מי ניצח במלחמת הכוכבים?

קיימת מחלוקת בקרב בעלי הדעות בארץ למי שייכת תמונת הניצחון בתום מבצע "שומר החומות"? האם ישראל ניצחה על ידי כתישת הזרוע הצבאית של חמאס, תוך כדי נטרול יקר מאוד אך יעיל ביותר של הטילים על ערי ישראל וכך יצרה את ההרתעה המיוחלת? או האם חמאס ניצח כשהוכיח שאין דרך למנוע ממנו ומהג'יהאד האסלאמי לשגר מבול של טילים כל אימת שמתחשק להם, תוך כדי פגיעה בפעילות המשק ובחיי התרבות באזורים נרחבים בישראל? ברור לכולנו שחמאס ניצח בדעת הקהל העולמית שמתייצבת באופן אוטומטי לצד ה-UNDER DOG. יתרה מזאת, חמאס גם הצליח לייצר קרע בין האזרחים היהודים לערבים בארץ.

לדעתי שני הצדדים הפסידו בהתכתשות הזאת. לעומת זאת אפשר למנות כמה גורמים שדווקא הרוויחו, למשל יצרני הנשק והתחמושת והשיפוצניקים – אלה מרוויחים בכל מלחמה. אבל יש גם אחרים.

ראשית, מנהיגי חמאס. ההרס הרב שצה"ל הֵסֵב להם מראה: א) הם הצליחו להוציא את ישראל מגִדרה. אך הם לא הושמדו כליל למרות מאמציה הרבים של ישראל; ב) הם הצליחו למשוך את האש למטרות שכמעט לא גרמו לנזק לאזרחי עזה. נהרסו בעיקר מבנים ומתקנים שאיש בעזה לא נזקק להם; ג) מנהיגי חמאס הפכו לנכס לאומי לעם הפלסטיני שאותו השכילה ישראל לבדל מהעם היהודי על ידי חוק הלאום המהולל. בעיני ערביי (פלסטיניי) ישראל, מנהיגי חמאס הם לא פושעים טרוריסטים אלא גיבורים לוחמי חופש כמו שיוסף טרומפלדור ויאיר שטרן עבורנו.

שנית, מרוויח נוסף שעבורו כל אירועי האלימות והמבצע הזה היו בבחינת רווח והצלה הוא ראש הממשלה נתניהו. לפני פרוץ המבצע עמד הגוש הנגדי לנתניהו לכונן ממשלה אלטרנטיבית הנתמכת על ידי כנסת עוינת לנתניהו, ונוצרה סכנה לעתידו הפוליטי. והנה חמאס העז לירות לכיוון ירושלים הקדושה. הזדמנות פז להבעיר את אש המלחמה, חמאס קפץ על המציאה שכן כל מלחמה מעצימה אותו, וגם ערביי ישראל הצטרפו למעגל הפרעות. הלאומנות גברה על הצורך להתחבר עם ח"כים ערבים כדי להקים ממשלת שינוי, והגוש נגד נתניהו קרס. נתניהו ניצל מהדחה. אולי הוא לא יוכל להקים ממשלה, אך הוא יישאר בממשלת מעבר עד הבחירות הבאות.

וכאן המקום להעיר על חלקו של חמאס בעניין. שמעתי את תמר זנדברג אומרת שצריך להפסיק את המלחמה ולפתור את סוגיית עזה באופן מדיני. אם חמאס היה מעוניין בפתרון מדיני הוא יכול היה להפוך את עזה לסינגפור של המזרח התיכון והיו נותנים לו עד חצי המלכות. אך חמאס בחר להפוך את עזה לסומליה של המזרח התיכון. גם אבו-מאזן אינו מעוניין במדינה עצמאית כי אז חמאס ימוטט אותה מבפנים.

כאשר בכ"ט בנובמבר 1947 הייתה הצבעה על הקמת שתי מדינות לשני עמים עם חלוקה אכזרית של הארץ, שלפיה המדינה העברית תהיה ללא הגליל המערבי, ללא שפלת החוף הדרומי וללא גישה לירושלים – היהודים שנכספו למדינה רקדו ברחובות ואילו הערבים התנגדו, וכך מאז ועד היום. החסרות להם מדינות? הפלסטינים סירבו לכל ההצעות שהוצעו להם עד כה. ייתכן שהם פשוט לא רוצים מדינה. חמאס חי על ההתנגדות לישראל וכל מלחמה רק מעצימה אותו. כל ההפצצות המרוכזות על "בנק המטרות" הן כמו לכבות אש עם נפט.

ולבסוף, יש לציין עוד מרוויח – הימין הקיצוני. עד ההתנתקות הייתה תמיכה נרחבת בציבור הישראלי לשמאל ולמרכז. עם השתלטות חמאס על רצועת עזה, ההתחמשות שלו וירי הטילים הבלתי-פוסק על אזרחי ישראל בטווחים הולכים וגדלים, חטיפת חייל ופעילות חיזבאללה בצפון, החלה קריסת השמאל והמרכז בקרב הציבור הישראלי-יהודי שמבין שאין עם מי לדבר בצד השני ופונה יותר ויותר ללאומנות. ככל הנראה המגמה הזאת תגבר. המלחמה האחרונה, לצד התגברות הלאומנות הפלסטינית בקרב ערביי ישראל, תעצים את הימין הקיצוני בישראל. ללא הרשימות הערביות, לגוש הימין בראשות נתניהו יש רוב ברור. נתניהו ימשיך לגור בבלפור עוד שנים רבות. שלא יהיה רושם שאני מאשים את נתניהו, להיפך! הוא זה שנבחר על ידי הנתח הגדול ביותר של הציבור וכפוליטיקאי שנון הוא עושה ככל יכולתו לספק את בוחריו. כל הכבוד לו.