תקופת הרטרו כטעות אופטית במרחב תלת-ממדי

בהרצאה פרובוקטיבית של מי שמגדירה את עצמה כמדיום, שמעתי שב-30 בינואר השנה יתחוללו אירועים משמעותיים בשמיים ובארץ, כי אז תתחיל "תקופת הרטרו".

כוכבי הלכת נקראו כך כי הם נעים על פני כיפת השמיים יחסית לשאר הכוכבים – ואלה, משום כך, נקראים "כוכבי שבת". אם נצפה בכוכב מאדים בעת "זריחתו" בשמיים – דהיינו בעת עלייתו מן האופק – נגלה שבכל יום הוא נע מעט מזרחה יחסית לכוכבי השבת. לכן הוא נחשב לכוכב לכת. אבל תנועה זו איננה עקבית, ובמהלך השנה תמיד תהיה תקופה שבה מאדים ייעצר ויתחיל לנוע מערבה. תקופת היפוך הכיווּן הזה נקראת בלועזית, בשפת האסטרולוגים, "תקופת רטרו". הם מייחסים משמעות דרמטית למה שנראה מנקודת תצפית שעל מסלול כדור הארץ בהסתכלות על כוכבי לכת הקרובים לשמש, ואיננו נראה כך מנקודת תצפית הקרובה מאוד לשמש. הם טוענים שיחד עם כוכבי הלכת הקרובים מאיתנו לשמש, כפי שהללו נראים בכיפת השמיים, גם ההיסטוריה האנושית וההיסטוריה האישית שלנו משנות כיוון ונעות לאחור.

הרטרו, כמו ההתנגשות של גרמי שמיים (הירח הרי "מתנגש" בשמש בעת "ליקוי" חמה), הן תופעות אופטיות שהן תוצאה של מיקום נקודות ההסתכלות בשמיים ולא של מה שקורה לגרמי השמיים עצמם. זה מגוחך לחשוב שיש לתופעות כאלה השפעה על האירועים על פני כדור הארץ, על חיינו או על התנהגות הזמן. זה כמו לחשוב שבלילה העולם נהרס ועם בוקר הוא נברא מחדש. כמו שתינוק מאמין שאימו נעלמת כאשר הוא מכסה את עיניו והוא איננו רואה אותה.

בחודש דצמבר האחרון חל אירוע אסטרונומי מרהיב. מכל נקודה על פני כדור הארץ אפשר היה לראות איך שני כוכבי לכת גדולים, שבתאי וצדק, מתקרבים זה לזה, עד שבעין בלתי חמושה בטלסקופ הם נראו כמאוחדים לכוכב לכת גדול אחד. האם הכוכבים באמת התקרבו מאוד זה לזה? לא. כמו בליקוי חמה, שני כוכבי הלכת הללו היו כמעט בקו ראייה אחד, והפעם מכל מקום על פני כדור הארץ. הנתון האסטרונומי המדויק של התופעה הזו הוא שקווי הראייה מכדור הארץ אל שבתאי ואל צדק הופרדו זה מזה רק בזווית של עשירית המעלה. מובן שבאותו זמן, לוּ היינו צופים בכוכבי לכת אלו מטלסקופ המוצב על פני מאדים, או בחלל, קווי הראייה אל שני כוכבי הלכת שבתאי וצדק היו בזוויות אחרות לגמרי, שגודלן תלוי במיקום הטלסקופ ולא רק במיקום כוכבי הלכת. גם זאת תופעה התלויה במיקומנו בחלל ולא במיקום כוכבי הלכת.

האסטרולוגיה מייחסת ל-12 קבוצות של כוכבים מעמד מיוחד רק משום שמכדור הארץ הן נראות כמקובצות ומסודרות כנקודות בקבוצה בעלת מראה מיוחד. קבוצות אלה לא תיראנה כך מחללית שתנוע אל עמקי החלל. 12 המזלות הוגדרו לפי מיקומן של הקבוצות כפי שנראה על פני "כיפת השמיים". ההתייחסות אל מה שנראה בהיטלים על כיפת השמיים כמשהו שמתאר את המצב בין גרמי השמיים היא מוטעית ונובעת מהיעדר מודעות לעובדה שהחלל הוא תלת-ממדי. אם אנו רואים בכיפת השמיים שלושה כוכבים בשורה ישרה אחת ואפילו ברווחים שווים, אין כל חובה שכך הם יהיו במציאות בחלל.

הכרתי חוקר חינוך בכיר אחד שטען שפרויקט שלו הוכיח שבהוראה לפי "הפדגוגיה הקונסטרוקטיביסטית" המורים מאבדים את מעמדם בכיתה ועוברים ממעמד מרכזי למעמד שולי. הוא עשה זאת על ידי השוואת שתי מערכות נתונים על תפיסת התלמידים את מרחב סביבת הלמידה שלהם. שני מרחבים אלה היו רבי ממדים, והחוקר, באמצעות תוכנה מיוחדת, הציג אותן כקבוצות של נקודות במישור הדף. ב"כיפת השמיים" של המחקר, בין תצלום בתחילת הפרויקט ובין תצלום אחרי הפרויקט, הנקודה שמייצגת את המורה נעה ממרכז המערכת אל שוליה. כל מה שניתן להסיק משינוי זה הוא שחל שינוי בתפיסת מעמד המורה במרחב סביבת הלמידה בין תחילת הפרויקט לאחריו. לא היה שום בסיס להסקת מסקנות נוספות. במקרה של המחקר הזה לא היה מקום כמו כדור הארץ, שהוא בעל משמעות מרכזית לחיינו עד כה, שיכול היה אולי, כמו במקרה האסטרולוגי, לספק תירוץ להתעלמות מממדי המרחב הנדון.

כשנתרחב לחלל הבין-כוכבי נתרגל לעובדה שכיפת השמיים תלויה בנקודת התצפית. כך נגלה "קבוצות כוכבים" בעלות מבנה "חדש", והקבוצות ה"ישנות" תיראנה אחרת לגמרי. כיצד יגיבו על כך המאמינים בהורוסקופים המבוססים על כיפת שמיים ארצית?

יוהאנס קפלר (1571–1630) הציע מודל מתמטי מדויק למערכת השמש אף שהשתמש בנתוני התצפית של טיכו ברהה (1546–1601) על "מיקומם" של גרמי השמיים על פני כיפת השמיים. מן הראוי לציין כי חוקי קפלר תקפים ושימושיים עד עצם היום הזה, לפחות עבור מערכות כוכבים של שני גרמי שמיים.