דז'ה וו – ושוב חמאס מנצח בקרב על התודעה

כישלון בתפיסת המצב ובהערכת המצב
תמונה של שי ענבר
ד"ר שי ענבר

עם סיום מבצע/מלחמת "צוק איתן", בסוף אוגוסט 2014, פרסמתי בynet- מאמר דעה שכותרתו הייתה "חמאס ניצח בקרב על התודעה". יש לי היום תחושה חריפה של דז'ה וו! ההיסטוריה חוזרת על עצמה בצורה חזקה יותר עם אותם שחקנים בצד שלנו. חשוב להדגיש עם אותם שחקנים כושלים, ובראשם ראש הממשלה בנימין נתניהו שהיה גם אז ראש הממשלה, ועם שר הביטחון בני גנץ שהיה אז הרמטכ"ל.

ב-2014 הצליח חמאס, ארגון טרור ללא אמצעים, ללא יכולות כלכליות, צבאיות וטכנולוגיות להחזיק מעמד למעלה מ-50 ימי לחימה מול המעצמה האזורית – ישראל – ולא הובס. אם חמאס לא הובס אז, ישראל הפסידה – זו צריכה להיות הפרספקטיבה. עובדה, אותו חמאס עומד היום מול ישראל ומצליח להציג אותנו, את המעצמה האזורית, בשיא העליבות: יהירה, שחצנית, בעלת ביטחון עצמי מופרז והכי חשוב, חסרת כל הבנה של היריב וללא כל אסטרטגיה, לא אז ולא היום!

למעלה מאלף רקטות שוגרו בתוך יממה לעבר ישראל, מהדרום ועד השרון, וזה אחרי שבמשך שבועות מסבירים לנו שלחמאס אין אינטרס להסלים ולהגיע לעימות. איזה כישלון בתפיסת המצב ובהערכת המצב.

לפני כן, חמאס הצליח לחמם את הגזרה במזרח ירושלים ולייצר מעין מלחמת דת במה שהוא מכנה הקרב על אל-אקצה. בעקבות כך הצליח חמאס בשני מישורים עיקריים: ראשית, ללבות את הרוחות בעולם הערבי והמוסלמי ולגרום לישראל בעיה מדינית גם מול מדינות המערב; ושנית, להחזיר את הסוגיה הפלסטינית לתודעה, בעולם המוסלמי ובכלל, על אפה ועל חמתה של ישראל.

כמו כן, חמאס הצליח ללבות את האש בקרב הפלסטינים אזרחי ישראל, בדיוק בזמן שנראה כי חלה תפנית היסטורית בניסיונות של שילוב אזרחי ישראל הערבים בתהליכי קבלת ההחלטות ושילובם בחברה ובכלכלה.

חמאס העמיד את ההנהגה הישראלית באור מגוחך ואף פתטי. ההנהגה הישראלית לא הייתה מוכנה למה שמתרחש, לא העריכה את העוצמה ואת הנחישות של היריב! רק לפני כמה ימים אפשרה ההנהגה הישראלית להכניס מיליוני דולרים לעזה, אפשרה לקבוצה גדולה של סוחרים עזתים להיכנס לישראל.

מה שמדהים עוד בכל העימות הזה הוא העובדה שחמאס מודיע מראש על מהלכיו – מודיע ומקיים, מה שמעמיד את ישראל באור מגוחך עוד יותר. חמאס הזהיר בעניין המהומות בהר הבית, הזהיר בעניין הבחירות במזרח ירושלים והזהיר בעקבות התגובה הישראלית. כל אלה נתפסו בשאננות וביהירות ולא נלקחו ברצינות. אנחנו משלמים על כך בריבית דריבית.

כל העוצמה הצבאית של ישראל וכל היכולות הטכנולוגיות לא מצליחות להביא לניצחון ישראלי משום שאין חשיבה אסטרטגית ואין פתרון צבאי לקונפליקט הזה. את היתרונות הכלכליים, הטכנולוגיים והצבאיים צריך היה לממש במישור המדיני, אילו רק הייתה אסטרטגיה כזו.

ישראל נמנעת מחשיבה אסטרטגית משום שלראש הממשלה ולימין אין האומץ הדרוש כדי להגיד את הדברים ואין את האומץ הנחוץ על מנת לראות את הברור – כוח צבאי ומלחמה אינם כלים אסטרטגיים ואינם עומדים בפני עצמם, אלא הם אמורים לשרת את המטרה המדינית-אסטרטגית שהיא מטרת הציונות – ישראל מדינה יהודית דמוקרטית!

ראש הממשלה, "מר ביטחון", נכשל כישלון חרוץ הן בצד הביטחוני והן בצד המדיני-ביטחוני. אין לישראל ביטחון לא בדרום, לא במרכז, לא בצפון ועכשיו גם לא בתוך ישראל פנימה. וגם בזירה המדינית-ביטחונית מול איראן נראה כי עמדתה של ישראל לא נשמעת בעוד ממשל ביידן שועט לחזרה להסכם הגרעין הבעייתי עם איראן.

כשתפיסת העולם מבוססת על כוח, ללא מימוש הכוח בצורה מדינית והבנת מגבלות הכוח, "ניצחונות" טקטיים רגעיים, הם מקסם שווא שמתנפץ וגורם לנזק עצום. זה מה שאנו חווים בימים אלה הן במישור הביטחוני, הן במישור המדיני-ביטחוני והן במישור הפנימי.

לראש הממשלה בנימין נתניהו מעולם לא הייתה אסטרטגיה, זולת האסטרטגיה של שמירתו בשלטון בכל מחיר. גם במחיר של פגיעה בביטחון ישראל, פגיעה בכלכלת ישראל, פגיעה במערכת החוק ואכיפתו ופגיעה חמורה במרקם החברתי הישראלי ובדמוקרטיה הישראלית.

אילו לראש הממשלה הייתה טיפת ביקורת עצמית, אילו ראש הממשלה היה שם את ישראל בראש ולא את האינטרסים האישיים שלו, הוא היה מודיע כי נכשל ושם את המפתחות על השולחן, על מנת לאפשר למישהו אחר להוביל את ישראל למקום טוב יותר ולהבטיח ביטחון לאזרחיה.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

22 תגובות

  1. למה תמיד לראות שלילי. ניצחון גדול שהולך וגדל של צה"ל.

    1. המרוויחים האמיתיים מההתכתשות בין ישראל והחמס הם יצרני הנשק והשיפוצניקים. ואל לשכוח את כל הזוטרים בחמס שיזכו לקידום ויתפקדו מצויין אולי יותר טוב מקודמיהם. וגם ראש ממשלתנו הנערץ נחלץ מצרה גדולה כאשר הגוש נגדו התמוטט

    2. צהל אינו העניין! צה"ל יכול לנצח הבעיה היא מדינית תודעתית ושם אנחנו תמיד מפסידיםמשום שאין אסטרטגיה מדינית שתבוא אחרי שיורו לצה"ל לנצח.

      1. שי ענבר היקר,
        צה"ל הוא בדיוק העניין. אבל בוא נעזוב לרגע את צה"ל. אתה כותב שאנו תמיד מפסידים "משום שאין אסטרטגיה מדינית". אם כך אנא הואל להסביר לנו איזו אסטרטגיה מדינית על ממשלת ישראל לנקוט? בסדר. בסופו של דבר תבחר הנהגה אחרת. לאיזו אסטרטגיה אחרת היא תפנה?

        1. יצחק דגני היקר
          איך בדיוק צה"ל צריך להתנהל אםידיו קשורות מדינית. כמו כן למדינה כמו ישראל יש מגבלות של כוח. כבר אנחנו שומעים אפילו מדינות ידידותיות מגנות ומבקרות את ישראל. לכן אין לצה"ל יכולתלממש את כל כוחו ואפילו לא קרוב.
          מה שנותר הוא ניסיונות הסדרה כלשהי מדינית. איזשהו אופק לפלסטינים או כזה שהעולם המערבי יראה בו אופק מדיני לפלסטינים.
          ממשלת ישראל נוקטת הפרד ומשול בין הרשות לעזה. התנהלות שמוכיחה שוב ושוב את חוסר התוכלת שלה.
          מדינת ישראל צריכה לפעול באופן אקטיבי ולצאת בקריאה להסכם שתי מדינות על פי המתווים שבאוויר כבר 20 שנה. ואז נראה אם הפךסטינים לא יסכימו מה יקרה.

          1. שי היקר,
            נכון טענת. יש מתווים באוויר כבר 20 שנה. אולי אפילו יותר. בעצם כבר מה-כ"ט בנובמבר 1947. שתי מדינות לא תהיינה כאן. למה? – כי הם לא רוצים. הם כבר לא הסכימו לכך כמה פעמים.
            אגב – הפרד ומשול בין עזה לאיו"ש היא עבודה פלסטינית. בסופו של דבר החמאס ישתלט גם על איו"ש. מדוע? – כי מנהיגי איו"ש הם גווארדיה ותיקה ומושחתת ומנהיגי עזה הם צעירים בממוצע ב- 30 שנים ועדיין לא כל כך מושחתים. חו"מ מנהיגי החמאס נוקטים בפוליטיקה דורסנית ואכזרית.
            עוד נכון כתבת – הסדרה מדינית. הפקטור הקבוע בהסדרה מדינית הוא השינוי (עיין ערך התאוריה הקלסית במדע המדינה של הפרופסור הנס מורגנטאו). לעתים הסדרה מדינית אורכת שנים רבות ולעתים היא נמשכת זמן קצר (חודייבייה למשל). גם כיום ישנן הסדרות מדיניות עם כל הישויות הפוליטיות שמקיפות אותנו – כולל עם הרש"פ ועם הממשל בעזה (הדולרים של קטאר למשל). הסדרה פוליטית זו הגיעה לקיצה בשל כמה גורמים: ביטול הבחירות כיוון שאבו מאזן הבין שהוא הולך להפסיד, חילוף הנשיאים בארה"ב, התחזקות האיראנים כתוצאה מההסכם עם סין, והתניית הזרמת כסף איראני לעזה לפי הפעילות שלהם נגד ישראל.
            שי היקר – אתה יכול להיות בטוח שגם אם תוחלף הממשלה בישראל, המדיניות הנוכחית תימשך, אם כי אולי בהדגשים מעט שונים. למה? – לא בגללינו. אלא בגללם. מדיניות היא תוצאה של קונצנזוס בין שני צדדים. אנא תן לעצמך דין וחשבון אם קונצנזוס, לפחות חלקי מסוג זה, יוכל להתגבש עם החמאס שכנראה יהיה השליט הדיקטטורי הבא על כל הפלסטינים באיו"ש ועזה – ואז תיווכח שבעצם ישראל לא מנהלת נגדם מדיניות של הפרד ומשול.

            1. אז מה אתה מציע שנסבול בשקט ולא נחפש שינוי של המצב הנורא הזה.
              ברור שהפלסטינים הם לקוח בעיתי אבל אנחנו רוצים להיות:
              1. במצב לחימה תמידי
              2. במדינה לא יהודית או לא דמוקרטית
              האם אתה מכיר אופציה נוספת? אשמח לשמוע.
              בכל מקרה את נתניהו צריך לשלוח הביתה.

