מפגש מטלטל עם אנטישמיות

עם מותו של קרלוס מנם, לשעבר נשיא ארגנטינה
תמונה של קרלוס כנשיא
קרלוס מנם צילום: Víctor Bugge

הגעתי לארגנטינה פעמיים בשליחויות לאומיות. הפעם הראשונה הייתה בינואר 1984. כיהנתי אז כראש ועדת העלייה והקליטה של הכנסת. בשנים שקדמו לשליחות עקבנו אחרי שלטון הגנרלים האכזרי בארגנטינה. קיבלנו כל העת ידיעות על רצח צעירים יהודיים, או לפחות היעלמותם. אבל אחרי מלחמת פוקלנד, שהסתיימה בתבוסת הארגנטינאים, אנשי הצבא נאלצו לפנות את השלטון ובבחירות ראשונות ניצח המועמד הליברלי ראול אלפונסין ונבחר לנשיא. עם בחירתו מינה ועדה בראשות הסופר המהולל ארנסטו סבאטו לחקירת נושא הנעדרים תחת שלטון הגנרלים, שלטון שהנשיא החדש ביקש להוקיע. הכנסת נתנה אור ירוק למשלחת מטעמה שתיפגש עם סבאטו ותדרוש שפרק שלם בחקירותיו יוקצה לנעדרים היהודים.

היה ידוע שמספר הנעדרים היהודים אינו פרופורציונלי ביחס לחלקם של היהודים באוכלוסייה כולה. היה ברור שהם הוציאו להורג אנשי שמאל בלי להותיר סימנים, ובהגדרה זו נפלו צעירים רבים, ביניהם פעילי תנועות נוער ציוניות. נסענו 4 חברי כנסת בראשותי. עמנו הייתה חברת הכנסת גאולה כהן. עם בואנו נפגשנו עם נציגי ארגונים יהודיים וציוניים. היו שבירכו על בואנו אך היו גם כאלה שחששו כי התערבות גלויה של ישראל בגורל יהודי ארגנטינה תגביר את האנטישמיות נגדם. לא קיבלנו את הגישה הגלותית, שהרי אפילו הצוות של נשיא ארגנטינה ראה את "התערבותנו" כלגיטימית ומקובלת.

לא אעסוק במאמר זה בפן הפוליטי של המפגשים. מה שמרתק יותר היו המפגשים עם יהודים צעירים ששרדו את התופת. הם סיפרו על מחנות עינויים לגברים ונשים. טענו שכולם עונו, אבל את היהודים הצעירים היו מכניסים לאמבטיות של קרח באמירות אנטישמיות ברורות כי ליהודים מגיע יחס נוקשה. היינו מוקפים באנשי ביטחון, והם השתתפו בחלק מהמפגשים. רובם שירתו את משטר הגנרלים, ותמיד חשדנו שהיו מעורבים במה שאירע. המשלחת קיצרה את ביקורה בשל המשבר הפרלמנטרי בארץ, שהביא לנפילת ממשלת שמיר.

עשר שנים לאחר מכן, ב-1994, אירע פיצוץ אימתני בבניין הקהילה היהודית בארגנטינה. ראש הממשלה יצחק רבין ביקש ממני, כשר בממשלתו, לנסוע לבואנוס איירס ולהיפגש עם גורמי השלטון על מנת שהחקירה תביא ללכידת האשמים. ההרס בבניין הקהילה היה מוחלט. תחת שלדי הבניין ההרוס היו עשרות גופות, רובן של יהודים. עליהם נוספה קבוצה של בוליביאנים שעסקה בשיפוץ אחד האגפים בבניין. הקבוצה העיקרית שעסקה בפינוי ההריסות הייתה משלחת חילוץ של צה"ל. אישים בקהילה לחשו באוזניי כי לדעתם ידו של קרלוס מנם נשיא ארגנטינה במעל, וכבר אז הועלה החשד שיד חזבאללה בפיגוע.

בפגישה עם נשיא ארגנטינה הצטרף אליי חבר הכנסת עובדיה עלי. הנשיא מנם השתתף בצערנו וגם הבטיח לחקור, אבל הפליט אמירות כגון "אנשי הקהילה היהודית צריכים לשמור יותר על התבטאויותיהם בנושא האנטישמיות". כל האישיות החלקלקה שלו כביכול לא יכלה להמעיט מתחושתנו שידו הייתה במעל. עם השנים דובר יותר ויותר על שוחד שהוא קיבל מגורמי חזבאללה על טיוח החקירה והפנייתה לכיוונים אחרים.

מנם מת השבוע. הוא לא מת כנשיא אהוד ולגיטימי. הוא נידון לשבע שנים בכלא על הברחת כלי נשק ושמו יצא למרחוק כפוליטיקאי מושחת. בעיניי – אנטישמי גדול.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

13 תגובות

  1. לגמרי מטלטל…לא הכרתי את הצד הזה של ארגנטינה…אנטישמיות חובקת עולם…בסוף גם זה נקנה בכסף!
    מרתק ועצוב!

    1. שכחת להוסיף כי הוא סורי במוצאו . ייתכן וזה מסביר את
      חוסר הרצון לחקור אולי אפילו העלמת עין מכוונת גם
      מהפיגוע הזה וגם בשגרירות ישראל בארגנטינה ב-1992

  2. בקיצור, לא אתאבל יותר מדי על מותו של נשיא ארגנטינה לשעבר קרלוס מנם בדיוק כפי שלא אזיל דמעה כשהנשיאה לשעבר וסגנית הנשיא הנוכחי כריסטינה קירשנר תלך לעולמה. שניהם אנטישמים למהדרין ובמקרה גם טייחים מדופלמים ומושחתים לתפארת.
    המאמר של עוזי ברעם נתן לי תזכורת על כך.

    1. כשהאיראנים ביקשו להתנקם בישראל הם מצאו את ארגנטינה כמטרה קלה לעומת ארצות אחרות שבה קיים מיעוט יהודי גדול שניתן לפגוע בו. שבה קיימת שגרירות ישראלית במקום נוח לתקיפה, שבה קיימת אוכלוסיה שיעית מבוססת ושהנשיא בעת ההיא היה ערבי מוסלמי שהתנצר כדי שיוכל להציג את עצמו כמועמד לנשיאות ושרעייתו גם היא הייתה סורית, ממשפחה מקורבת לשלטון בסוריה. הנשיא קיים קשרים משפחתיים ומסחריים עם סוריה. ברור לחלוטין שהוא תמך, אמנם לא בגלוי, בטרור האסלאמי.
      הסיפור פשוט – איפה שאפשר לפגוע בישראלים וביהודים לשם הטרור האסלאמיסטי יגיע. אחת הדרכים להגיע לשם היא על ידי שיחוד השליטים.

      1. יצחק יקר מסכים עם הערותיך מבקש להבליט נקודה עליה פסחתי במאמרי.ארגנטינה היתה פינה מעודדת בספקטרום היהודי של קהילה שלמה. בתי ספר כמו "ביאליק" או "שלום עליכם" היו סמל לרמה גבוהה ולהשקעה אמיתית של מורים ותלמידים. אחרי הפיגוע החל תהליך של הוצאת תלמידים מבתי הספר והעברתם לבתי ספר כלליים. החשש מפיגוע מכוון בבתי הספר מילא חלק מהם מורא. מכאן שהפיגוע היה לצערי בעל ממדים אסטרטגים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

הסהר הטורקי

מה עומד מאחורי ההתקרבות של טורקיה למדינות האזור

תמונה של ד"ר קאופמן

חידות חשיבה (114)

ביקור חוזר בלוח השחמט: (ב) עוצמתה של המלכה