מבקרים מעל ומעבר

"האם אתם מאמינים בעב"מים?" – קרוב לוודאי זוהי השאלה הנפוצה ביותר שבה אנו נתקלים בישראל, בין בראיונות לאמצעי התקשורת השונים, באינטרנט ובכנסים ובין בשיחות חולין אקראיות. על כן בבואנו לדון בתחום חקר העב"מים יש ראשית להבהיר חד-משמעית: אין בין חקר העב"מים המדעי ואמונה דבר וחצי דבר. חקר העב"מים אינו דת או תורה ואינו עוסק באמונות – זהו תחום מדעי לכל דבר ועניין העומד בכל כללי החקר המדעי. בקרב הציבור הישראלי רווחת הנטייה השגויה בעליל והנובעת מחוסר התמצאות בסיסית בנושא לשייך ואפילו לנכס את תחום העב"מים ל"עידן החדש" (ניו-אייג') – אוסף של תורות ואמונות רוחניות, למיסטיקה ולעל-טבעי. כאמור, זוהי טעות יסודית, אין כל קשר בין תחומים אלו לבין התחום שבו אנו עוסקים.

עב"מ – עצם בלתי מזוהה – הוא התרגום העברי המוצלח של המונח האנגלי UFO (Unidentified Flying Object). חקר העב"מים המדעי מאגד בתוכו שדות מחקר רבים: חקר היסטורי: ציורי מערות, הירוגליפים וכתבים עתיקים; עצמים בלתי מזוהים שנצפו החל משנות הארבעים של המאה העשרים, עצמים תת-מימיים לא מזוהים, תופעות כגון חטיפות בני אדם, השחתת בעלי חיים, ניתוח מעבדתי של ממצאים ושל שרידים פיזיים, פענוח תצלומי מכ"ם, צילומי וידאו ותמונות דום (סטילס) – הגם שצילומים הם רק ממצאים תומכים ולרוב אינם עומדים בפני עצמם, חקר עדויות ומסמכים ועוד. התחום משויך לתחום המדע המשפטי (Forensic Science) ועל המחקר לעמוד באמות המידה המקובלות בתחום זה.

עד לתקופת מלחמת העולם השנייה, וגם בתקופה שקדמה לעידן התעופה, היו בנמצא דיווחים על עצמים לא מזוהים, אך בשל היות התופעה אקראית, נדירה ובלתי צפויה לא נחקרו אירועים אלו ביסודיות ובאופן מאורגן, אלא תועדו בלבד. העידן המודרני בחקר העב"מים החל בעקבות כמה אירועים בשנות הארבעים של המאה העשרים. אחד מהם כונה "הקרב מעל לוס-אנג'לס" ואירע בין ליל ה-24 לליל ה-25 בפברואר 1942. סדרת אירועים נוספת התרחשה לקראת תום מלחמת העולם השנייה ואחריה, כאשר החלו להגיע דיווחים שלפיהם נתקלו טייסי בעלות הברית ב"כדורי אור" לא מזוהים שנראו כטסים לצד מטוסיהם ומבצעים תמרונים חריגים. אלו כונו "Foo Fighters". עם תחילת המלחמה הקרה בין המעצמות נחשבו חלק מהעב"מים לכלי נשק ולמכשירי ריגול שמפעילות המעצמות זו נגד זו.

שנת 1947 נחשבת לשנה הרשמית שבה החל חקר העב"מים המודרני, זאת בעקבות תצפיתו של הטייס ואיש העסקים קנת' ארנולד בעת שטס בהרי הקסקייד שבמדינת וושינגטון. ארנולד דיווח כי צפה בתשעה עצמים מעופפים בצורת דיסק אשר טסו במהירות עצומה, ותיאר את אופן טיסתם כתנועת סירות מרוץ במים סוערים או כצלחת המקפצת על מים – מכאן השתרש הביטוי "צלחות מעופפות" לתיאור עצמים לא מזוהים, זאת אף שביטוי זה הופיע לראשונה כבר בשלהי המאה ה-19.

מאמר בעיתון המודיע על התרסקות כלי טיס חוצני ברוזוול
מקור: http://flyawaysimulation.com/media/images1/images/roswell-daily-record.jpg

כשבוע ומחצה לאחר פרסום תצפיתו של ארנולד מצא ויליאם (מאק) בראזל, מנהל חווה ברוזוול, ניו-מקסיקו, שרידים מוזרים מפוזרים על-פני שטח נרחב באזור חוותו. אנשי המודיעין הצבאי שהגיעו למקום אספו חלק מהממצאים ואלו הובאו למפקדת בסיס יחידת חיל האוויר 509 שברוזוול. לאחר בדיקה ראשונית פרסם הקולונל ויליאם בלנצ'רד, מפקד בסיס חיל האוויר ברוזוול, הודעה לתקשורת כי מדובר בכלי טיס חוצני שהתרסק. הדיווח שודר בתחנת הרדיו המקומית והחל לצבור תאוצה והתעניינות בין-לאומית.

למקום הגיעו קצינים בכירים, אך למחרת הוצאה הודעה חדשה על ידי הגנרל רוג'ר ריימי ובה נטען כי מדובר היה בבלון מטאורולוגי ובטעות בזיהוי. התקרית ירדה והורדה מהכותרות. המעורבים ומשפחותיהם התבקשו (חלקם אוימו) שלא לדון בכך עם איש. בהמשך עלתה האפשרות כי באותה תקופה הקימו ממשל טרומן וממשל אייזנהאואר אחריו גוף מסווג שכונה "Majestic 12" ובו היו חברים תריסר מבכירי אנשי המדע והצבא בארצות הברית. תפקידו של גוף זה היה לטפל בחקר התופעה ובמנגנוני ההסתרה מהציבור ולרכז נושאים אלו.

תקרית רוזוול עצמה שהתה בתהומות הנשייה אך שבה לכותרות כ-30 שנים לאחר מכן, בעת שחלק מהעדים שהיו לקראת סוף חייהם לא חששו עוד לחשוף את המידע. ב-1995, בעקבות החשיפה והמחקר, פרסם חיל האוויר האמריקני ספר ובו טען כי מדובר היה בפרויקט סודי ביותר ושמו "מוגול", אשר נועד לאיסוף מידע על ניסויים גרעיניים בברית המועצות. בעקבות הספר פורסם מחקר המפריך את מרבית הטענות בדבר הקשר בין "מוגול" לאירוע רוזוול. בשנות האלפיים פורסם מחקר חדש שעסק בפענוח המכתב שאחז הגנרל רוג'ר ריימי כשהצטלם עם שרידי בלון מטאורולוגי, ובו הוכחות לכאורה לתחילת פרשת טיוח האירוע.

הגנרל רוג'ר ריימי (משמאל) כורע לצד שרידי בלון מטאורולוגי. בידו המכתב שפוענח
מקור: http://paradigmunhinged.com/wp-content/uploads/2012/10/Ramey.jpg

לאור הצטברות מספר רב של עדויות מהימנות ובלחץ הציבור החליט ממשל ארצות הברית, לאחר כמה מחקרים ראשוניים, לייסד ב-1952, בשיתוף חיל האוויר ומכון המחקר BMI, את פרויקט "הספר הכחול". הפרויקט נמשך עד 1969 ובמסגרתו פורסמו 14 דו"חות. סיומו במחקר מחודש ובדו"ח מסכם שנעשה באוניברסיטת קולורדו – "דו"ח קונדון" . יש לציין כי בסדרת דו"חות אלו חסר הדו"ח שמספרו 13. על פי הגרסה הרשמית, דו"ח מספר 13 לא נכתב מעולם, אך עדויות מהימנות אחרות מצביעות על כך שהדו"ח נגנז והוסתר מהציבור בשל תוכנו, למשל עדותו של תיאורטיקן הקונספירציות ושדרן הרדיו ויליאם קופר, שאף העיד על כך בשבועה בתצהיר משפטי יחד עם ביל אינגליש, איש מודיעין אמריקני.

ויליאם קופר – שדרן רדיו וחוקר קונספירציות
מקור: http://grasptheuniverse.com/wp-content/uploads/2014/02/William+Cooper+38.jpg

במסגרת מחקרי "הספר הכחול" פורסמו תקצירים לתקשורת שלא היה דבר בינם לבין נתוני המחקרים עצמם. בדו"ח קונדון התברר שהסיכום נכתב בטרם החל המחקר וכי מלכתחילה הייתה מטרת המחקר לשכנע את הציבור ואת הקהילה המדעית שאין ממש בתופעה. ב"ספר הכחול" נכתב תקציר על ידי חיל האוויר שלפיו אין כל ממש בתופעה וכי שיעור המקרים שנותרו "לא מזוהים" זניח וקטן מ-3%. מעיון במחקרים עצמם, על אלפי עמודיהם, עולה תמונה שונה בעליל – על פי דו"ח 14 של "הספר הכחול", 21.5% מהמקרים שנחקרו נותרו "בלתי מזוהים", ולפי דו"ח קונדון, בין 30% ל-50% מהמקרים שנחקרו. לכאורה מחייבים ממצאים כאלו המשך המחקר, אך מחקר המשך לא בוצע מעולם. על פי עדותו של ויליאם קופר, פרויקט "הספר הכחול" נוסד מראש כפרויקט הסוואה וטיוח. קופר מצא את מותו בתקרית ירי תמוהה עם אנשי משטרה ב-2001.

גם פרופ' ג'וזף אלן היינק, לימים מבכירי האסטרופיזיקאים בארצות הברית, אשר הועסק כיועץ מדעי ל"ספר הכחול", עזב את הפרויקט. לדבריו, מטרתו הייתה טיוח והסתרת המידע האמתי מהציבור. בהמשך הפך היינק לבכיר חוקרי העב"מים ולמי שהניח, בשיתוף עם החוקר ז'ק ואלה, את היסודות למתודולוגיה המדעית בחקר התופעה.

פרופ' ג'וזף אלן היינק – מניח המתודולוגיה המדעית לחקר העב"מים
מקור: http://4.bp.blogspot.com/-xJsOkM8u3Jk/UQh4jG438iI/AAAAAAAABt8/gQKRThd81Mg/s1600/hynek_lg.jpg

לאחר פרסום דו"ח קונדון והשימוע בפני הקונגרס האמריקני הודיע ממשל ארצות הברית על הפסקת המחקרים. מחקרים אחרים המשיכו להיערך במדינות שונות, למשל בצרפת  מחקרים של הארגונים GEAPAN, SERPA ו- GEIPAN– החלו ב- 1977 ונמשכים גם כיום, מחקר באו"ם בין 1977 ל-1979, פרויקט EMBLA הנורווגי – החל ב-1983 ונמשך כיום, דו"ח COMETA הצרפתי ועוד.מוכר בעיקר "פרויקט החשיפה" שייסד ד"ר סטיבן גריר, פרויקט שבו העידו מעל 500 אנשי צבא, אנשי ממשל ואנשי מדע בכירים וחשפו מידע על עבודתם בנוגע לחקר העב"מים בעת שירותם בתפקידיהם. בכירים אלו קוראים בגלוי לחקר התופעה ולחשיפת המידע לציבור.

בשנים האחרונות מתנהלים המחקרים בשני מישורים מקבילים – במישור האזרחי הגלוי על ידי גופים אזרחיים ובמישור המסווג. בשנים האחרונות, בעקבות תביעות משפטיות ובעקבות חקיקת חוקים העוסקים בזכות הציבור למידע, אנו עדים לחשיפת עשרות אלפי מסמכים שהיו מסווגים ואשר מצביעים על ההיקף הרחב של המחקרים שנעשו במדינות רבות בעולם. כך, למשל, חשפה ממשלת בריטניה את המסמכים שבידה ולראשונה הודתה בכך שהתחום נחקר על ידה, זאת לאחר הכחשה רבת שנים.

ב-2008, בעקבות פרסומים בין-לאומיים ובעקבות חשיפת מידע שהיה מסווג במשך שנים רבות באתרים ממשלתיים במדינות רבות (בריטניה, צרפת, קנדה, ברזיל, מקסיקו, גרמניה ועוד), הקימה קבוצת אקדמאים מישראל, ביניהם אנשי מחשבים, רפואה ומדעי החיים והטבע, את העמותה הישראלית לחקר עב"מים וחיים חוץ-ארציים (WWW.EURA.ORG.IL). מטרת העמותה לבצע מחקר מדעי של התופעה, להביאה לידיעת הציבור ולקבל הכרה אקדמית וגלויה לחקר תחום זה. בין פעולותיה מפעילה העמותה לחקר עב"מים אתר אינטרנט וקבוצות פייסבוק ומעבירה הרצאות לציבור הרחב. נוסף לכך נאבקת העמותה באותם ספיחים לא מדעיים אשר גורמים להצגת חקר התופעה באור הזוי ושלילי: מיסטיקנים למיניהם, "מתקשרים", "מרפאים" ושאר גורמים שהמחקר המדעי מהם והלאה.

כנס העמותה הישראלית לחקר עב"מים וחיים חוץ-ארציים
המקור: WWW.EURA.ORG.IL

על המחברים

גילי שכטר: מנתחת מערכות מחשב ויועצת טכנית בעלת ותק של 30 שנה בתחום מערכות המידע והמחשוב. עומדת עם חנן סבט בראש העמותה הישראלית לחקר עב"מים וחיים חוץ-ארציים.

חנן סבט: מרצה למחשבים באוניברסיטה הפתוחה ובמכללות. בעל תואר ראשון במדעי החיים והטבע, מהנדס תוכנה ותואר שני בתחום לימודי תרבות. עומד עם גילי שכטר בראש העמותה הישראלית לחקר עב"מים וחיים חוץ-ארציים ועוסק בחקר התופעה זה יותר מ-20 שנה.