              1. שי היקר
                בוודאי שאני מכיר אופציה נוספת. שלח אלי בבקשה כתובת דואר רגיל. אשלח אליך ספר (באנגלית) שכתבתי על כך. תמצא שם התייחסות גם ל"יהודית-דמוקרטית" ול"מצב לחימה".
                את נתניהו הציבור צריך לשלוח הביתה. בינתיים זה עוד לא קרה. בינתיים הוא המנהיג המועדף על ידי חלק גדול מהציבור וזה גם מקבל ביטוי בקלפי. אין בינינו ויכוח על מהותו של האיש. השאלה היא מה עמדת הציבור כפי שהיא מתבטאת בכנסת.

                1. אשמח לקבל ולקרוא את הספר.
                  לנתניהו יש אכן תמיכה קבועה של כ-30% מהציבור אבל הוא שולט ללא רוב ונוח לו כך.
                  איך הימין לא נפרע מעונשו אני לא מבין.

                  שיהיה לנו סוף סוף שקט אולי לשנה???

  2. אתה לגמרי צודק
    אין לנו מנהיגות רצינית
    יודעים לדבר גבוה ולעשות פחות טוב
    יומרה, שחצנות, ואינטרסים אישיים

    1. ולכן חייבים למצוא הנהגה אחרת, ראויה ונקיה.
      בינתיים לא נראה שמצליחים בזה,לצערי הרב.

      1. למר ענבר
        נכון. לא מצליחים למצוא הנהגה אחרת. אבל למה לא מצליחים? מה – כולם מטומטמים?

        1. לא ממש הבנתי.
          נתניהו שולט כבר למעלה משנתיים ללא רוב!!! מכורח ממשלתמעבר
          הוא באופן אישי הבעיה. יכול היה להיות שלטון ימני מלא מלא כפי שהם נוהגים להגיד אם האיש הרע הזה למדינת ישראל היה הולך הצידה ומתמודד עם ההאשמות נגדו בלי לכלוא אותנו בתוך כך.

  3. הבעיה היא שתמיד בקרב מול הערבים שני הצדדים יוצאים מפסידים, ושניהם חושבים שהם מנצחים.

  4. העניין הוא שישראל בהנהגת נתניהו פועלת ללא אסטרטגיה מדינית שתבוא אחרי מערכה צבאית.
    ללא אסטרטגיה תמיד נפסיד!
    חייבים לשנות את צורת ההתנהלות הזו.
    לביבי אין רצון לפתור באמת את הסוגייה הפלסטינית.

  5. הפעם הם ניצחו בגדול גם על התודעה בעולם, גם בקרב ערביי ישראל, וגם אצל הערבים בגדה ובחלק ממדינות ערב. חבל.

    1. זה לא רק הפעם. זה היה גם בפעם הקודמת!
      אנחנו חוזרים על השגיאה הזו כל הזמן מתוך יהירות וחוסר רצון/יכולת לחשוב ולהתנהל אסטרטגית.
      חבל כל היתרון הצבאי יורד לטמיון בגלל זה וחוזרים לנקודתההתחלה.

  6. עם ההכרזה על הפסקת האש, תחושתי החד משמעית היא שהחמאס ניצח -שוב ושוב ושוב- את מדינת ישראל שבאוזלת יד, ריפיון הרוח, שיקולים לא רלוונטיים, איפשרה את המצב הבלתי נתפס להיותה בת ערובה בידי ארגון טרור רצחני .
    מבחינתי- הודעת התבוסה של ישראל, מנגד לניצחון החמאס בקרב בתודעה, המספרת את הכול, היא הנחיית אגם מבצעים, שחיילים היוצאים מבסיסיהם לא יהיו במדים אלא בלבוש אזרחי, וחיילי מילואים ינועו ללא נישקם- מחשש שיהיו לטרף בידי כנופיות ערביי ישראל.

    1. מסכים עם כל מילה!
      ביבי טיפח את החמאס כדי לא לתת לפלסטינים כלום ועכשיו אנחנו משלמים אתהמחיר.
      כמה עצוב שלא מסוגלים לממש את היתרון העצום שיש לנו ולא מבינים אתמגבלות הכוח שלנו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך