לא רק לאנשים עם מוגבלויות – חיים נוחים קצת יותר

השפעת תקני הנגישות על תכנון המבנים והסביבה
תמונה של דליה
דליה ירום

נושא הנגישות הולך ותופס תאוצה בארץ כמו גם בעולם כולו. עלינו כחברה מוטלת החובה להעניק לאנשים עם מוגבלויות הזדמנות שווה בכל התחומים: חברתי, פוליטי כלכלי ופיזי.

מהמחקר, "אנשים עם מוגבלות בישראל 2020", שנערך על ידי מכון ברוקדייל, המכון למחקר חברתי יישומי, עולה כי בישראל חיים 1,566,100 אנשים עם מוגבלויות וזאת מתוך אוכלוסייה המונה 9,140,500 נפש, הם המהווים 17% מהאוכלוסייה ו-21% מהאוכלוסייה הבוגרת (בני 21 ומעלה).

ראוי לציין כי הנגישות אינה בעיה של נכים או קשישים בלבד. כל אחד ואחת מאיתנו יכולים לחוות ירידה זמנית בתפקוד, וכשזה קורה אנחנו מבינים עד כמה פעולות יום-יומיות פשוטות יכולות להיות מסובכות.

קחו לדוגמה את סיפורה של טל. בשנת 2000, קצת לפני גיוסה לצה"ל, היא החליקה ושברה את רגלה. בעקבות הנפילה התנהלה טל עם קביים בביתה אבל בחוץ ולמרחקים ארוכים היא נעזרה בכיסא גלגלים. הפציעה מבחינתה הייתה זמנית, עניין של כמה שבועות עד שתחזור לתפקוד מלא. בוודאי ספורטאית כמוה.

כשטל הייתה צריכה להגיע מביתה לבית המרקחת היא החליטה להסתדר בכוחות עצמה. היא יצאה מדירת הוריה, נעזרה בכיסא גלגלים ואז גילתה שהמרחב צר כל כך שאין לה שום אפשרות להסתובב ולהגיע למעלית. טל קראה לאחיה ש"תמרן" עם הכיסא – קצת הרים, קצת הזיז והופ, טל עברה את המשוכה הראשונה. היא התעקשה להמשיך בכוחות עצמה. הכיסא נכנס בקושי למעלית, ממש על ה"קשקש". שוב נאלצה טל לקרוא לאחיה שפירק את רגליות הכיסא וכך היא צלחה גם את המשוכה השנייה. לכפתורים במעלית היא דווקא הצליחה להגיע, אבל תהתה בליבה מה קורה למי שלא מגיע. לפחות נמנעה ממנה ההתמודדות עם המשוכה השלישית: דלת הכניסה לבניין הייתה פתוחה, כך שטל לא הייתה צריכה להתמודד עם פתיחה וסגירה של הדלת כשהיא ישובה בכיסא גלגלים.

משוכה לא פשוטה היא המשוכה הרביעית. טל ניסתה להגיע לתחנת האוטובוס. הדרך היא מישורית ולכן, כך לפחות חשבה, לא צריכה להיות שום בעיה. אבל, היא גילתה ששלט שתקוע ממש באמצע המדרכה על גבי שני עמודים תומכים, והאבנים המשתלבות, כל אחת בגובה אחר, הכבידו על המשימה. טל בחורה צעירה וספורטיבית צלחה את המשימה, אולם מעבר של מקטע באורך 100 מטר ארך כמעט חמש דקות שלמות ודרש תמרונים רבים.

וכעת הגיע השלב המפחיד, טל הייתה צריכה לחצות את הכביש, אבל לא היה שיפוע מתאים בירידה מהמדרכה, בנוסף טל ראתה תעלת ניקוז בכביש ופחדה שגלגלי הכיסא יתקעו בתעלה והיא תעוף קדימה. בחור צעיר שעבר שם עזר לה לחצות את הכביש. היא הסמיקה וגם דאגה קצת לבחור שלא יפגע בו רכב באי התנועה שהיה צר מדי מלהכיל את הכיסא ואת מי שדוחף אותו.

סוף סוף טל הגיעה לתחנת האוטובוס, היא שמה את הברקסים של הכיסא, שוב שיפוע מסוכן ושוב הפחד שהכיסא יתגלגל קדימה בלי שהיא תוכל לעצור אותו.

את המשך עלילות טל באוטובוס הציבורי ובבית המרקחת אחסוך מכם. אבל הבנתם את הרעיון. התנהלות אדם עם מוגבלות, גם אם היא זמנית, היא בעייתית מאוד.

חלפו 21 שנה, טל כבר אמא לילדים, היא רצה לאסוף את הילד מהצהרון, היא ממש מאחרת. נתקלת בשפת המדרכה ונופלת. נפילה מעצבנת. מיותרת. הסרט חוזר על עצמו. שוב נכות זמנית ושוב כיסא גלגלים. אבל הפעם התמונה קצת שונה. טל גרה בבניין חדש וההתניידות עד ליציאה מהבניין קלה יחסית. את דלת הבניין כבר פותח לה הבן שלה. עדיין יש שלטים ברחוב אך הם לא מפריעים למעבר והשיפועים הרבה יותר סבירים. גם הכניסה למרפאה והיציאה ממנה. ובקיצור לא מה שהיא זכרה.

אז מה השתנה? תקני נגישות. בוועדות התקינה, במכון התקנים הישראלי, שקדו על עיבוד סדרת תקנים בתחום הנגישות שנותנים קווים מנחים למתכננים ולאנשי ביצוע כך שיקלו על ניידות ועצמאות של אנשים עם מוגבלויות מסוגים שונים. התקנים האלו, עם היכנסם לתוקף, השפיעו על תכנון המבנים והסביבה והפכו אותם לנגישים הרבה יותר.

סדרת התקנים (ת"י 1918), קובעת דרישות נגישות לבניינים ולסביבתם לרבות מדרכות, דרכים אל אמצעי תחבורה ומהם וכן נגישות לשטחים ציבוריים פתוחים ואתרי תיירות כגון פארקים, נקודות תצפית ועוד.

על פי תקנים אלו, דרכי הגישה לאתרים ולמקומות ציבוריים יכללו משטחי אזהרה והכוונה מתאימים וכן התקנים מחייבים שמרקם הדרך יקל על נכים בכיסא גלגלים או על המשתמשים בהליכון. עבור אנשים עם לקות ראייה נדרשת הדגשת אבני שפה ועוד.

כמו כן, נקבעו דרישות לגבי רוחב דרך, אחוזי שיפועים, מעקות, מדרגות, חניות, שלטים, תאי טלפון, פחי אשפה, ספסלים וכו' – שלא יהוו מכשול בדרך ויוצבו בצמוד לדרך נגישה.

התכנון העירוני והתכנון הציבורי כיום מסתייעים בתקנים אלו וכך מעניקים לכל האוכלוסייה תנאים שווים.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

5 תגובות

  1. זה נכון בכמה מבנים ובאזורים מטופחים אבל רוב השטחים הציבוריים מקפחים

  2. עם שלא דואג למוגבלים שבקרוב ולא מתחשב בהם, לא ראוי בכלל להיות עם

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

מייצג כסאות

רות הישראלית

תובנות אקטואליות מקריאה ישראלית במגילת רות