השירה המצוטטת הראשונה בתנ"ך מופיעה בספר בראשית (פרק ד, פסוקים כג-כד) כקינה של למך:
"עָדָה וְצִלָּה שְׁמַעַן קוֹלִי. נְשֵׁי לֶמֶךְ, הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי: כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי, וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי. כִּי שִׁבְעָתַיִם, יֻקַּם קָיִן; וְלֶמֶךְ, שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה".
המומחים לספרות ולשירה ינתחו את השירה הזו כמורכבת משלושה "בתים", שכל אחד מהם הוא בעל שתי "צלעות" ולהן מבנה של "הקבלה נרדפת" של משמעויות. כלומר, במקום הקבלה בצליל יש לנו שירה המבוססת על הקבלה במשמעות. לחריזה שכזו, השכיחה כל כך בשירה התנ"כית, קראתי "חריזה סמנטית", להבדיל מהחריזה הצלילית.
בבית הראשון של הקינה יש שלושה זוגות בעלי זהות או דמיון סמנטי. "עדה וצלה" = "נשי למך"; "שמען" = "האזנה"; "קולי" = "אמרתי". בבית השני והשלישי ההקבלה חסרה והמאזין או הקורא נדרשים להשלים את החסר, כמו בחידת הקבלה או אנלוגיה: גם האיש נהרג וגם הילד נפגע. בבית השלישי משתנה הכיוון: קין מופיע בסוף הצלע "כי שבעתיים יוקם קין" ואילו למך, בתחילת הצלע המסיימת את הקינה.
בספרו על "ביוּת השכל הפראי" (1977) דן ג'ק גוּדי בתופעת החריזה הסמנטית, שלה קרא "מקביליוּת סמנטית". הוא טען שתופעה זו מגשרת בין תחום המחשבה לתחום הלשון הכתובה (בעמ' 159-158). כלומר, הטקסט הכתוב איננו ייצוג של צלילים אלא ייצוג ישיר של מחשבות. בדיון קודם לזה, טען גוּדי שהמקביליות הזו ממחישה ומסבירה את העובדה שהכתיבה מסוג זה היא כלי למחשבה (עמ' 111-108).
הספר של גוּדי מוקדש להמצאת הכתיבה האלפביתית ולערכה התרבותי הייחודי. כדוגמה הביא את הטקסט הבא משוּמר העתיקה, מלפני למעלה משלושת אלפים שנים (עמ' 88):
4 גדיים מפוטמים
26 עיזות מפוטמות
319 כבשים מן האחו
64 עיזים-זכרים מן האחו
98 רחלות מן האחו
וכו'
אין אנו יודעים אם רשימה זו מתארת מלאי במאגר מקנה, מדווחת על מס לרשויות ששולם בפועל, מסכמת קורבנות שהועלו, או מפרטת תוכנית לפעולה עתידית. כלומר, איננו יודעים מהו הסיפור העומד מאחורי הרשימה. זאת רשימה המנותקת מהקשר התוכן שלה. היא מורכבת מסדרות אחידות, וכל סדרה מוגדרת משלוש תשובות לשאלות קבועות: כמה? מהו זן בעל החיים? מהי דרגת איכותו? אם תרצו, מדובר כאן בשלוש קטגוריות של תכונות החלות על מקנה. מי שלמד כדבעי מה זאת טבלה, כמו למשל בבניית מערכות מידע בימינו, יזהה מייד, בדוגמה העתיקה הזו, מבנה לוגי של טבלה. ואכן, גוּדי ציין במפורש שרשימה כזו היא במהותה טבלה (עמ' 89).
בימינו, רבים (בעיקר בתחום החינוך) טועים ומאפיינים את הטבלאות כ"מארגנים גרפיים" כאילו הגרפיקה, של קווים ומשבצות, מגדירה את הטבלה. הם מתעלמים מהעובדה שהקווים המציגים את הטבלה בצורתה השכיחה הם תוצאה של הגדרת המבנה הלוגי של הטבלאות: פריטים מתוך עולם תוכן נתון ("ישויות") מול קטגוריות המתארות תכונות של הפריטים. הגרפיקה עוזרת לנו לראות את המבנה הלוגי אך איננה מגדירה אותו.
מדובר בסוג מיוחד של טקסטים כתובים שאינם מייצגים דיבור או תמונה, אלא רעיון. לכן, הכתיבה הזאת איננה תולדה התפתחותית של ציורים או של כתיבה פונטית (צלילית, כמו בכתב ההברות או בכתב היווני הקדום). אלא תולדה של הפשטה גאונית שאירעה באזורנו אלפי שנה לפני מערכות המידע הדיגיטליות. מערכות אלה, של ימינו, בדרך שבה טבלאות מאוחסנות במחשבים, מספקות הוכחה פשוטה לטענה שטקסטים כתובים אינם קשורים בהכרח לדיבור או לצלילים. מבחינה זו, מעניין גם לבחון את הדרך שבה המבנה הלוגי של טבלאות מוגדר בשפות תכנות מתוחכמות באמצעות רשימות של תכונות (property lists). אפילו שפת לוגו המקורית סיפקה אופציה זאת.
גוּדי לא היה יכול להימנע מלהצביע (בעמ' 86) על הדמיון הרב שבין מבנה הרשימות הטבלאיות האלה ובין מבנים נפוצים בשירה הקדומה במזרח התיכון (קרי, בתרבות המבוססת על הכתיבה האלפביתית הכנענית). אזכיר רק שהיוונים כשקיבלו את רעיון האלפבית הקדום, לא הבינו את משמעותו והמירו אותו לרמה של כתב פונטי, כלומר, הורידו אותו בחזרה לרמה של כתב ההברות, המייצג את הדיבור כפי שהוא נשמע. ואכן, השירה היוונית הייתה מבוססת על הקבלה של מבנים צליליים (כמו החרוזים והמשקל). לעומתה, השירה המזרח תיכונית (כמו השירה התנ"כית) הייתה מבוססת על הקבלה של מבנים סמנטיים (כמו הקטגוריות שבבסיס השורות שבטקסט השומרי המוצג לעיל).
המשותף לטבלת המִקנה משומר העתיקה ולקינתו של למך איננו רק במבנה המקבילי, הטבלאי, אלא גם בעיקרון של ניתוק הכתיבה מהצליל של הדיבור וחיבורה הישיר לתוכני מחשבה. הכותבים במזרח התיכון, שצמחו מידיעת האלפבית העיצורי וחסר התנועות (הלא-פונטי), היו ממוקדים בתכנים הנכתבים ומהתמקדות זו, וכך הם יצרו, במקביל, גם את החריזה הסמנטית וגם את יסודות מערכות המידע הטבלאיות.
11 תגובות
מתפעלת מהכתיבה לעומק בכל מיני תחומים.
ובסוף בסוף גם במאמר על שירה קדומה הגיע הקשר למערכות המידע.
סוף מעשה במחשבה תחילה 🙂
כאשר קראתי את הכותרת כלל לא ציפיתי לאן מוביל המאמר.
אהבתי מאד את המאמר. פרופ' גבעון מבחין בין מקבילות צלילית ובין מקבילות תוכן. דוגמא יפה נוספת: "בזה ולעגה לך בת ציון, אחריך ראש הניע בת ירושלים". מקבילות התוכן מאפשרת גם הקבלה עם מובן הפוך בין חלקי המשפט. "בן חכם ישמח אב ובן כסיל תוגת אימו" (משלי). מעניין שכדי לקבל היפוך מלא לא רק החכם מוחלף בכסיל והשמחה בתוגה אפילו האב מוחלף עם האם. מי שאינו מבין עברית לא ייהנה מהמקבילויות האלה. אני נהנה מאד מהשירה הזאת ולא מחפש את ההקבלה הצלילית. ההקבלות האלו גם מפגינות את עושר השפה העברית. מה שפחות הבנתי מהמאמר הוא הקשר בין העדר תנועות בכתב העברי העתיק. עברית היא שפה נוטה באופן גורף (תכונה של השפות השמיות) לכן התנועות מוכתבות על ידי הדקדוק כי כל הפעלים, השמות, ועוד' יוצרים מגוון של מלים על ידי הטיות לפי חוקים. עובדה שאנחנו לא מתבלבלים בקריאת עברית עם כתיב חסר כמו העברית המקראית. השפות ההודו אירופיות הן גם שפות נוטות אך שינויי התנועות פחות נפוצים. המעבר מהווה לעבר באנגלית הוא בדרך כלל על ידי הוספת ED ופחות על ידי שינוי תנועות כמו BRAKE BROKE . לכן עקב המוצקות של התנועות היה כדאי להקצות כמה אותיות לתנועות. עדיין זה לא הופך את הכתב לכתב הברות שבו כל אות היא עיצור+תנועה.והכתב מורכב ממאות אותיות. אגב, ביידיש שהיא שפה הודו אירופאית שכתובה באותיות אשוריות עשו אותו דבר:. אלף קמוצה, אלף, עין, וו ויוד הן תנועות בלבד. בכתב העברי כל האותיות הן עיצורים אך אלף, הא, וו ויוד משמשות גם כתנועות או כעיצורים מנוונים.
ולגבי הקבלה צלילית: בשירה עברית פוסט מקראית היא מופיעה, אולי בהשפעת שפות זרות. למשל ב "לכה דודי ", "יגדל אלוהים חי", ו "אדון עולם", שמופיעים בסידור בקבלת שבת. יש לי אפילו הוכחה שמחבר "אדון עולם" חשב בספרדית. בספרדית FIN זה גם סוף וגם מטרה (כמו END באנגלית). המשפט "בלי ראשית ובלי תכלית" הוא תרגום משובש מספרדית. היה צריך להיות: "בלי ראשית ובלי סוף" כי בעברית תכלית זה רק מטרה ולא ההפך מראשית (סוף או קץ).
תודה גיורא על הערותיך המפורטות והמאלפות.
כתבת גם "מה שפחות הבנתי מהמאמר הוא הקשר בין העדר תנועות בכתב העברי העתיק". העדר תנועות בכתיבה מרחיק את הכתוב מצלילי הדיבור וזה מה שנדרש כדי להעריך את השירה העברית הקדומה שהייתה מבוססת על הקבלות (וניגודים) סמנטיים ולא צליליים.
דרך אגב, אוסיף כאן, שלהקבלות האלה אין מבנה תחבירי המוגדר בתחבירים שהציע נועם חומסקי לכל השפות האנושיות (דקדוקים חופשיי הקשר). דקדוק חופשי הקשר יכול לתאר רק הקבלות סימטריות כי הוא מבוסס על הצבות. הקבלות סמנטיות (ללא היפוך הכיוונים) דורשות דקדוקים מורכבים יותר.
לגבי משמעות המלה "תכלית" בעברית, נדמה לי שמשמעותה מורכבת יותר מאשר "רק מטרה". בחן את משמעות הפסוקים שבתנ"ך המכילים מלה זו. אבל בזאת אנו סוטים מדיון במאמר שלי..
אני מצטט אותך: "לכן התנועות מוכתבות על ידי הדקדוק". אם אנו זקוקים לדקדוק ולהכתבתו כדי ל"קבל" את התנועות, אז אתה תומך בטענתי שהכתיב העברי אינו מספק את התנועות. אנחנו – יודעי העברית, למשל – איננו מתבלבלים בקריאת כתיב חסר, כי למדנו לקרוא ולחוש את הדקדוק במקביל…
בדקתי בתנ"ך ולא מצאתי שום קשר בין "תכלית" ובין "סוף, קץ, אחרית", וכו'.
במשמעות ברורה של "קצה":
נחמיה ג' כ"א "מידה שנית: מפתח בית אלישיב ועד תכלית בית אלישיב" ובמשנה תורה של הרמב"ם (המאה ה-12!!) סדר התפילה ל"ו "אתה קידשת את את יום שביעי לשמך, תכלית מעשה שמים וארץ"…."והמון בריות לאין תכלית"
במשמעויות לא ברורות:
איוב י"א ז' "החקר אלוה תמצא, אם עד-תכלית שדי תמצא"
איוב כ"ח ג' "קץ שם לחושך ולכל-תכלית הוא חוקר"
תהילים קל"ט כ"ב "תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי"
צדקת לגבי המילה תכלית. יש ביטויים דומים כגון: ויכולו השמים וכל צבאם…., תכלה שנה וקללותיה….. המילה כלייה קשורה עם סוף. אך הביטוי "תכלית" היה נדיר במקרא והפך יותר שימושי בהמאה ה 15 ואילך כך שהשימוש במילה לתאר הסוף, גמר, קץ וכד' אולי מוכל בעברית. יש כמה הקבלות בין השפות השמיות וההודו ארופאיות למשל בוקר בעברית זה דומה למחר בערבית (בוקרא) ובוקר ברוסית (יוטר) דומה למחר בפולנית (יוטרו). חתול ולחתוך נשמעים דומה בעברית ובאנגלית לשני המובנים מילה אחת CAT. הספרות שש ושבע נשמעות דומה בהרבה שפות הודו אירופיאיות.
לגיורא תודה על השתתפותך הפוריה בדיון על המאמר שלי. לצערי, אינני מקבל שיש דימיון בצליל של המילים cat ו-cut באנגלית לדוברי האנגלית. אנחנו רגילים להתעלם מהתנועות כי מילים בשפה העברית מייצגות יותר רעיונות. מכאן הרי נובעת תופעת הההקבלה הסמנטית.
כישראלי מצוי שמגיע לארה"ב בתקופה שלא שמע הרבה דברים שנאמרו באנגלית בקול. החטאתי ביטויי של מילים רבות: sheet לעומת shit, ועוד זוגות דומים לזוג הזה, ונוצרו הזדמנויות מביכות משום שהשומע דובר האנגלית לא ניסה אתהדימיון שאתה הצעת…