לנוכח זוועות השואה.ההשקפות האלה עלו וצצו לאט לאט בתחפושת של אנטי ישראליות.ההשקפות האנטי ישראליות מוזנות לא רק על ידי האנטישמיות הקלאסית אלא גם על ידי תפיסות עולם דתיות שבבסיס הנצרות . היהודים הרי חייבים לשאת בעונש לנצח על כך שלא קיבלו תורתו של ישו. כיצד אם כן תתישב דוגמה זו עם זכיית היהודים בזכות למדינה עצמ אית ועוד כל כך משגשגת?
    אף המו סלמים לא יכולים לשאת בקיומה של אומה לא מוסלמית בקרבם שלא זו בלבד שאינה כפופה לשלטון מוסלמי אלא שולטת במוסלמים (ערבים ישראלים) ויושבת על אדמה שבעיניהם היא הקדש מוסלמי.
    אם כך חברו אלה עם אלה כנגד מדינת ישראל. על כן אין דרך רצ יונלית לבטל את המוסר הכפול המכוון נגדנו. טוב עשה פרופ' פיקאר שקרע את המסכה מעל פניהם של בעלי המוסר הכפול המציגים התנהלותם כמונעת על ידי הומניזם וליברליזם
    פרופ' אהרון צינר

  5. ברור שאנחנו יותר ערכיים משכנינו הערבים. אבל להציג אותנו כאות ומופת זה רחוק מהמציאות.

  6. בסך הכל אתה צודק. אבל מידי פעם קורים מעשים שאסור לעשות ואז מעלימים ומשקרים וזה הורס את כל הקרדיט.

  7. זה רק מוסיף לנו שאנחנו יכולים להוכיח הסטנדרטים המוסריים גבוהים מאשר ברוב הארצות. לטווח הארוך זה מוכיח עצמו.

  8. אני חייתי פעם בחו"ל עד שעלינו לישראל. בזמן שהייתי שם הבנתי כמה אנטישמיות יש.

  9. כל מדינה דואגת לעצמה וערכים הם לא בראש סולם החשיבות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

צילום של מירב

אכזבה

פוסט-ציונות ופוסט-יהדות של מפלגת מייסדי המדינה

תמונה של גד

הזדמנות

שיר על חיים כאן ועכשיו