אלן, עוז ומשי זהב – חברים חדשים במועדון מפוקפק

בבת אחת הפכו גיבורי התרבות ל"רעים"
וודי אלן צילום: David Shankbone wikimedia commons

הסדרה "אלן נגד פארו" מחסלת את וודי אלן. עדת מעריציו, ואני בתוכם, עומדים נפעמים לנוכח גילויי הסדרה. יוצריה מאמינים מראש בדברי מיה פארו וביתה דילן ולא נותנים פתחון פה לוודי אלן, שהחליטו מראש שהוא האיש הרע בסיפור. הסדרה משכנעת, הגם שהיא חד-צדדית. אלן נראה כמתגונן ולא כלוחם אמיתי על חפותו.

לא באתי לפסוק את דעתי. באתי להצביע על העובדה שללא משפט ועם טענות חזקות משני הצדדים – וודי אלן חוסל. אף אולפן בארצות הברית לא יעסיק אותו והוא מהלך כאשם שכתם על מצחו. וודי אלן, מ"הרומן שלי עם אנני", עבור ב"מנהטן" ועד "יסמין הכחולה", נשפט ברשתות החברתיות ויצא אשם. לשווא יזעק את צדקתו. הוא יוצר תרבות מחוסל.

הייתי חבר קרוב של עמוס עוז. ראיתי בו מיזוג נדיר של סופר, איש מדינה ואדם. אהבתי אותו והערכתי את שיקול דעתו. ידעתי שיחסיו עם ביתו גליה נותקו אבל לא ידעתי מה מהות הנתק. לאחרונה הואשם עוז על ידי ביתו גליה בהתנהגות אלימה ומניפולטיבית אליה. בציבור פסקו את דינו של עמוס עוז המת. חברים קרובים מערערים בעיתונות על מהימנות ההאשמות של גליה, אבל את תו האשמה מעל מצחו של המת היא הצליחה להציב. עוד גיבור תרבות שעליו הוציאו ברשתות "צו הרחקה", הגם שהוא נאסף אל אבותיו.

עכשיו בא יומו המסויט של יהודה משי זהב. ואולי זה הסיפור המעניין מכולם. משי זהב, שאהוב על כל חלקי האוכלוסייה, נבחר לקבל פרס ישראל על מפעל חייו, והיה אמור לקבלו ביום העצמאות הקרוב. אך בימים האחרונים פרסם עיתון "הארץ" תחקיר עמוק שלפיו משי זהב הוא עבריין מין ותיק, ויש עדויות על פגיעתו בנערים, גברים ונשים. התחקיר מזעזע. רק לפני שבועות ספורים גולל משי זהב את אסונות הקורונה שפקדו את משפחתו, ודבריו הרשימו בכנותם ובציווי ההתחסנות לחברה החרדית. משי זהב יכול להכחיש, יכול להילחם בנאמר מעל במות המשפט. אבל הוא אישיות ציבורית מחוסלת, וכל מעשיו הטובים היו כלא היו.

אינני יכול בדבריי לזכות או לחייב מישהו שהוצאו נגדו "צווי חיסול" חברתיים. לא הייתי רוצה לחזור לתקופה שבה על דברים דומים עברו לסדר היום. אבל ראוי לראות באיזו קלות ניתן לחסל אושייה ציבורית בעידן החדש, שבו שוררים בערבוביה צדדים חיוביים ומסוכנים.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

6 תגובות

  1. נראה שיש בשנים הנוכחיות תזוזה מבורכת לכיוון בו גברים יבינו שהם לא שולטים בנשים ולא יכולים לשעבד אותן. הדרך עוד ארוכה אבל יש התקדמות משמעותית.

  2. מאמרו של עוזי ברעם מציג סוגיה העולה מפעם לפעם מאז תולדות האנושות, כאשר גיבור תרבות, או פורץ דרך בטכנולוגיה, או מי שתרומתו לחברה הייתה סמל למופת, מתגלה לאחר שנים של עשייה כנבל, מטריד נשים, או גונב מעניים, עד כי רבים מאמינים שבכך גם נקברו סופית תרומותיו לחברה. אך החיים נמשכים, דורות מתחלפים, וההתרגשות מאכזריותו של הורדוס מתעמעמת לעומת התרומה האלמותית של מי שבנה את קיסריה כנגד כל כללי הבנייה דאז. כך גם אלה המאזינים בהתרגשות למוסיקה הייחודית של וגנר, ומנסים להדחיק את האנטישמיות שיקדה בעצמותיו, והיוותה השראה לנאצים. כך גם היחס שלי לוודי אלן כאל גאון שסרטיו גרמו לי ולרעייתי שעות רבות של הנאה, למרות שלא ניתן להגדיר אותו כצדיק. זוכר שבשנות התשעים עת שהתגוררנו בניו יורק, רעייתי ואני ספרנו את הימים להופעת הסרט השנתי החדש שלו, וכאשר התפרסם ב 1992 הרומן שהיה לו עם הבת המאומצת שלו ושל מיה פארו אמנם עלתה בנו תחושת בחילה, אך למרות זאת המשכנו לצפות בסרטיו.

  3. כל הרבה אנשים ידעו כל כך הרבה זמן על מעללי משי זהב. ואף אחד לא מצייץ. כשל ערכי.

  4. הבעיה היא שרבים ממשיכים להעריץ את וודי אלן ולהעריך את משי זהב. למרות כל מה שעשו. למה?

  5. הלו, לא הבנתם. המאמר לא בא לטפל במקרים הספציפיים, בטח לא להגן על מישהו. הוא עוסק בתופעה של דמויות מפורסמות שנעלמות בבת אחת אחרי שמתבררת מציאות כזאת או אחרת.

  6. אני מתייחס רק למשי זהב. סיפור מחליא. גם התנהגותו המינית. גם התנהגותו ה"עיסקית"

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

מייצג כסאות

רות הישראלית

תובנות אקטואליות מקריאה ישראלית במגילת רות