תופעות לוואי וסרבנות החיסונים

אנו נמצאים בסערת התנופה של החיסונים נגד נגיף הקורונה וסוגיית הסרבנות נגד ההתחסנות צפה ומתגברת. אתמול דנתי באפקטים ובסיבות של הסירוב להתחסן עם בני היקר שספון עם בני משפחתו בביתו בארץ רחוקה שעדיין לא מצאה דרך להתמודד עם המגפה. תוך כדי שיחה, נוכחתי לדעת שיש לי ספק בהבנת הביטוי "תופעת לוואי". בתחילה חשבתי שמשמעותו מתבררת ממנו מאליו: "תופעה שמלווה". אם נעבור לאנגלית מצאתי שאני עדיין מסתבך. מה פירוש הביטוי "side effect"? בדקתי שוב במילון וקיבלתי משמעות אחרת: "תוצאה צדדית". אז כאשר מומחים ברפואה אומרים "תופעות לוואי של חיסון" למה הם מתכוונים? האם זה מונח מקצועי שכדי להבינו יש להיעזר במילון טוב?

מסתבר שבמילונים אפשר למצוא הגדרה מעניינת, אך אני מניח שמיליוני הסרבנים אינם טורחים כמוני לקרוא במילון מפותח את פירוש הביטוי "side effect". המילון האנגלי-אנגלי האהוב עליי הוא dictionary<dot>com . והגדרתו הראשית לביטוי היא (בתרגום שלי): "כל תוצאה של תרופה, חומר כימי, או תרופה אחרת כל שהם, שמעבר למה שנכלל בכוונת השימוש בהם, במיוחד כאשר היא מזיקה או לא נעימה".

ההגדרה הזו מציגה את רעיון תופעות הלוואי כדבר מורכב שיש לו כמה ממדים. אם הסרבנים היו קוראים אותה בעיון, הם היו מקבלים עידוד ואפילו חיזוק לסרבנותם. אדון בממדים אלה אחד, אחד.

ראשית, מדובר בגורם ותוצאה. מבצעים תהליך מסוים והנה נגרמות תוצאות. כמה מהן נקראות "תופעות לוואי" של התהליך. מושג הגרימה, אף שנדון לעייפה בפילוסופיה, אין לו הגדרה ברורה בכלל. כשפותחו מדעי הטבע, התברר שקשה לקבוע מדעית לגבי תופעה נתונה שהיא תוצאה של תופעה נתונה אחרת. הקושי הטמון בקביעה מדעית של גרימה, הביא כנראה את מדעי הטבע להימנע מלהתייחס בכלל אל סיבות ותוצאות. למשל, אין חוק בפיזיקה המתאר במפורש גרימה כלשהי. במדעי החברה אין מניעה מלדבר על גורמים ועל תוצאות. במדע יישומי, קרי, בטכנולוגיה, חייבים לדבר על תוצאות, כי ידע מדעי מיושם בעיקר כדי להשיג תוצאה, פתרון של בעיה ממשית. התוצאה של היישום אמורה מראש ובכוונה להיות פתרון ממשי של בעיה קיימת. כפי שציינתי במאמר קודם, "יישום של מדע באומנות השימושיות" זו ההגדרה של המונח "טכנולוגיה" מאז 1829.

יממה אחרי שקיבלתי את המנה השנייה של החיסון לקורונה, חשתי חום בפניי ועייפות אחר הצהריים. אני רגיל, אם רק מתאפשר לי, לחטוף תנומה אחר הצהריים, בעיקר בימי שישי, ולכן תחושת עייפות לקראת אותו זמן הייתה צפויה. אבל הייתה זו תחושת עייפות לא מוכרת. מדדתי את הטמפרטורה של גופי ולא הייתה חריגה בכלל. אין ספק שהיו אלה תחושות מוזרות. האם החיסון גרם להן? האם הן היו תופעות לוואי של החיסון שקיבלתי? איך יכולתי לקבוע? תמהתי אם רוב הדיווחים על תופעות הלוואי של החיסון במנתו השנייה לא היו מפוקפקים באותה מידה. נוסף על כך, הרבה לא ידוע על טבע המגפה.

ברפואה מכירים בתוצאות של תהליך רק כאשר המנגנון המחבר את הסיבה לתוצאה ידוע ומובן. זו הסיבה לקושי הגדול של הרפואה הממוסדת לקבל ברצינות את הרפואה החלופית. כמובן, כל תלמיד מחקר, בכל תחום מחקרי, לומד כי קורלציה (או בו-זמניות של שני אירועים) אף פעם איננה מבטיחה קיומו של יחס של גורם ותוצאה. צריך לוודא תחילה ששום גורם שלישי לא התערב בתהליך הנבדק ונדרש גם לדעת כיצד הגורם יוצר באופן שיטתי את התוצאה. ייתכן שבאותו יום לא שמתי לב שאכלתי מזון שהכיל ניאצין. כידוע, ניאצין אמיתי גורם לתחושת חמימות ולצריבה בעור, כמו אחרי שהייה ממושכת באור השמש. כלומר, ההתנסות האישית בקביעת אפשרות של תופעת לוואי כרוכה באי-ודאות רבה.

שנית, בהגדרה מדובר בתהליך מגמתי כאשר כמה תוצאות שלו אינן נכללות בכוונה של מבצע התהליך. לכן, לתהליכים טבעיים שאין אנו מתערבים בהם אין תופעות לוואי. לנפילה חופשית של עצמים אין תופעות לוואי. לעומתם, שימוש בטכנולוגיה הוא שימוש המתוכנן לגרום לתוצאה מוגדרת מראש. תופעות הלוואי הן תוצאות הנוספות לתכנון, שלא נכללו בתכנון. האם הן תוצאות לא צפויות? אם אנו יודעים שהן תוצאות הנגרמות מהתהליך המגמתי (של ריפוי, או של תיקון, או של השגת מטרה כלשהי) ומכירים בהן כתוצאות, איך הן יכולות להיות בלתי-צפויות? לפי הקריטריון של הרפואה המקובלת, תוצאה של שימוש בתרופה לא יכול להפתיע.

ושלישית, מדובר בתוצאה מזיקה או לא נעימה. חשוב להבין שתמיד קיימים מדרגים של מזיקים יותר ומזיקים פחות ושל לא נעים יותר ולא נעים פחות. לסיכום, ההגדרה המילונית המקובלת לתופעות לוואי לוטה ערפל.

אי-ידיעה או אי-ודאות מפריעות לשלוות הנפש שלנו. תקופת מגפת הקורונה מלאה בחוויות ייחודיות ומיוחדות שאינן מוכרות לנו. ואל כל החוויות האלה מצטרפת שיטה מתוחכמת לחיסון מפני מחלות שצריך להסביר אותה במיוחד. אם, בנוסף לכל זה, במהלך ההתנסות שלנו במגפה אנו מוצפים בשפה לא מובנת ובמונחים לא ברורים, ההתנסות שלנו לא תהיה נעימה.

אחת התגובות לאי-ידיעה בתקופה שלנו, היא הסרבנות לחיסונים. הסרבנים טוענים שאם הרופאים אינם יודעים לנבא בוודאות את תוצאות החיסון, אז הם לא יודעים האם החיסון מסוכן או לא. כך, אנו נכנסים לכל מיני חרדות. במצב כזה, האמון ברופאים יורד והנטייה לסרבנות לחיסונים גדלה.

הציבור חייב גם להבין שכל יישום/שימוש בתוצר הנדסי הוא תמיד ניסוי שבודק למעשה את ההשערה שהתוצר תקין. כל משתמש בתוכנה כיום מתפקד כבודק אותה, ולמעשה בודק את ההשערה שהיא תקינה, כל עוד לא ינהלו את התוכנה כפי שטיורינג הציע למעשה עוד בשנת 1950, כעצם מתמטי. החיסון איננו עצם מתמטי, שמוכיחים לגביו אם הוא נכון או לא, אלא תוצר הנדסי שוודאיות הצלחתו תמיד איננה מובטחת. לכן, למרות אי-ודאיות הצלחתו, הוא לא הופך אותנו ל"שפני ניסיונות", אלא הופך את האחריות של היצרנים לבלתי-מוגבלת. חשוב מאוד שהציבור יבין. הבנה עוזרת לפתור הרבה בעיות…