ירושלים בלב הסכסוך

ההיבט הדתי של הסכסוך ושל מתקפת הטרור הנוכחית
צילום הר הבית
צילום: אודי קאוף commons.wikimedia.org

אי אפשר להתכחש לעובדה כי הסבב הנוכחי בעזה, "שומרי החומות", התפרץ בשל הצבת מחסומים ברחבת שער שכם בירושלים. הצבת המחסומים בימי הרמדאן נועדה למנוע התקהלויות מיותרות בשל הקורונה, ובאה לצד אירועי "טרור הטיק טוק", צעדת להב"ה ועימותי שייח' ג'ראח. אנו עדים שוב לסכסוך הישראלי-פלסטיני, שירושלים היא חלק חשוב ממנו וכמוה סמלי דת חשובים לחברה הפלסטינית ולחברה היהודית. הפעם השתבש מרקם החיים בישראל לא רק בגלל מטחי הטילים מצד ארגוני הטרור הפלסטיניים, שהחלו ביום ירושלים, אלא גם בשל אירועים אלימים בערים משותפות בישראל, כשצעירים רעולי פנים תקפו כל מי שהוא בעל חזות יהודית. אבקש להזכיר כי מרקם החיים העדין המתקיים בערים כמו לוד, עכו, יפו וירושלים נמצא בשפל של כמעט שלושה עשורים.

מאז 1948 אנו עדים למלחמות ולסבבי לחימה בעצימות כזו או אחרת, וברבים מהם הנושא העומד על הפרק הוא ירושלים וסמלי דת אחרים. בשנים האחרונות ניתן לראות עלייה מתמדת במשקלה של הדת בסכסוכים אתניים ולאומיים בכלל, ובסכסוך הישראלי-פלסטיני בפרט. לאחר מלחמת ששת הימים (1967) התעוררה מגמה משיחית בחוגים מסורתיים בשל איחוד ירושלים והתפיסה של מקומות רבים בארץ והפיכתם לשטח ריבוני של מדינת ישראל.

סוגיית מעמדה וקדושתה של ארץ ישראל, היא "הארץ המובטחת", הפכה את ירושלים לסוגיה לאומית נפיצה. קדושת הטריטוריה מחילה חובה דתית לכבוש או לשחרר אותה, ואצלנו האמונה הדתית מתמקדת במקומות הקדושים ובראשם הר הבית. הקריאה למלחמה, הטרור, הקרבת נפש וההימנעות ממשא ומתן ופשרה הפכו לסמלי המאבק ולמעצבי הזהות הנאבקת.

השפעת הדת על הסדרים חברתיים ופוליטיים דומיננטית בקרב החברה הפלסטינית יותר מאשר בחברה הישראלית, היות שהחברה הישראלית היא חברה מסורתית-דתית שהחילון עומד במרכזה. מוסלמים רבים שאינם שומרי מצוות ושדתיותם פחותה, הן ערבים ישראלים הן פלסטינים, מזוהים עם אל-אקצה כסמל לזהות לאומית, והם נכונים להיאבק עליו ומתנגדים לשליטה של מדינת ישראל.

החברה הערבית משולהבת עמוקות מהאסלאמיזציה הרדיקאלית העולמית, המתפשטת מאז עליית משטר האייתוללות האיראני ב-1979. גם חמאס, שהוקם ב-1987, הפך מזרם חברתי אסלאמי לזרם פוליטי קנאי. מכאן אנו יכולים לראות כי האמונה הדתית על שלל ערכיה מקדשת עמידה ומאבק על סמלי דת. ואף שקיימים סמלים דתיים שונים, ירושלים היא שעומדת בראש, והיא מקדשת ומייצרת נכונות להיאבק בעוז.

זה זמן רב שבמדינת ישראל יש התעלמות מוחלטת מהסכסוך הדתי, ורוב קברניטי המדינה לדורותיהם בחרו לראות את הסכסוך הישראלי-פלסטיני כעימות לאומי-מקומי-גיאופוליטי גרידא. לרוב נטען שהסכסוך נובע מדרישות חומריות, אף שלמעשה הסכסוך הוא דתי וערכי.

טעות היא בידנו לראות את הסכסוך הלאומי-טריטוריאלי ולהתייחס לשאלת הכיבוש במונחים של צדק, שוויון, ריבונות, חופש ורווחה, כאילו לידינו נמצאת ישות מדינית ליברלית ודמוקרטית. בעימות הזה עומדות מצד אחד מדינת ישראל, אשר עברה חילון, ומצד שני החברה הערבית, אשר לא עברה חילון אלא הצליחה לשלב בתוכה מושגים לאומניים בהתמקדות בדת. ולראיה, בשלל הפיגועים שעברו על מדינת ישראל ובהפגנות הלאומניות נשמעות קריאות "אללה הוא אכבר", לצד "ח'יבאר". עוד אזכיר כי סעיף 11 באמנת חמאס משנת 1988 קובע כי פלסטין היא כולה אדמת וואקף קדושה. ומכאן שאיש אינו מוסמך לוותר או לנהל משא ומתן עליה.

לכן לפי דעתי ראוי שהשיח הכללי בנושא הפוליטי יתוודע גם להיבט הדתי. כמו כן יש לשאוף לבניית גשר בין מנהיגי הדת, בניסיון להביא לסיום הסכסוך.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

9 תגובות

  1. במו ידנו אנו בונים חיץ בין היהודים והערבים. לא מספיק ההבדל בשפה, במורשת ובמוצא, חוק הלאום בפירוש אומר שלא רק הלאום היהודי חייב לשלוט אלא גם הדת היהודית צריכה להיות דת שלטת וכפויה על כולם וגם על יהודים חילונים שמחויבים לשבות בחגים היהודיים. ויתר הדתות – הנחותות בישראל- חייבות להיות כפויות על הלא יהודים כאשר כל אחד מסומן לדת מסויימת. ברוב הראצות הדמוקרטיות רואים בדתות מרכזים תרבותיים פרטיים כמו אגודות ספורט או מינויים לקונצרטים ולתאטרונים. האם יש מתחים בין חובבי ג'ז ובין חובבי מוזיקה קלסית? למה לחלק את האזרחים מלמעלה לדתות ולכפות עליהם התנהלות דתית? יש לבטל את חוק הלאום ולהפריד את הדת מהמדינה. כל עוד יש רוב יהודי ישאר הצביון היהודי במינה. אם ישאר חוק הלאום כאשר היהודים יהיו מיעוט חוק הלאום לא יעזור לשמר את הצביון היהודי.

  2. בעיה מסובכת, אבל הצעד הראשון בפתרונה צריך להיות הפרדת דת ממדינה.

  3. נכון, אני מזדהה מאד עם הדרישה למנוע כפייה דתית, אך אני לא חושב שזו מטרתו של חוק הלאום. שכן חוק הלאום אינו כופה בשום אופן את הדת היהודית על אף אזרח שאינו יהודי, ובני דתות אחרות חופשיים לנהל ולחגוג את אירועי דתם כרצונם כול עוד אינו חותר תחת קיומה של מדינת ישראל. עיקר החוק בא למנוע ממיעוטים לדרוש אוטונומיה. וכן- לאזן בין חוק "כבוד האדם וחירותו" ובין צרכי הקיום וההשרדות של המדינה כקולקטיב.

  4. פתאום הביטחון שלנו, כולל של הירושלמים התכופף. איפה הגאווה השחצנית שאיפיינה בעיקר את הציבור המאמין.

  5. מאמר מעניין, לדעתי נדרש גם חוק הנאמנות ולא רק חוק הלאום.
    והגיע הזמן לחוקק חוקים ברוח מדינת ישראל היהודית.

  6. הבה נבחן את הנחת המוצא שבמאמר שהסוגיה היא דתית וכי הכול התחיל מהצבת המחסומים בשער שכם.
    אנ יטוען שהבעיה המרכזית היא אי המוכנות של העולם הערבי לקבל את קיומה של היישות צהיונית במזרח התיכון בעיקר בשל הלאומיות הפאן ערבית אף יותר מהסוגיה ה דתית.
    הדבר הזה נכון היה כבר ממלחמת האיסלם בצלבנים. הדרך הקלה ביותר לגייס את שבטי המדבר למלחמה רחוקה היא הקריאה "להציל את המקומות הקדושים, . מכאן- כול אימת שמתחולל עימות על הריבונות במזרח התיכון מגייסים את ההמון באמצעות קריאת הקרב "אל אקצא בסכנה" שאינה אלא ניצול הזדמנות נקודתית ומיקרית לשלהב את המאמינים, כמו פתיחת מנהרות הכותל, ביקורו של שרון בהר הבית ועכשיו המחסום נגד התקהלות הקורונה בשער שכם, אין בכול הדוגמאות הללו משהו אמיתי כדי "איום" כלשהו על שלום המסגדים, אבל אין כמוהם כדי להתסיס את האווירה לכדי קרב על הריבונות!!

  7. זה יהיה יותר גרוע כי ישראל חוזרת מיליון לדת, ואפילו בכיוון הקיצוני.

  8. כאשר מדובר בהיבט הדתי, וכאשר אני רואה מי למשל מרכיב את אוכלוסיית העיר בצד היהודי, קשה להיות אופטימי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך