היום שאחרי הקורונה

החזרה לשגרה מחייבת אותנו לאורך רוח ולסובלנות
תמונה של אלטמן
ד"ר דוד אלטמן ז"ל

מאז מלחמת יום הכיפורים, מלווה אותנו התחושה שעלינו להתמודד עם שעותיה הקשות של האומה ולצפות ולקוות ליום שאחרי. במלחמת יום הכיפורים קראנו לזה ל"היפגש בשש אחרי המלחמה", וכיום, כשנה לאחר שמגפת הקורונה הכתה בכולנו, ציפינו לשמוע את המשפט הגואל: "ותיעצר המגפה".

ואכן, היום הזה לכאורה הגיע. בארץ שוררת אווירה של תקווה, אופק של עתיד ורוד ומבטיח, נדמה כי קרן שמש מאירה על העולם המתאושש מהמכות הקשות שספג. אולם לא כך היא. מגפה אינה נגמרת, מגפה במקרה הטוב – נעצרת. היא מותירה את הניצולים ממנה בעמדת עשייה ולא בעמדת המתנה. מי שממתין ומצפה שעולם המחר יבנה את עצמו מתוך ההריסות לבד, אינו יודע כיצד נראה עולם של שורדים.

מייד עם הסרת המגבלות התמלאו החנויות, נפתחו השווקים והמסעדות, וחיוכים עלו על פני כולם. האנשים היו יותר אופטימיים מההבטחות שניתנו להם. ביקשו להוריד מגבלות ואיסורים בטענה כי אין צורך בהם, וכי בוודאי כולם ישמרו על ההנחיות לאור הלקחים שנלמדו בעולם המגפה. אבל ביקוריי בכמה מסעדות ברחבי הארץ הוכיחו לי כי לא כך הם פני הדברים.

מתברר, כי לא תו ירוק או תו סגול לא היו מסוגלים להעניק את הביטחון וההגנה שהובטחו שיישמרו בקפידה. המערכות, החנויות, המסעדות, בתי המלון לא הוכשרו לא מנטלית ולא פיזית להתמודד עם ההתנהלות בעולם החדש של אחרי המגפה. לא בפיקוח האנושי, לא בכוח האדם הנדרש, לא בהוראות ולא בהנחיות. הרצון לעבור שלב תוך דילוג מפאתי ההחלמה עד להבראה המוחלטת כאילו נמחק מהתודעה ושלח אותנו להכין שיעורי בית מקיפים יותר.

המסקנה המתבקשת היא שחובה על כולנו להבין ולהפנים כי מגפה אינה נגמרת, אלא נעצרת, ועלינו להמשיך ולהוכיח אחריות אישית וערבות אישית והדדית בכל הקשור לחיים יחד כחברה. ההתמודדות עם המגפה היא התמודדות ממושכת וקשה. ויציאה מהתקופה הקשה הזו מחייבת אותנו, כעם, כחברה, לאורך רוח, לסובלנות, להכרה בקושי ולהבנה כי אין מקום לפשרות כאשר נדרשת הקפדה על פרטים רבים ככל האפשר.

המרירות שהתלוותה לתקופה, התחושה של נרדפות עקב המצב עצמו מצד הרשויות, מהחוקים המחמירים, המחדלים, התמודדות עם האין והחסר, עם התקווה והפחד, כל אלה מצלקים את נפשו של האדם, ואינם מותירים אותו שווה נפש ביום שאחרי.

היום שלמחרת המגפה, הוא יום האתמול של המחר שיבוא, ועל כל אחד מאיתנו, כפרטים ויחד כציבור, להסיק מסקנות אישיות ולעמול קשה כדי שחיינו ישובו להיות נורמליים ורגילים ואופטימיים.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

4 תגובות

  1. יש הקצנה הולכת וגוברת בין חלקים שונים בעם. זה עלול להוביל לקטסטרופה. אין הנהגה שיכולה לקחת אותנו לכיוון שאתה רוצה.

  2. אני חושבת כי ביטול המגבלות כעת לא מחושב ואנחנו חס וחלילה נחזור למצב של התחזקות המגפה.

  3. כמה נכון. אין לנו דרך אחרת. זאת לא נאיביות. זאת מלחמת הקיום האמיתית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

דילוג לתוכן