חוק הפונדמנטליסטים השלובים

מדינת האוצר והחינוך האסלאמיסטי – הם האחראים למצב
תמונה של אודי
פרופ' אודי מנור

כמעט בכל המצבים ההיסטוריים הגדולים, בלב העניין תמיד מסתתרת שאלה פשוטה אחת. במקרה שלנו, השאלה היא לא האם יהודים וערבים יחיו יחד באותה ארץ – כי הם חיים באותה ארץ המתחילה בים ומסתיימת אי שם במדבר העיראקי וכוללת את כל הגליל עד הליטני (ומדובר בתיאור גיאוגרפי ולא מדיני) – השאלה היא איך הם יחיו באותה ארץ.

עד לפני 25 שנה היה לי ברור, כמו לרבים וטובים וחכמים ממני – כמו למשל בן-גוריון, ויצמן ועוד – שהתשובה היא חלוקת הארץ בין הירדן לים. הגיע הזמן לומר – או במקרה שלי לומר שוב – שחזון שתי המדינות בין הירדן לים לא קיים. מי שעדיין לא השתכנע מוזמן להקשיב לאלפי צעירי חמאס, כולם ישראלים בעלי תעודת זהות כחולה, רישיון נהיגה וכמובן סמארטפון שמתפקד 24/7 שאומרים באופן צלול וברור: ישראל היא תקלה, פלסטין לפלסטינים, נקודה.

לא פחות חשוב: חלוקה מדינית, גם כזו שאשמח לראות, של שתי מדינות בין המדבר לים, לא עומדת על הפרק. אז מה כן? הסדרים חלקיים, זמניים, כמו במזרח התיכון. במקרה הטוב "יארת" = "יהיה בסדר", במקרה השכיח "אינשאללה" = "בעזרת השם".

כדי שיהיה בסדר, יש להוסיף ל"השם" עוד כמה מרכיבים, כל-כולם מתחום הריבונות הממלכתית. איפה שצריך וכדאי להשקיע כספים – יש להשקיע כספים. איפה שכדאי ויעיל לקדם תוכניות מנהיגות כאלו ואחרות – לקדם. אבל בלי קשר ובמקביל, יש להתאים את גודל והיקף השירותים הציבוריים בישראל לגידול באוכלוסייה בכלל ולפריפריה בפרט.

למה הכוונה בשירותים ציבוריים? הכול: חינוך, בריאות, הכשרה מקצועית, תשתיות וכמובן אם היה ספק, משטרה. הרבה מאוד משטרה. לפחות פי ארבעה בהיקף כוח האדם ולפחות פי שניים בהיקף השכר. כי לנגד עינינו המשתאות – של מי יותר, של מי פחות – מתממשת שוב התזה הגדולה של בנג'מין פרנקלין, קפיטליסט-ליברל ראוי לשמו (כלומר אחד שמקפיד להשתמש בשכל הישר שלו ואיננו משתעבד לנוסחאות הטובות אולי לכנס המדעי הבא) an ounce of prevention worth a pound of cure.

ובאקטואלית: הסרטונים ביו-טיוב והדיווחים באתרי החדשות על השריפות ומעשי האלימות מצד צעירים מוסלמים חסרי מנוח ברחבי הארץ כולה, הם המחיר שישראל משלמת טבין ותקילין על הזנחת הפריפריה בשם "הכלכלה הנכונה" של מדינת האוצר. כל החשכ"לים והמנכ"לים של מדינת האוצר (זו השולטת באמצעות "הרפרנטים" שלה בכל משרד ממשלתי אחר) פועלים על פי עקרון-העל "בוקר, צוהריים, ערב: לקצץ, לקצץ, לקצץ", שאליו מצטרף עקרון הפעלה נוסף: תת-ביצוע, כלומר חבלה שיטתית במימוש תקציבים שממילא אושרו על ידי הריבון הרשמי (הכנסת והממשלה), ואף "זכו" לאישורה של מדינת האוצר.

ולמי שהספיק לשכוח בגלל הקסאמים והג'יהאד – ממש לפני ימים אחדים יצאו רופאים צעירים להפגנה על החלטת הברברים של משרד האוצר לקצץ (!) 600 תקנים במערכת הבריאות, כשרק מנקודת מבט של גידול דמוגרפי נטו, עוד לפני שמביאים בחשבון שיקולים כמו הזדקנות האוכלוסייה והעלייה בציפיות הרפואיות של אזרחים במאה ה-21, יש להגדיל את מספר התקנים בעוד 1000 לפחות.

וכל האמור לעיל לא בא להפחית במאומה מאחריותה של התיאולוגיה המוסלמית-פונדמנטליסטית. אדרבה, יש לנו כאן מקרה נוסף, לא ראשון ולא אחרון, של שילוב כוחות עיוור בין פונדמנטליזם של פסיאודו-כלכלת שוק, ופונדמנטליזם של טירוף משיחי, שתי שיטות מחשבה לכאורה נטולות קשר, אבל בעלות מכנה משותף צלול וברור: בוז והפניית גב לבני אדם כפי שהם, ולא כפי שהם אמורים להיות על פי מודל "האדם הרציונלי" של פסיאודו-כלכלת השוק או על פי מודל "האדם הטהור" של הקוראן.

כמו במצבים מהסוג הזה, הפתרון נעוץ בהגדרת הבעיה: יש לשחרר את המדינה מלפיתת הפונדמנטליזם של "הכלכלה הנכונה" א-לה-ברברים (כפי שאמר אורטגה אי-גאסט לפני 100 שנה: אלו שיודעים הכול על כלום), וכך אפשר יהיה להתחיל לשקם את המרחב הציבורי הרמוס.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

17 תגובות

  1. לאודי מנור הנכבד
    מצטרף לתובנות שבמאמרך. יישר כוח.
    נותרה סוגיה: מאיין לוקחים כ"כ הרבה כסף, למשל כדי להכפיל
    את משכורות השוטרים ולהגדיל את מספרם פי 4 כפי שכתבת.

    1. תודה יצחק. כסף יש כמו זבל ואולי בעצם הרבה יותר. ההגיון הקפיטליסטי המקורי, לא זה שאוחזים בו העמרצים שמאכלסים את משרד האוצר כבר יותר מ40 שנה, אומר בפשטות ששקל אחד שאתה משקיע במניעה, שווה 100 שקל בתרופה. כמה פשוט. אבל גם אם הולכים בשיטת האוצר וסופרים את החור של הגרוש, מספיק שהצדיקים שיושבים שם יאפשרו שלושה דברים ששווים עשרות מיליארדי שקלים (הכפלת שכר השוטרים והגדלתה פי 4 הם בחשבון גס, מהמותן, משהו בסביבות 10 מיליארד שקל, כסף קטן בכל קנה מידה, בערך 1% מהתל"ג): א. הצמדת תקציב המדינה באופן אוטומטי לקצב הצמיחה הדמוגרפי (2%) ועוד גידול 'טבעי' של 1% בצפיות לאיכות חיים (פקידי האוצר, לפני ואחרי שהם הולכים מהאוצר לחברות שמשלמות להם 6 ספרות יודעים היטב במה מדובר), סך הכל גידול אוטומטי של התקציב ב-3% כל שנה, כלומר 12 מיליארד שקל. כל שנה. ב. מימוש החלטות הריבון (הרשמי, כי מבחינת פקידי האוצר הם הריבון, הם ולא אתה ולא אני לא 120 חברי הכנסת ולא משרדי הממשלה) כלומר מדיניות של ביצוע, ולא של תת-ביצוע, שבאופן מסורתי מדובר בלפחות 5% כל שנה, שזה 20 מיליארד שקל כל שנה. כבר הגענו ל32 מיליארד. כל שנה. ג. הגדלת הגרעון פי שניים לפחות, צעד המחייב השלכת השטות המטופשת המוכרת כ'דירוג אשראי' (פטנט שהומצא במאה ה19 לטובת בנקאים בניו יורק שלא ידעו למי הם מלווים כסף דרך שרשרת בנקאית שמתחילה במזרח ונגמרת במערב התיכון ולכן ברור שהם רוצים לדעת למי הם מלווים הלוואה פרטית כי הם לא רוצים להיות במצב של חובות אבודים. כל זה לא קשור בשום צורה ולו מקרית לענייני מאקרו כלכלה של מדינה, שהיא אף פעם לא במעמד של 'חדל פרעון' שאפשר לעקל את נכסיו וכן הלאה, הדוגמאות לכך מרובות, הכי טובה זו ארה"ב שהחוב שלה גדל אקספוננציאלית עז ווי ספיק ולא ידוע לי על אף אחד שהולך להכניס את ארהב לכלא בעבור אי תשלום חוב). עוד בעניין החוב: מבנה החוב הישראלי הוא כזה שאם יש ספק שבאוצר יושבים עמרצים הרי שהספק אמור להעלם, כי כל אזרח יודע שחוב הוא עניין התלוי בשני מדדים בסיסיים: זמן פרעון וריבית. אם תבחן את מבנה החוב הישראלי תראה שחלק גדול ממנו הוא חוב לתקופה ארוכה ברבית נמוכה, כלומר רוב החוב איננו חוב, ולכן כשהצדיקים באוצר מפחידים את הציבור עם 'החוב של הנינים שלנו' בלה בלה, הם בפשטות, משקרים. לא נעים אבל מה לעשות, זו האמת. הם משקרים. מה שווה סעיף הגדלת הגרעון? נסתפק שוב ב-2%, שהם בערך עוד 8 מיליארד. כל שנה. לכמה הגענו? 40 מיליארד. עם הסכום הזה אפשר להגדיל את המשטרה, את שירותי הרווחה, את מערכת הבריאות ועוד כמה דברים שבטווח הארוך יחסכו הרבה מאד כסף ומה שיותר חשוב: יחזקו את אמון הציבור במדינה, ומן הסתם הברברים שיושבים באוצר לא הטריחו עצמם ללמוד גרם ורבע של היסטוריה, כי אם הם היו עושים כך, הם בוודאי היו מבינים שאין תחליף מכל בחינה, בוודאי כלכלית, לעקרון האמנה החברתית, המבוסס על אמון בין מליוני אזרחים. מליוני אזרחי ישראל רואים איך בכל יום עריצים היושבים מאחורי שולחן אנונימי, פוגעים בעתידם ובעתיד ילדיהם, באמצעות מדיניות של 'יצירת ביקושים' שפירושה מבחינתם 'הקטנת היצעים' , ובעברית עממית: פקקים, תורים אינסופיים בכל מקום, צפיפות אוכלוסין במדינת חדרה-גדרה, לתפארת מדינת החור שבגרוש. כל טוב .

      1. לאודי מנור
        תודה על תשובתך המפורטת. ראה גם אח"כ תגובתו הנוספת של אליהו בורוכוב.
        יש להמליץ לסטודנטים לכלכלה בכל האוניברסיטאות בארץ לקרוא את דבריך.
        הערה קטנה – הייתי כותב: עמארצים במקום עמרצים.
        דוגמא – הילד של מרידור. לאן נוליך את הבושה עם החוצפה למינויו לממונה על התקציבים.
        הייה אך בטוב.

        1. מי אתה תזלזל במרידור. הוא איש מקצוע ראוי ומקצועי. מספיק להתנשא ולהתעלם. לא מכובד.

          1. חני היקרה
            לא רק לזלזל בילד של מרידור אלא גם לבוז לו. לבוז לכל שיטת המינויים בפרוטקציה של כאלה שחושבים שהם המציאו את החשמל. הוא אינו איש מקצועי וראוי. הוא פקיד שחייב לבצע את הוראות הדרג הנבחר. בייחוד בעת צרה כדוגמת התפרצות הקורונה. הוא המתנשא. הוא לא מכובד ולא מכבד את תפקידו, שלא לדבר על זה שאינו מבין דבר בכלכלה מדינית – (מקרו).

  2. חיבור שעל פניו נשמע לא קשור, אבל בבחינה שניה נראה הגיוני

  3. ליצחק דגני שלום
    לשאלתך – לוקחים כסף מאיפה שיש הרבה כסף – מהבנקים, חברות הביטוח, חברות נדל"ן גדולות. אם יעלו את מס חברות בכמה אחוזים לא יקרה לכל אלה שום דבר רע. להיפך יתאמצו יותר ויתייעלו. וגם לחרדים לא יזיק קצת דיאטה של כסף. יועיל להם ולמדינה אם יותר חרדים לרבות אנשי ש"ס יעבדו ירוויחו את פרנסתם ביושר..

  4. זה לא רק בעיה של תקציבים ומשרד האוצר. זאת בעיה בסיסית יותר של כל שיטת הממשל, והבחירות הקואליציוניות. והחוקים שכל שותף רוצה. וכן הלאה.

  5. קשה להתווכח על הטענה הזו, ואדרבא, לא פעם אוהדי ומעריצי פקידי האוצר מצדיקים את שלטון היחיד העריץ שלהם בדיוק בטענה הזו, שכן ללא ספק יש חברי כנסת שמתנהגים באופן אגואיסטי, הגם שתיאורטיקנים של מדע המדינה יגידו שבמציאות מורכבת כמו זו המודרנית שלא לדבר על זו הישראלית, הדאגה לסקטור שלך לגיטימית לחלוטין. אבל כל זה, עם כל כמה שמדובר בטענות נכונות כשלעצמן, לא משנה את התמונה הכללית. והתמונה הכללית היא בדיוק זה: קודם כל כללית. ואם יש דבר שפקידי האוצר הבכירים עושים זה לא להסתכל על התמונה הכללית. ההתנהלות שלהם מתבססת על מגננה ולא על יוזמה. הם רואים בהתרבות החרדים למשל, בעליית הצפיפות בכבישים וכדומה, כמו אסון טבע שיש להתארגן כדי למזער את נזקיו. הרס השירותים הציבוריים נעשה לאו דווקא כי יושבים באוצר ליברטריאניים צרי אופק, 'פנדמנטליסטים' של כוחות השוק כפי שהגדרתי זאת, ואין ספק שיש שם לא מעט כאלו, לא מעט מהם, אגב, עם כיפה סרוגה. הרס השירותים הציבוריים נעשה לא פעם על בסיס של מיזעור נזקים מראש. איך? מה משמעות ההחלטה לקצץ 600 תקנים של רופאים יום אחרי שהסתיימה הקורונה (היא לא, היא תחזור, ואם לא היא אז אחותה הצעירה או בת הדודה שלה, אבל נניח שהיא הלכה ללא שוב)? בדיוק. להקטין את מחוייבות המדינה לעוד 600 נותני שירות. כי 600 נותני שירות זה 600 משכורות בחודש, כל חודש, ועוד הפרשות לפנסיה, כל חודש, ואחרי זה לא עלינו לשלם לכל עובדי הציבור האלו, כשיצאו לפנסיה ויעיזו להמשיך לחיות אחרי גיל 67 (הפנטזיה של פקידי האוצר זה שאזרחים ישלמו מיסים כל חייהם, ישמרו על אורח חיים בריא כך שלא יזקקו למערכת הבריאות, לא יצאו לכבישים כדי לא להגדיל את הגודש, שגם ילדיהם יהיו בריאים ולא יזדקקו לא למערכת הבריאות ולא לסייעניות בכיתות ובכלל שיוולדו חכמים כך שגם בתי ספר יהיו מיותרים או שאפשר יהיה לדחוס 55 ילדים בכתה אחת ולהעמיד עליה מאבטח ולא חלילה מורה שלמד 4 שנים לפחות במכללה שגם היא קיבינימט עולה כספי ציבור!!!, וכשיגיעו לגיל 67 ימותו מיד, במקום, בעצם לא, אם אפשר כבר ממש בבית הקברות כדי שאפשר יהיה לחסוך גם מתקציבי חברה קדישא. אזרח אידיאלי מבחינת האוצר הוא לפיכך זה שעשה את כל האמור וגם דאג מבעוד מועד לחפור לעצמו את הקבר ויום אחרי שיצא לפנסיה למות לתוכו וכך לחסוך המון כסף מהקופה הציבורית). ככה בכל תחום. מה החלופה? לתכנן. פעם זה מה שהיו עושים כלכלנים בשירות הציבורי. מודדים את המציאות, מנחשים ניחושים מושכלים לאן היא הולכת, ומציעים רעיונות שגם אם חצי לא היו לעניין וגם עם חצי של החצי השני היו נכשלים, עדיין הרבע שנשאר היה מצעיד את החברה הישראלית עוד צעד אחד קדימה. מה החלופה של הליצנים הללו? בדיוק. כוחות השוק. 'השוק יודע' טוב יותר מכולם איך לפזר אוכלוסין (הוא לא, ויעידו הפקקים במדינת תל אביב רבתי גדרה-חדרה) ואיך לקדם חיים בריאים (הוא לא ויעידו מחלות חברתיות כרוניות כמו סכרת וכדומה שהן פועל יוצא של אורח חיים קלוקל מבוסס קוקה קולה וג'נק פוד שכוחות השוק יודעים היטב איך לקדם) ואיך להקטין פערי תקשורת בין הפריפריה למרכז (הוא לא כי בשנים האחרונות ירד מספר האנטנות הסלולריות מ9000 ל7500 וזה בזמן שמספר הניידים עלה בהתאם לגידול באוכלוסייה ועוד הגידול במספר הטלפונים לכל אזרח ועוד נפח השימוש בטלפונים לצרכי סטרימינג). השינוי יבוא כשאנשים עם שכל (פקידי האוצר עונים להגדרה הזו כי הם נבראו בצלם) יחליטו להתחיל לעשות בו שימוש.

  6. שני הגורמים שציינת יש להם תרומה גדולה לבעיה אבל הן חלק ממערך שלם של בעיות. שום דבר לא מתפקד כאן כהלכה.

  7. שתי סיבות מתוך רשימה ארוכה ומורכבת עם קשרים וקשרי משנה בניהם. מדוע בחרת דווקא את הסיבות האלה, ואת השילוב בניהם.

  8. מגיבה בשם חני לא מרוצה מהעזת הפנים שלי מול סנקט.מרידור ותוהה מי אני. ובכן גב' חני, מי אני. אם השאלה היא 'מי אני' במונחים של צ'רצ'יל, בר רפאלי או ליונל מסי, אני אף אחד. מן הסתם כמוך. אבל אם השאלה 'מי אני' איננה אלא סקרנות אנושית (ברור לי שלא זה העניין אבל מה אכפת לי לשחק את המשחק): אני אזרח, שותף במדינה הזו, כמוך וכמו מרידור וכמו ציפי ובר רפאלי, וכפי שליונל מסי אזרח במדינה שלו (ארגנטינה) וצ'רצ'יל בזמנו בבריטניה. נעים מאד. כאזרח שותף יש לי עניין במה עושים השותפים האחרים שלי, למשל פקידי האוצר, למשל מרידור. מכאן מתפצלות הדרכים. או שאת חושבת שאין להעיז פנים כנגד מרידור כי הוא 'איש מקצוע' או כי הוא 'אנטי-ביבי' (כי הוא התעמת עם שר האוצר כ"ץ) ולכן הוא עומד מעל לכל ביקורת, או שאת חושבת שאין מקום לביקורת נגדו כי המדיניות בה הוא מצדד ואותה הוא מיישם היא המדיניות הנכונה. אם זה המצב , כלומר את חושבת שהמדיניות של מרידור היא הדבר הנכון, כל שנותר לך לעשות הוא להתייחס לטיעונים שלי, ולהפריך אותם. ככה אמורה לפעול דמוקרטיה. אלא אם את סבורה שדמוקרטיה היא אנטי-ביבי-עיוור או פרו-ביבי-עיוור, ואז כמובן שאין ברירה אלא ללכת צעד אחד אחורה ולברר מה זה דמוקרטיה. כשתסכימי אתי ועם אנשים גדולים ממני (ואולי ממך, אין לי מושג מי את) מה זה דמוקרטיה, נוכל להתקדם הלאה לדיון ענייני בצעדי מדיניות שכדאי לעשות כדי להשיג מטרות כאלו ואחרות ולהפך: מה לא כדאי לעשות כדי להשיג מטרות אחרות וכאלו, ולהפך: מה כדאי לעשות כדי לא להשיג מטרות כאלו ואחרות או אחרות וכאלו. זה הרעיון של דמוקרטיה גב' חני, כל טוב.

  9. שאלה אותי עדה קור מדוע מכל שלל הסיבות והגורמים בחרתי דווקא בשני אלו. שאלה מצויינת והתשובה הכי קצרה היא בדיוק זו: קוצר היריעה איננו מאפשר דיון מלא ומקיף במכלול הגורמים. אבל מכלול הגורמים שתמיד קיים, ללא ספק, ניתן להשפעה משני הכיוונים עליהם דיברתי. האחד – תפקידה של התנועה האסלאמית בטיפוח של רגש ותודעה אנטי-אזרחיים ואנטי-מודרניים בכל מקום בו היא פועלת, כולל בישראל כמובן. בניגוד למה שחשבו או קיוו חכמים גדולים מאד, באמת, במאה ה19 ועמוק אל תוך המאה ה20, שהתיאולוגיה היא עניין של העבר, מסתבר שדווקא הצלחת העולם המודרני לשנות מן היסוד את המציאות החומרית, מבלי לתת מענה מניח את הדעת לאתגרים המוסריים, ואדרבא, גורמים במציאות המודרנית הופכים את הנהנתנות לדת חדשה המקוממת לא 'רק' אסלאמיסטים אלא כל אדם הגון באשר הוא מבין שהחיים זה קצת יותר מכמה כסף יש לך בחשבון ובאיזו מכונית אתה תקוע בפקק כמו כולם, ובכן המחשבה הזו, התקווה הזו, התגלתה כחסרת בסיס. שנאת המודרניות (בליבה קודם כל שנאת נשים, שנאת מיעוטים, שנאת להטב"ים, שנאת הספק וכן הלאה) היא כוח חזק, חזק מאד, גם ברחובות פריז, גם בנגב ברצועה הרחבה שבין רצועת עזה לדרום הר חברון. זה הגורם האחד. השני – תפקידו של האוצר כגורם מרכזי בהתנעת – או בשיתוק – תהליכים כלכליים ולכן חברתיים וסביבתיים ודמוגרפיים ותרבותיים, שיכולים לייצר מציאות ציבורית חיובית יותר, או להפך. הואיל ועל פקידי האוצר אי אפשר בשום אופן לומר שהם נגד אזרחות ונגד מודרניות ונגד נשים ונגד להטב"ים וכן הלאה, אין אלא לחפש הסבר לנזקיהם במקום אחר. והמקום הזה הוא תודעתם המקצועית דווקא, שצר עולמה כעולמה של נמלה קטנה מאד שנדרסה על ידי מכבש דרכים כך שאפילו מימד אחד בקושי יש לה. תפיסת האוצר היא חד-מימדיות צרת אופקים ולכן מזיקה הן בטווח הארוך, והן בטווח המיידי. והדמיון בין תפיסות העולם המשמשות את האוצר ואת האחים המוסלמים הוא רק בעניין אחד מבחינה פילוסופית: היצמדות קפדנית נטולת ביקורת עצמית לכמה עיקרי אמונה שאין להרהר אחריהם. במלה אחת מכנים את התופעה הזו 'פנדמנטליזם'. כך או כך, עם זקן וסמרטוט ירוק ורצח בעיניים, או עם עניבה, חליפה, נופת צופים ונעימות הליכות, ההשפעה המצטברת של שני הכוחות הללו היא אחת.

  10. ואני חושבת שהבעיה היא בכלל של ערכים. בעיה של התנשאות. בעיה של אינטרסים אישיים ואגו. וכל היתר רק נובע מכך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך