עדיין לא מאוחר להתחרט

פרס ישראל נשלל מפרופ' עודד גולדרייך, ולא בצדק
תמונה של עירד
פרופ' עירד יבנה

בהמולה המתחוללת סביב הקפאת מועמדותו של הפרופסור עודד גולדרייך לפרס ישראל, נשכח עניין חשוב: התרומה של מפעל חייו למדינת ישראל ובעיקר לביטחונה.

אם מנתחים את הישגיו המדעיים המזהירים של גולדרייך, אין לנו אלא להשתאות לנוכח השפעתו החשובה על המפעל הציוני ועל עתידה של מדינת ישראל – במדע, בחינוך, בביטחון מול אויבינו המרים ביותר, בכלכלה ובמעמד אקדמי בין-לאומי. את ה"שושלת" שהוא ייסד ניתן למצוא בקלות באתר The Mathematics Genealogy Project. רשימת הדוקטורנטים שלו (המכונים בקהילה המדעית "ילדים אקדמיים"), דוקטורנטים של הדוקטורנטים (נכדים אקדמיים), ודוקטורנטים של הנכדים (נינים, שאחד מהם הוא כבר פרופסור חבר באוניברסיטת תל אביב ומנחה בעצמו שני דוקטורנטים שיהיו בהמשך הדרך חמישונים של גולדרייך) היא כשלעצמה עדות מעוררת התפעלות לתרומתו של גולדרייך לעוצמתה של מדינת ישראל. כי מתברר שבשושלת האקדמית של גולדרייך יש כבר 31 בעלי תואר דוקטור, לרבות הוא עצמו. לא פחות מעשרים מהם זכו זה מכבר להתמנות כחברי סגל אקדמי בכיר במגוון רחב של מוסדות מכובדים בארץ ובעולם, ועוד היד נטויה. רבים מאלה נמנים עם הצמרת העולמית של בני דורם בתחומי תורת ההצפנה, הסייבר והאבטחה. כן, בדיוק אותם תחומים שישראל נהנית להתהדר בהם, גם בנאומיו של בנימין נתניהו, ושנחשבים קריטיים לחוסנה של מדינת ישראל.

השושלת הזאת עוד תגדל ותפרח והשפעתה עצומה, כי באמת מדובר על מדענים מהרמה הראשונה בעולם, אשר מחנכים זה שנים, מחזור אחר מחזור, את מיטב המהנדסים והמדענים בתחומי ההיי-טק והביטחון. למשל רבע מחברי מרכז המחקר לקריפטוגרפיה יישומית ואבטחת הסייבר באוניברסיטת בר-אילן נמנים עם השושלת המכובדת הזאת. למותר לציין שמורשתו של גולדרייך אינה צבועה בשום גוון פוליטי כזה או אחר.

בשבעים ושלוש שנותיה של מדינת ישראל היו וישנם מדעני מחשב ישראלים מעטים מאוד בעלי שיעור קומה כגולדרייך. חלקם לא בחרו לחיות את חייהם האישיים והמקצועיים במדינת ישראל, לנוכח פיתויי הענק המקצועיים והכלכליים בארצות הברית, ובכל זאת הם נותרו מקור לגאווה לאומית. גולדרייך חי ופועל כאן בישראל, לא בגלל כורח אלא בשל רצון ואהבה ודאגה למדינה.

תהי אשר תהי דעתו של כל אחד מאיתנו על עצומות (קהות שיניים), השפעתן שולית מאוד בתמונה הרחבה של מורשתו וסגולותיו של גולדרייך ברמה הלאומית, וההתעסקות בהן מבישה ומבזה את מדינת ישראל. למרבה הצער, נראה כי שר החינוך יואב גלנט מצטרף לסדרה של פוליטיקאים בכירים שהתפתו להטות אוזן ליחידת לחשנים מאורגנת היטב, כפי שעשו אופיר אקוניס בפרשת פרופסור יעל אמיתי ובנימין נתניהו מספר שנים קודם לכן בפרשת פרופסור רבקה פלדחי. ההבדל בין אקוניס ונתניהו לשר החינוך הוא שהם רק יכולים להצטער על כך שנפלו בפח הזה, בעוד שגלנט עדיין יכול לעצור את הביזיון, אם רק יימצאו בו האומץ והיושרה.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

18 תגובות

  1. גם אם לא היתה לו תרומה בטחונית אין סיבה למנוע ממנו את הפרס

  2. אני מוכן להתנדב לקלקל מעט את מסיבת ההזדהות:
    ברמה העקרונית, מדינות ובני אדם מעניקים פרסי הוקרה והערכה בשל הישגים מקצועיים אך לא רק מתוך מדד מדעי מזוקק, אלא בוחנים גם את האיש, מעשיו ודעותיו ותרומתו או ניזקו למדינה שבמסגרתה היגיע להשגיו. נתייחס למשל לנועם חומסקי, שזכויותיו כמדען בתחומו זכו להוקרה בין לאומית. אבל דעותיו הן אנטי- ישראליות מובהקות. יש מקום לתהות האם ראוי שמדינת ישראל תעניק לו את פרס ישראל.
    וגנר היה מוסיקאי מחונן, וישראל החרימה אותו בשל עמדותיו האנטישמיות – רבים הבינו ללב המסרבים להשמיעו בישראל- בלי קשר לסוגולתיו המוזיקליות.
    ישראל משופעת באנשי אקדמיה ומדע בכירים המוציאים את דיבת ישראל רעה בהרצאות בקמפוסים ברחבי עולם, באירועי ארגוני החרמת ישראל, כולל החרמת המוסד האקדמי המשלם את שכרם, ברמה העקרונית- האם אנשים כאלה ראויים לפרס בשם הציבור הישראלי? (ואינני יודע האם תמונה זו תואמת במלואה המקרה הנדון)
    שוב, ברמה העקרונית, תחת ההנחה שבמקרה זה מדובר במדען חשוב שראוי לקבל פרס על הישגיו המדעיים. אולי אפילו את פרס נובל השבדי. אבל האם אין זכות למדינה לשקול את עמדותיו ביחס למדינה המעניקה את הפרס?אינני בקי כלל בפרטים, ואני יוצא מנקודת הנחה שאין למבקרי הפרס איזו שהי טינה אישית שמחוץ לעניין. אבל כאשר משרבבים את ההיבט הפוליטי- האם באמת מוכנים כול תומכיו לשים יד של הלב ולטעון שעמדתם זו אינה קשורה בשום אופן לעמדותיהם הפוליטיות?

    1. הכותב אינו כופר כלל בלגיטימיות של שר הפנים להפעיל שיקול דעת ערכי לגבי הענקת פרס ישראל. המאמר מבקר את ההחלטה הספציפית במקרה זה, שנראה כי לא לקחה בחשבון את התמונה הרחבה.

      יתרה מכך, סעיף 32 של תקנון פרסי ישראל (אשר ניתן למצוא בקלות באינטרנט) מגדיר את התנהלות השר במקרה שהוא מעוניין להפעיל שיקולים כאלה: "השר רשאי / השרה רשאית להחזיר המלצה, במנומק, לדיון חוזר בוועדה, לשם קבלת החלטה חוזרת. ההחלטה השנייה של הוועדה תהיה סופית."
      אין התייחסות נוספת לאפשרות סירוב. מסיבות מובנות, תקנון הפרס אינו נותן לשר זכות וטו.

      במקרה הנוכחי השר הגיש את הסתייגויותיו ואיש מבין חברי הוועדה לא השתכנע. השר פנה שוב, בניגוד לתקנה 32, והוועדה שוב לא השתכנעה. השר החליט בכל זאת לשלול את הפרס מגולדרייך. חברי הוועדה בעצמם פנו לבג"ץ. התנהלות השר היא חסרת תקדים ומאוד מאוד חריגה בהיסטוריה של פרס ישראל – כפי שמשתקף מתיאור כל מקרי הסירוב בדף "פרס ישראל" בוויקיפדיה.

  3. פרופסור עירד יבנה הנכבד
    אין ספק שפרופסור עודד גולדרייך הוא מדען בעל שיעור קומה שהעמיד דורות של מדענים מתלמידיו.
    אולם דווקא בשל כך הוא היה חייב (אני חוזר וכותב) הוא היה חייב במשנה זהירות בהשמעת דעותיו הפרטיות.
    לא יתכן שאדם, יהא אשר יהיה, המתפרנס מקופת הציבור, יצא נגד החברה שבה הוא חי ועובד.
    בייחוד כאשר הוא כותב לממשלה זרה ותומך ב- BDS.
    לא. זו אינה דעה לגיטימית. זו דעה של כמה עשרות אנשי אקדמיה מנותקים ומבולבלים שמזיקים לציבור ולעצמם.
    נדמה להם שהם "מצפוניסטים שהצדק עימם" ממש כמו שהיו בזמנו "מלומדים" ששרו הלל לרוסיה הסטליניסטית.
    שלילת פרס ישראל מפרופ' עודד גולדרייך הייתה מוצדקת לחלוטין. כל הכבוד לשר החינוך על כך.
    הגיע הזמן, פרופ' עירד יבנה היקר, שגם חברים נכבדים מסוימים באקדמיה יתחילו להסכין עם המציאות.
    אתה ושכמותך מזיקים לאקדמיה בישראל ובעיקר לעצמכם.
    גם הקולגות בחו"ל שנדמה לכם שאתם "מוצאים חן" בעיניהם כבר התחילו להפנים את המציאות.
    והראשונים הם הקולגות בגרמניה (ולא רק גב' מרקל) שמתמודדים היום עם השלכות ה"אביב הערבי".

  4. חשבתי שבמדינת ישראל יש דמוקרטיה נאורה. מסתבר שמי שלא חושב כמו מנהיג זה או אחר הוא בוגד. יש חוק ומי שעובר עליו ראוי לעונש. מי שלא עובר על החוק צריך להיות מסוגל להביע אותו מבלי שיעניקו אותו.

    1. מר אריה גת הנכבד,
      המשפט שכתבת: "מי שלא עובר על החוק צריך להיות מסוגל להביע אותו מבלי שיעניקו אותו" אינו מובן. אנא בטובך הואל להסביר מה כוונתך.

    2. סליחה, אני חושב שהשימוש שאתה עושה הפעם ב"דמוקרטיה נאורה", היא דוגמא לשלילת דעתם ומחשבתם של אזרחים אחרים נגד מתן הפרס במיקרים המסוימים שדגני עמד עליהם.. שלילת הפרס במקרה זה (ואינני בקי בפרטים כמוך) אינה עונש! כי לא מדובר בזכות אזרחית המוקנית באופן אוטומטי לכול. הינו – אתה פוסל דעת אחרים במום שאתה כופר בו.
      יש אזרחים המאמינים למשל, שמי שעורך רשימת חיילים וקצינים להסגירם לבית המשפט לפשעי מלחמה בהג- (ראה שוברים-שתיקה, בצלם ודומיהם), הוא מעשה של בגידה בסדרה של ערכים דמוקרטיים אחרים (שאולי לדעת אחדים הם פחות חשובים), גם אם אין חוק פורמלי השולל זאת. מדוע שתפסול עמדה כזו?

  5. לא לשכוח שמדובר בשר חינוך שנמצא לא ראוי להתמנות לרמטכ"ל. ומאוד מעניין איך נמצא ראוי להוביל את החינוך של ילדינו.

    1. לאברהם
      בחרת להתמודד עם השאלה החשובה שעל הפרק האם ראוי למנוע מהמדען את פרס ישראל בשל דעותיו-בהטלת דופי בגופו של שר החינוך ולא בדעתו. אגב- הוא לא נפסל מלהיות רמטכל בשל היעדר כישורים מקצועיים, וגם לא עמד למשפט בשל סוגיית הנדלן בה הואשם, הוא בחר להסיר עצמו ממשרה זו בהמלצת ברק כי הכיר במשגה מעשיו והבין שחורשי רעתו מנהלים קמפיין בו אין לו סיכוי, ולקח אחריות אישית.
      אני רוצה להאמין שדעתך זו נכונה למשל גם בנוגע לשר הפנים דרעי, שנשפט בגין שוחד, ריצה את עוונו בכלא וחזר להיות שר בישראל, וכי אינך מוצא פסול בכך…

    1. מיכאל, עם כול הכבוד, תראה לי שר חינוך אחד ביקום, ולא רק בישראל ואפילו לא יוסי שריד שיזכר לטובה, ששיקול דעתו המדינית לא בא לידי ביטוי בפועלו כשר חינוך, אין חיה כזו. במקרה שלנו, שר החינוך הפעיל שיקול
      דעת לפיה מי שפועל להחרמת מדינת ישראל משיקולים פוליטיים (או שנחשד לכזה) שאינו ראוי לפרס ישראל. והביקורת עליו נובעת כמובן משיקול הדעת הפוליטי של כול מבקר- כנראה גם שלך…

  6. מי יתייחס לסוגיות כאלה? גברת מארק? אולי השר לביטחון פנים? או אולי הגאון שנטל על עצמו את משרד הסייבר? הם בכלל יודעם שיש פרס ישראל?

  7. היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט הגיש את עמדתו בעתירה לבג"ץ העוסקת בהחלטת שר החינוך לשעבר, יואב גלנט (ליכוד) לדחות את המלצת ועדת השופטים בעניין פרס ישראל, ולא להעניק את הפרס בחקר המתמטיקה ומדעי המחשב לפרופ' עודד גולדרייך, עקב תמיכתו לכאורה בחרם על מוסדות ישראליים. היועמ"ש קבע כי אין תשתית ראייתית מספקת ביחס לפעולותיו של פרופ' גולדרייך על מנת לפסול את מועמדותו לקבלת הפרס. דין העתירה נגד הפסילה של שר החינוך לשעבר גלנט לדעת היועץ להתקבל. (מבזק ynet)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך