רחובות תל אביב – סיפורים וזיכרונות (2)

הקונדיטוריות שבאבן גבירול, והנגר ממרכז וולובלסקי
איור בית קפה

בפרק הקודם סיפרתי מעט על דמותו של נחמן הנגר שהתגורר בדירת חדר ישנה ברחוב שפינוזה בתל אביב. למרות שתקנותו, יצא שמו של נחמן במרחבי השכונה הצפונית שבה גר. ב"מרכז המידע" שלהן, ב"קונדיטוריה יהודית" שבגן העיר, מבנה מסחרי גדול שקם על הריסות בריכת גן הדסה וגן החיות, היו לשונותיהן של האלמנות ממתיקות סוד מעורב בקצפת קדאיף, וגניחות ההנאה מטעם העוגה היה בהן רמז לגניחות שהיו גונחות אם היה ניתן להן להוליך אל בין ירכיהן את נחמן מרחוב שפינוזה. וכך, משהעלו את שמו על לשונן כבר לא ידעה מי שהקשיבה להן האם ההנאה היא בשל קצף הקדאיף או בשל גברותו של נחמן.

במעוז האלמנות של יהודית לא ישבו גרושות. אלה התרכזו במבצרן ב"קונדיטוריה עידית" שמול בית הדואר ברחוב אבן גבירול, וגם שם עשו הגרושות והפנויות את מעשה הרכילות של האלמנות על אודות נחמן, אך עשו זאת על קצפת עוגת נפוליאון.

מלבד היותו שובר לבבות נשים ב"צפון הישן" של תל אביב, כפי שעשוי להצטייר מהמסופר לעיל, עסק נחמן גם בנגרות. מיומנות כפיים הנסוגה מפני הרובוטים של איקאה המדמים את עבודת הנגרים. נחמן עבד בנגרייה שידעה ימים טובים יותר בדרום העיר, במרכז מלאכה בשם מרכז וולובלסקי. בין רחוב אילת לפלורנטין, לא הרחק משרידי המושבה האמריקאית, על גבול סלמה. כמו בונה כינורות פיתח מומחיותו: בניית חסקות, אותו כלי שיט פלסטיני, שאומץ על ידי המצילים בחוף תל אביב. אותם מצילים ראשונים טענו כי רק שמו של כלי השיט הוא ערבי ופירושו אדרת דג וכי כלי השיט הוא עברי למהדרין. האמת מרחפת לה תמיד מעל הניצים, כמו בבית משפט, פעם נוחתת על כתפו של זה ופעם לוחשת לאוזנו של זה.

החסקה, הפלסטינית במקורה, שוכללה על ידי אחד מהמצילים בחוף תל אביב. אותו איש שהיה גם נגר וגם מציל, יצר לחסקה חרטום נוסף במקום ירכתיים, וכך לא היה צורך לסובב אותה כדי לחזור לחוף כשעל משטחה טובע הזקוק לעזרה. מספרים כי אותו נגר מציל, היה חירש ולכן המעיט במילים, עובדה שקסמה לנחמן מאוד, באשר קודם לכן, היה רק יוסף הנגר אביו של ישוע, סמל ומופת עבורו. משום מה חש נחמן צער על יוסף שקופח בידי כותבי קורות הימים ואנשי הדת שהטילו צל וספק באשר לנסיבות הולדתו של בנו השני, יעקב, אחיו של ישוע, כל זאת משום שלא היה לו חלק או זרע בהפריית אימו של ישוע, מרים.

ועוד סופר על אודות נחמן כי ריח דבק הנגרים החריף שדבק בו היה כה חזק, עד שילדי השכונה הצטופפו סביבו בתחנת האוטובוס ברחוב אילת, על מנת שיוכלו לשאוף מלוא ריאותיהם את הריח הממסטל של הדבק.

אלה הם רק מעט מהסיפורים על דמויות ורחובות בעיר שהייתה לבנה.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

3 תגובות

  1. יש ויש אלמוני
    יש סיפור יפה על רחובות בני ברק,אשמח אפילו להעביר אותו אליך במייל אם תזדהה ותיתן לי את כתובתך.
    או את כתובת ביתך אשלח לך קובץ סיפורים בספר בו הוא מופיע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

חתימה על חוזה

Nda

חשיבותו של הסכם סודיות

צילום של אבי רוזנטל

התופרת הקטנה

סיפור שחלקו דמיון וחלקו מציאות