האם אנליזה תמיד פוגעת בשלם?

האם הגישות במזרח ובמערב הפוכות זו מזו?
תמונה של שפי
פרופסור יהושפט גבעון

האם הגישה האנליטית היא מפרידה באופן הרסני? יש הטוענים כך. אחד הספרים שהוצגה בו ביקורת חריפה על התפיסה האנליטית המערבית כמפרידה ללא רחם, היה "זן ואמנות אחזקת האופנוע" שכבש לבבות רבים ברחבי העולם. הקורא בספר זה יכול להשתכנע שבמזרח הנטייה התרבותית הייתה הפוכה מזו שבמערב ביחסה אל ההבנה. איש המערב, כך עולה מהספר, כדי להבין משהו, יפרק אותו לחלקיו. איש המזרח, לעומתו, יתכלל ויסתכל על השלם בכוליותו, כדי להבין אותו מבלי לפגוע בו. כאן אפשר להיזכר באמרה כי "השלם תמיד גדול מסכום חלקיו" ומכל זה נובע שהגישה האנליטית המבוססת על הנטייה לפירוק – הורסת את השלם.

שנים חשתי שמשהו לא תקין בביקורת הזאת, אך לא ידעתי להצביע על מה ששגוי בה, עד שניסיתי ללמוד יפנית כתובה. כאשר נתקלתי בקוד הקנג'י (הכתב היפני שהועתק מהסינים) לייצוג משהו מובן או ידוע (ראו באיור, כאן), עלה בדעתי שייתכן מאוד שרוברט פירסיג, מחבר הספר "זן ואמנות אחזקת האופנוע", פשוט טעה ונסחף אל המיתוס הפופולרי מבלי שבדק את הנחותיו. זה קורה. זה אינו מוריד מערכו האמנותי של הספר. אבל, מסתבר שהיפנים מסתכלים על הבנה לא בדרך שהוצגה בספר.

לסימנים מורכבים בקנג'י יש שורשים. השורש של הסימן המוצג באיור מראה את הסימן בקנג'י לסכין או לחרב המפלחת משהו לשני חלקים. סימן הסכין המפלח מופיע גם בסינית, בדיוק באותו הקשר של ייצוג הבנה. אז מתי משהו מובן? גם במזרח מציעים שתחילה נפרק אותו לחלקים.

איור: כך מוצגת הידיעה וההבנה בתרבות סין ויפן

האמת היא שגם הקיום הבו-זמני של ארבע מערכות הקודים המשמשות ביפן לכתיבה – ההיראגאנה, הקאטאקנה, רומאג'י והקאנג'י – מקשה לייצג תפיסה הוליסטית של הכתיבה. האם אין בקיומן של ארבע מערכות אלה ביטוי לפירוק הכתיבה לארבע מערכות נבדלות ושונות?

הביקורת האנטי-אנליטית של הגישות האנליטיות המקובלות במערב, מבוססת גם על אי-הבנת הרוח המערבית עצמה. אנו אוהבים לפרק כדי לדעת ולהבין וגם כדי לדעת איך להרכיב מחדש. כמה מהביטויים השכיחים לרוח זאת במדע הם בדרישה ליכולת ניבוי של תוצאות ידועות ובדרישה לחזרה על ניסויים. ניסוי חד-פעמי אינו יכול ללמד אותנו דבר. בטכנולוגיה אנו לומדים לבנות מנגנונים ותהליכים המנצלים את הידע המדעי שלנו ליצירת אפקטים חדשים. במדע, ההפרדה האנליטית הרצויה לנו היא הפיכה. אנו גם מפרקים לחלקים שלם כלשהו, וגם רוצים להבין איך החלקים מתחברים מחדש לשלם הידוע. כלומר, השלם המופרד בניתוח, רצוי שיהיה ניתן להרכבה מחדש. לכן, אם סכום חלקי השלם איננו שווה לשלם, איבדנו משהו בניתוח. האשמה היא ביישום לא מוצלח של רעיון הניתוח ולא בעצם רעיון הניתוח.

בבית הספר מתנסים ברעיון "הפירוק ההפיך" (מבלי לקרוא לזה כך) בהזדמנויות שונות במהלך הלימודים: בניתוח מבנה של משפטים, בניתוח יצירות ספרותיות ואפילו עוד בלמידת הכתיבה והקריאה. כל הניתוחים האלה מתממשים בעולם הטקסטואלי. קשה לממש ניתוחים כאלה בעולם הציורי אלא אם כן דנים בצורות מוגדרות, כמו בגיאומטריה או בגרפיקה רקורסיבית. בתחומים אלה משמעות החלק איננה נבדלת ממשמעות הרכבת השלם. בתחומים אחרים אנו מתרחקים מהמצב הזה. בכימיה, הניתוח המפרק עדיין איננו ניתוח פוגעני. בעולם החי, ניתוח לעיתים קרובות יכול להרוג.

בתחום אחד האנליזה יכולה לתרום להבנתנו ובתחום אחר לא. לכן כדאי לציין תמיד באיזה תחום מדובר. יש אנליזה מתמטית ועדיין אין טעם באנליזה ביולוגית.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

7 תגובות

  1. עוד מאמר מדהים. אולי לא יעזור לי אישית באופן מעשי אבל מרחיב את הדעת ואת המחשבה.

  2. אכן, תרבות המזרח נוטה לראות את המכלול, והם מעדיפים לנתח את המציאות בגישה הוליסטית, לא רק ה-"איך" אלא יותר "למה" וכו
    גישה זו קיימת ברוב אורחות החיים, באופן שונה מהמקובל בתרבות המערב כמו הענקת חשיבות יתר להרמוניה חברתית, וכדוגמא אקטואלית- פחות דגש על "זכויות הפרט" ויותר על טובת הכלל The common good ש ארה"ב מנגחת את סין על כך בכול הזדמנות…

    1. כלומר, לדעתך יש להתעלם מהעובדה שביפנית ובסינית מושג ההבנה מוצג על-ידי סכין המבתרת שלם לשניים ולא על-ידי הסתכלות על המכלול?????

      1. אם אתה כבר שואל, אז יש צורך לחזור למושגי ה "יין – יאנג" המשמעותיים יותר להבנת תפיסת העולם של תרבות המזרח, המתאר את שני הכוחות המנוגדים הקדמונים אך משלימים המצויים בכל הדברים ביקום. ויאנג הם תיאור של ניגודים משלימים ולא דבר מוחלט, מושלם או טהור. כל הפרדה חותכת בין שני תיאורים נוגדים אלה של יין ויאנג יראה בהיפוך גמור מנקודת מבט אחרת. יין ויאנג תלויים זה בזה ואין האחד לא יכול להתקיים ללא האחר. לדוגמה: יום לא יכול להתקיים ללא לילה, אור לא יכול להתקיים ללא חשכה ושניהם יחד מכלים, תומכים זה בזה ומהוים את השלם.
        מאחר ואיני מכיר באופן קונקרטי את הסימן שעל פיו אתה מפתח את התיאוריה, שיתכן והוא נקודתי ובא לציין היבטים נוספים במחשבה הסינית- כמי שבילה שנים במזרח- אני יכול להעיד על ריבוי ניגודים בתפיסת העולם שלהם, כמו בריאת העולם היהודית "שמים וארץ" שבראיה כוולנית הם שלמות אחת של היקום ואין האחד קיים בפני עצמו ללא הצד האחר.

  3. לראות שבימים כאלה של רדידות ושפל בתקשורת מתנהל שיח שכזה מלומד ותרבותי ממש תענוג

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של סטיב

מי ישלם את מחיר?

בעקבות הימלטות האסירים ולקראת התייעלות מערכתית