סוף מעשה במחשבה תחילה – ובביקורת תוך כדי

המאמר נכתב בשותפות עם עו"ד עומר מקייס

מנכ"ל התנועה לטוהר המידות

בין מותם של עשרות אנשים במירון, קריסת הטריבונה בגבעת זאב וההתמודדות הכושלת של המדינה עם מגפת הקורונה – עובר קו ישר. המשותף לאירועים הללו הם תרבות ה"סמוך", ה"יהיה בסדר", והכניעה ללחצים פוליטיים. וגם, ואולי בעיקר, חסר בבקרה ובפיקוח אפקטיביים על ידי שומרי סף והעדר תהליכי למידה והפקת לקחים במערכת השלטון. את המחיר משלמים אנחנו, אזרחי המדינה.

על החשיבות באיוש השירות הציבורי באנשים ראויים התרענו בתנועה לטוהר המידות לא אחת. בעתירות, בפניות, במכתבים ובדרישה למינוי הראוי ולא למינוי משיקולים זרים. מניסיוננו, את הנזק שגורם מינוי גרוע, או של אדם שמינויו הוכתב משיקולים זרים, קשה עד בלתי אפשרי למנוע לחלוטין.

הפעם אנחנו רוצים להצביע על החשיבות העצומה בביקורת על עשייתם של אלה שמונו. על הנחיצות בפיקוח על מוסדות השלטון ונבחריו שנכנעים ללחצים כדי לשמור על הכיסא. לא סתם ביקורת אלא ביקורת בזמן אמת, ככלי אפקטיבי שמופעל במקרים חריגים שנזקם האפשרי בחומר וברוח – למשל מבחינת אמון הציבור או עתידנו כחברה מתוקנת – לא ישוער.

בישראל מבקר המדינה הוא זרועה הארוכה של הכנסת. לביקורת המדינה יש סמכויות נרחבות ביותר של פיקוח על הרשות המבצעת ועל גופים ציבוריים, במגוון רחב מאוד של תחומים, ולמעשה בכל ענייני המדינה.

הביקורת הקלאסית הינה לאחר מעשה. יש לה חשיבות רבה והיא כלי פיקוח עצמאי לבקרה על השלטון. עם זאת, כביקורת בדיעבד לעיתים היא אינה רלוונטית במועד הגשתה. ככל שיחלוף זמן רב יותר בין סיום הפעילות לבין קיומה של הביקורת, האפקטיביות תפחת וכך גם היכולת להפיק לקחים ותובנות לעתיד.

לכן יש המצדדים בביקורת בזמן אמת, כלומר בד בבד ותוך כדי תהליכי קבלת החלטות על ידי הגופים המבוקרים. הטיעונים נגד ביקורת כזו רבים. בשנת 2017 אף הועלתה הצעת חוק המבקשת לצמצם את סמכויות מבקר המדינה, ובין היתר לאסור על מבקר המדינה לערוך ביקורת בזמן אמת. המתנגדים לביקורת בזמן אמת טוענים שהיא בעצם שותפות בקבלת החלטות, שיש בה "אפקט מצנן" על פעולת הרשות ושהיא פוגעת בהפרדת הרשויות ובמשילות. אך לטענתנו, ביקורת בזמן אמת, על ידי מבקר המדינה, במהלך פעולת הרשות, היא נדבך נוסף וחשוב במתודת הביקורת קיימת. לא כדבר שבשגרה אך בהחלט במקרים המתאימים.

למשל כאשר הכרחי לבדוק את פעולת הרשות לפני שהיא מסתיימת כדי להפיק לקחים, לדעת איך להתנהל בהמשך וככל האפשר – למנוע את התקלה הבאה. דוגמאות לצערנו לא חסרות: האירוע במירון, אשר יכול לחזור על עצמו במקום אחר (כפי שאכן קרה בגבעת זאב); מבצע "שומר החומות", שכן מחרתיים עשוי להיות מבצע חדש; פרוייקט הרכבת התחתית או קניית צוללות – תהליכים ארוכים ומורכבים בעלי השפעה רחבה, שלא אחת חשופים לכשלים.

טעם נוסף לקיום ביקורת בזמן אמת הוא חשיבותה לסדר היום הציבורי. נושא טעון, כמו רכש הצוללות, מבצע צבאי או האסונות שנזכרו, נתפס בציבור כבוקה ומבולקה וגורם לאובדן אמון בדרג קבלת ההחלטות. במקרים אלה קיימת התנגשות בין רצונו של בעל התפקיד למנוע בדיקה בזמן אמת יעילה ואפקטיבית לבין העניין הציבורי הגדול בקיומה. פעמים רבות גם קיים חשש לפגיעה בטוהר המידות, אשר משפיעה על תרבות העבודה שלנו ועל המוסר הציבורי. ביקורת בזמן אמת עשויה להועיל מאוד במקרים אלה.

ההצדקה לביקורת בזמן אמת של מבקר המדינה עצמו היא בהיותו שומר סף עצמאי ואפקטיבי, בעל ראייה מערכתית ועל-ארגונית ומערך ביקורת מיומן הפועל תחתיו.

נחזור ונדגיש: ביקורת בזמן אמת היא החריג לכלל. מבקרי המדינה השתמשו בה באופן מושכל ומרוסן. עם זאת, לטענתנו, התערבות בזמן אמת של מבקר המדינה במקרים המתאימים היא הדרך האפקטיבית ביותר להגן על האינטרס הציבורי ולמנוע שחיתות ונזקים חמורים.

המלצות אלה ניתנות בציפייה כי ביקורת בזמן אמת על ידי מבקר המחויב לתפקידו – ולא למי שמינה אותו – בשילוב עם כוח האכיפה הנורמטיבי של המבקר, כלפי הציבור והממשלה ובגיבוי מערכת המשפט, לא יאפשרו התעלמות מקביעותיו ויסייעו בשיפור השירות הציבורי, בקבלת אחריות ציבורית על ידי השלטון ובצמצום אובדן בגוף ובכספי ציבור. כל זאת כמובן בזהירות הראויה, תוך הימנעות מגלישה לשטחה של הרשות המבצעת ובהימנעות עקרונית מלבקר את מדיניות הרשות המוסמכת. דברים אלה נכונים במיוחד בישראל שנת 2021.

*

קישור למאמר אקדמי רחב בנושא "ביקורת בזמן אמת" מאת אביה אלף

 http://ssrn.com/abstract=3848197