שעת קורונה

שיר על מגיש החדשות
שרטוט של הוירוס

שְׁעָתוֹ הַיָּפָה שֶׁל הָאִישׁ

זֶה שֶׁאֶת הַחֲדָשׁוֹת מַגִּישׁ

הוּא יִפְתַּח בְּפַרְצוּף חָמוּר, ובפיו מַשֶּׁהוּ מַרְעִישׁ

שֶׁיִּגְרֹם לְמַאֲזִינָיו לְהַרְגִּישׁ

שֶׁהִכּוּ בְּרֹאשָׁם בְּפַטִּישׁ.

לֹא, הוּא לֹא מִתְכַּוֵּן אַף אֶחָד לְהַכְפִּישׁ

אֵין לוֹ שׁוּם כַּוָּנָה מִישֶׁהוּ לְהַעֲנִישׁ

הוּא פָּשׁוּט יַרְאֶה לָנוּ גְּרָף, לְאַחַר תַּחְקִיר וְחָרִישׁ

וְכֻלָּנוּ נִתְבּוֹנֵן בַּנְּתוּנִים, אַף אֶחָד לֹא יִשָּׁאֵר אָדִישׁ

כַּמָּה חוֹלִים קָשֶׁה, כַּמָּה מֻנְשָׁמִים, לְכַמָּה דַּקָּה דּוּמִיָּה נַקְדִּישׁ

כַּמָּה הַוִּירוּס עוֹד חַי, מִשְׁתּוֹלֵל בַּחוּץ כַּאֲחוּז חֲשִׁישׁ

בְּפַרְצוּף תָּמִים, אַךְ בְּמוּטַצְיָה שֶׁל כָּרִישׁ

זֶה עוֹד לֹא נִגְמַר, וְזֶה מָה שֶׁהַוִּירוּס לָנוּ הוֹרִישׁ

מַתָּנָה לְהֶמְשֵׁךְ הַדֶּרֶךְ, סוּג שֶׁל בַּקָּשִׁישׁ

מַשֶּׁהוּ שֶׁעוֹד לֹא הָיָה, כֵּן, מַשֶּׁהוּ חָדִישׁ

וְהָאִישׁ, זֶה שֶׁאֶת הַחֲדָשׁוֹת מַגִּישׁ

יוֹדֵעַ שֶׁגַּם הַצִּינִיקָן הֲכִי גָּדוֹל לֹא יוּכַל לְהַכְחִישׁ

כִּי אֲפִילּוּ אֶת הָאוֹפְּטִימִיִּים בֵּינֵינוּ, הוּא כְּבָר הִצְלִיחַ לְהַתִּישׁ.

אָז כֵּן, זוֹהִי שְׁעָתוֹ הַיָּפָה שֶׁל הָאִישׁ

וּמִפַּרְצוּפוֹ חֲמוּר הַסֵּבֶר לֹא יִשָּׁאֵר חֵצִי, אֲפִלּוּ לֹא שְׁלִישׁ

אָז תְּנוּ לוֹ עוֹד כַּמָּה דַּקּוֹת, הֲרֵי זוֹ שְׁעָתוֹ הַיָּפָה שֶׁל הָאִישׁ.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

15 תגובות

  1. צביה גולן,
    אכן שעתו היפה,
    היטבת לבטא את שעתנו הקשה מול שעתו היפה,
    עלי והמשיכי!

  2. איזה יופי של חרוזים והכל אמיתי ונכון.כל הכבוד לך צביה יקרה

  3. ענק. היטבת לתאר את מה שכולנו מרגישים. מילים רהוטות וקולחות.

  4. צביה יקרה, כל מילה נכונה, תמיד מישהו עושה "קופה" על חשבון הקושי. כתבת נפלא !

  5. מצא חן בעיני, אז הוספתי משהו

    איך העם מרגיש
    כאשר הקורונה אותו מתיש,
    זה הנודע כאובססיבי מפני הבאות
    חי תמיד בין הקצוות
    בין אופוריה ובין פניקה
    וביניהם מידה הגונה של היסטריה
    חציו מקבל בהכנעה את גזרות
    מסכה, סגרים וביטול שמחות.
    נענה לקריאה את האלונקה להרים
    כי כך חונך- "כול ישראלים חברים!"

    כן.. אבל.. אוי כמה חבל
    כאשר הרים מבט מסתכל סביבו
    מי עוד נושא בעול כמותו
    נפלה רוחו.
    ממשלה חדלת אונים
    ראשיה במשחק הכיסאות עסוקים
    הפוליטיקה בלעה את דעתם
    נחשפו בכול חולשתם
    לא דוגמה ולא החלטה
    פארסה אחת גדולה.
    לא שיווין, לא אחדות ולא אחריות
    אתנן הבחירות והכסף
    הוא הקובע מי לשבט ומי לחסד.
    ופנה כול איש לעשות לעצמו
    כול אחד "עשה מה בראש שלו"
    אם הוא פטור- אז למה רק אני?
    ונותרנו עם מפגינים מתלהמים
    שוטרים חבולים
    ונגיף חסר רחמים.
    ומספר מתינו לזוועתנו עלה
    את חללי המלחמות מספרם כבר חצה.
    התרבות נעלמה, אין פרנסה
    רק התנועה בשדות התעופה
    לרגע לא שבתה, מקפיצה את המגפה
    כאש ללא מכבה.
    פסה ההדדיות, שנאת האחים גברה
    כאשר רבנים הספונים באותיות
    הם בעצם מקבלי ההחלטות
    מי יחלה, ומי ימות
    ומנגד החוגגים בנשפים וחתונות
    אכול ושתה, ולעזאזל ההנחיות
    "מי אתה שתגיד לי מה לעשות.."

    ובפרץ עומדים טובי הרופאים
    אחים ואחיות, מזור מחפשים
    מקדישים את הגוף והנשמה
    עד כי כורעים תחת נטל המשימה
    עשיתם קדושה
    להם, להם- כול התודה.

  6. שיר מותאם לתקופה
    משקף נכונה את המצב של מגיש החדשות והצופה המיואש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך