מה ניתן לומר כאשר פרשננו לענייני צבא מכריז עוד בתחילתה של התקפת טילים מאסיבית על ישראל כי "תמונת הניצחון כבר נקבעה. ברגע שחמאס התקיף ראשון, הוא כבר ניצח"? מה זה בדיוק אומר? ומי קבע את האמרה הזאת?
אין כמו להיות "פרשן". ועוד פרשן צבאי. מביט על הסיטואציה וללא חשש קובע: ישראל כבר הפסידה בסבב הזה. לא משנה מה יקרה בהמשך. האם ייתכן כי הפרשן טועה? חלילה. הרי הוא אומר זאת בבטחה רבה. העתיד גלוי ופרוס לפניו. הוא כבר החליט. ועתה רק נותר לצאת בערב שידורים בסגנון ה-CNN, "שידורים חיים באולפן ומהשטח", ולהמשיך להלום שוב ושוב. אולי אפילו לא נצליח לחשוב על אפשרות אחרת. נביא מומחים לדבר. נארגן אלופים לשעבר והכול יתפקד. כך או כך, הרי "חמאס ניצח" משום שהוא תקף ראשון. הרי זה מה שנאמר לנו.
את מי הדברים אמורים לשכנע? ומהי "התודעה" שעליה נלחמים? האם על דעת קהל מבית? על דעת קהל של הצד השני? האם למישהו אכן משנה מהי דעת הקהל בצד השני? האם דעת הקהל בעזה יכולה בכלל לשנות את דעת "אדוני הרצועה"? לא. כך נקבע באופן מוחלט. חמאס הוא ארגון טרור השולט על הרצועה ולאוכלוסייה אין הרבה מה לומר. אין שם בחירות (אתקן, לאחר הבחירות זרקו את המתנגדים מגובה רב ודרך החלון). גם ברשות הפלסטינית אין ממש בחירות. ולכן דעת הקהל שם לא בהכרח רלוונטית. בהתאם לכך, הקהל היחיד שדעתו נחשבת הוא… אנחנו.
אם זו ההנחה, שכל מה שאנחנו רואים מכוון רק אל ישראל, האם אין צורך לחשוב על הדוברים ועל הנמענים? לרגע אחד אני נזכר במודל הקווי הבסיסי והראשוני של לימודי התקשורת, הגורס, באופן חד-כיווני כמובן, כי בתקשורת אנו שואלים: מי אומר מה למי באיזה אמצעי ולאיזו מטרה? ומהי המטרה? המטרה היא השפעה. לא אכנס כאן למודלים של תקשורת על השפעתה או חוסר השפעתה של המילה המדוברת או המצולמת בתקשורת על המאזינים, הקוראים או הצופים. בין שקיימת השפעה בין שלאו, מדוע בכל זאת קיימים פרשנים? האם הם באים רק כדי "ליידע"? או שמא ברצונם לנסות להשפיע על הקהל שהם פונים אליו?
לי אישית ברור לחלוטין כי "פרשן" מנסה למכור לנו "תזה" מסוימת. מנסה להציג בפנינו משנה סדורה של מציאות ושל ניתוחה. אם כך הדבר, הרי שמן הראוי כי נקשיב היטב לדבריו, אך גם נבין כי התזה שהוא מעלה היא למעשה נרטיב מסוים, שאינו ה"בלעדי" וגם אינו ה"צודק" בהכרח. ייתכן כי הפרשן מציג בפנינו השקפה המסתמכת על תפיסות המערב המודרני, בעוד שהמזרח התיכון פועל בדרכים משלו. ה"נרטיבים" של היריבים של ישראל שונים בתכלית. חיי אדם נחשבים בהם אחרת, כמו גם "קדושת החיים".
ועתה, בואו נשוב אל מלחמת התודעה. חשוב לזכור כי פרשנים צבאיים הם לא יותר מאשר חלק אינטגרלי ממלחמה גדולה בהרבה. מלחמה הכוללת פוליטיקה, עמדות מדיניות, הבנה גאו-אסטרטגית, אבל מעל הכול "תפיסת עולם". ותפיסת עולם הינה בעצם חלק מהוויכוח הפוליטי הישן נושן בין שמאל, מרכז וימין בישראל. משום כך דעותיהם מוטות והאובייקטיביות שהם מציגים אינה קיימת. לכן אם פרשן כלשהו מכריז על הפסד של ישראל בסבב מאי 2021, ואם זה ממילא לא משנה כבר מה ייאמר או ייעשה בהמשך, אז אולי פשוט עדיף לנו להפסיק לצפות ולכבות את המרקע. הרי הכול כבר ידוע לו מראש…
6 תגובות
אין אף אדם ניטראלי. לכולם יש עמדות ודיעות. זה לא פוסל אותם ולהשמיע דיעות ולא צריך למנוע מאיתנו להקשיב להם. ואז לגבש עמדה משלנו. או לשנות דיעה קודמת שלנו. איזה דרך אחרת קיימת?
את מה שנקבע בתודעת הציבור בודקים שמשאלי דעת קהל. כך נמצא למשל ש 59% מהאקדמאים באוניברסיטאות ארה"ב מאמינים ש"ישראל היא מדינה כובשת המשליטה משטר אפרטהייד בשטחים הכבושים". אם הפרשנים מודעים וסמוכים למידע סקרי דעת קהל- בסגנון זה או אחר, כמו כמות הציוצים ברשתות החברתיות – ניתן בהחלט לקבוע דעתו של מי התקבעה בציבור.
כתוב מעולה ומעורר מחשבה!!!!!
תודה רבה יורם
מאמר פותח ראש
חלק ניכר הפרשנים הם בזבוז זמן. ברור מראש מה יגידו בדיוק ואיך.
יש מישהו שאין לו דעה כמעט בכל נושא?