פיצוחים וגרעינים

הרהורים בעקבות שיחה בין שתי נשים
פיצוץ אטומי
צילום: National Nuclear Security Administration

הרהורים קדחתניים בעקבות שיחה של טלי ליפקין שחק עם ד"ר אור רבינוביץ' בתכנית "רצועת הביטחון" בגל"צ. רבינוביץ' אמרה כך: תעשיית הגרעין היא בת 80 שנה ופרימיטיבית (לדעתי היא הגזימה), לצפון קוריאנים יש, לפקיסטאן יש. חזקה על האיראנים שהשתלטו על הטכנולוגיה זה מכבר. אם יש או אין, זה לגמרי בידיהם.

ליפקין-שחק ראיינה את רבינוביץ' בעקבות חיסולו של פחריזאדה באיראן – "אבי הפצצה", הכתירו אותו כאן. ליפקין-שחק כה מתרוננת הייתה מרצח האב הזה, כביכול אבן כבדה הוסרה מעל ראשינו, עד שלא חשה כי המרואיינת שפכה מים קרים מאוד על התלהבותה, לאמור לא בדיוק אבן, לא בדיוק כבדה, ומה שחשוב יותר, לא הוסרה! רבינוביץ' העירה כי הזכרת הגרעין גורמת לחירשות מבוהלת אצלנו. הנה כי כן, גם אצל שדרני גלי צה"ל הצעירים תמיד וחדי האוזן, והפעם זו טלי ליפקין שחק.

גרעין הוא נשק לאיים בו בהתאבדות. לא בשביל להשתמש בו כנגד שטן מטאפורי זה או אחר. סכנתו גוברת כמידת ייאושו של המחזיק בו, וכל תכליתו לומר לאויבים ולידידים, אל תביאוני לידי ניסיון. כיבוש עיראק על ידי בוש הבן, כי סאדם חוסיין קילל את בוש האב במוות, התבצע לא לפני שווידאו כי אין בידיו גרעין. האיראנים הסיקו מכך את המסקנה המתבקשת ודאגו לנפנף רמזים על יכולתם הגרעינית, בתוספת הגברת פעילות תואמת על מנת להוכיח רצינות. איראן היא מדינה הגיונית למדי, גורס צורי שגיא (רמטכ"ל הכורדים מעין ורד) בהופעה בפני פורום אלפרדו (ביוטיוב). איראן אינה מעוניינת בהשמדת ישראל.

לקראת סוף מלחמת העולם השנייה, כשעומק ייאושה של גרמניה הנאצית הובא בחשבון, העמיקה הדאגה מיכולותיה הגרעיניות. לאו סילארד קבע כי אם יש להם, אז צריך להיכנע להיטלר מיד וללא תנאי. בחוכמתו לא סמך על יכולתם של חילות האוויר או כוחות הקומנדו של בנות הברית לנטרל את הסכנה הזו, על אף עליונותם הניצחת באירופה. ככל הנראה פאול רוזבאד, העורך המדעי של "שפרינגר וורלג" שהעביר ידיעות מתוככי הרייך השלישי, הוא שהביא לביטחון, מוצדק בדיעבד, שאין להם. תפקידו של הנ"ל לא מוכר בארץ וראוי לטיפול בעברית.

בסוף שנות ה-30 ניסה סילארד לעניין את חיים ויצמן שלנו ברעיונותיו לניצול ההתפרקויות הגרעיניות להשגת אפקטי שרשרת. חסרו לו, לדעתו, כאלפיים דולר. הביקוע היה אמנם גלוי, אך לא לעיניהם העצומות לרווחה עדיין של המדענים, שהיו נעולים בקונספציה… (מורכבותו של משפט זה נידונה במאמר קודם באתר זה). למרבה המזל, אמר סילארד אחרי המלחמה, ויצמן נפנף אותו. היהודים עוד היו משתמשים בכך, חס וחלילה, על אדמת אירופה. בראייה לאחור הוא הגזים בהערכתו לכוח רצונם של היהודים לפעול בעצמם למען עצמם. לאירועי מלחמת יום כיפור כבר לא היה עד.

ליאו סילארד הוא האדם היחיד שהתואר "אבי הגרעין" מתאים לו. לו נעלם לפני 1941 הייתה לידת הקונספט של הגרעין המלחמתי נדחית בכעשר שנים. פרמי וויגנר, מדעני-על וגברים-גברים, ראויים לתואר "אימהות הגרעין". אופנהיימר, למרות התיאטרליות והציבוריות ההוליוודית המוחצנת שלו ומה שנכתב עליו בעברית פופולרית, היה אולי שמרטף.

על פי גדעון רמז ואיזבלה גינור, הסובייטים בהתנהלותם במזרח התיכון תלו מבטים מודאגים בדימונה. גרעין בידיו של ננס עם נטיות מאנו-דפרסיביות החריד אותם. סתירה לכאורה, שאיש עוד לא תמה עליה, קשורה מאוד בחרדה זו. בשנת 1970, בה בעת שלחמו נגדנו בתעלת סואץ (היכו אותנו קשות ולא הפנמנו), התירו הגירה מברית המועצות רק לישראל ואך ורק ליהודים. עד כדי כך היו נוקשים שמסמכיהם מאותה תקופה משמשים עד היום כחומר עזר לדיון בסוגיות עמוקות מיני ים של מיהו יהודי. על הגרמנים, גם בעניין זה, נוטים אנו לסמוך בעיניים עצומות כמימים ימימה, זה וההם ראויים לחיבור מלא.

מרדכי ואנונו, כששוחרר, הפגין בצילומיו בריאות טובה ושמחת חיים כה איתנה, עד שגרם לי להעלות את השאלה אילו מן הפרסים כבר קיבל כהוקרה לתרומתו לביטחוננו. שכן משמעות דבריו ב"סנדיי טיימס" והפעילות שלנו בעקבותיהם לא היו אלא מעין תזכורת לכך ש"הם מסוכנים". על כך השיב לי מי בשאלה, ניסוי מחשבתי כהאי לישנא. תארו לכם שהיה אומר לעיתון כי למרות העמימות וגלגולי העיניים, אין לציונים כל יכולת גרעינית (ואני במקצועי הנדסאי של טקסטיל… סתם, סתם). מילים כדורבנות. נראה כי אפילו שמעון פרס, אללה ירחמו, היה נשאר פעור פה. אולי יוסי ביילין. עמוס גלעד. אולי אריה דרעי, יעקוב ברדוגו, כולם ייבדלו לחיים, כי מה אנו בלעדיהם. החלטנו פה אחד גם וגם… כל הפרסים.

אשר על כן, בקומדיה של היפוך תפקידים שהמציאות הקרתה לנו, האיראנים, אילו היה בם קמצוץ של הכרת טובה היו מעניקים לנתניהו שלנו את פרס ביטחון איראן על מופע הקלסרים שערך לפני כשנתיים. וכן לאחר שהורידו את "הערת שוליים" שלנו לבנקט בפסטיבל קאן ב-2011, יכלו להוסיף איזה פרס ניחומים על התיאטרליות מטעם שרת התרבות שלהם. זה לא יקרה. קורטוב של הומור לו היה להם, הם איבדו אותו כשריטה שלנו עזבה אותם בגיל שמונה. ונאסרללה, צחקן לא קטן, קרוב לוודאי מדבר בדיוניו ההלכתיים המשמימים עם האיראנים בפוצחה, המכשלה הגדולה של דוברי ערבית מבטן (ראו מאמר קודם לזכרו של שוקה פורת, אללה ירחמו, באתר זה).

ההיגיון המפעיל של טראמפ, בעצם התכנית העסקית שלו, היה פוטין. כרוסי, מחירי הנפט היו והינם בראש מעייניו של פוטין. הנשיא אובמה הוריד אותם לרצפה ועוד הטיל עליו עונשים בגלל גזלת חצי אי מידי האוקראינים חביביו, ולכן כה שנא אותו. טראמפ הטיל חרם על איראן על מנת להעלות את מחירי הנפט. בתזמור המרהיב האחרון שלו בשלהי 2019 הוציא פוטין את הכוחות האמריקנים מצפון סוריה באזור אביאד וגרם לכורדים שם להתחנן אל אסד, ילד שעשועיו, להצילם מפני הצבא הטורקי. זה האחרון אכן נכנס לשם מיד. בשבילם זה עשר דקות מכרכמיש. הייתה זו תחילתה של ידידות בין ארדואן וטראמפ. אולי הראשון יעניק לאחרון מקלט בטורקיה, כשיבואו איתו חשבון בארה"ב. לארדואן יש ניסיון בטיפול בפליטים. לכך יש משמעות גאו-פוליטית ראשונה במעלה.

היה זה כנראה צחוקו האחרון של פוטין. הסינים נכנסו לתמונה בשנה האחרונה. אם על שום שהקורונה שיחקה לידיהם ואם על שום ששיחקו הם בה. הם מחסנים זה חצי שנה, ובהצלחה מלאה. במה ואיך – ראוי למאמר מלא.

בן גוריון ב-1970 שיטח בריאיון מופלא בתכנית "מוקד" (נמצא ביוטיוב) את חזונו: סין לא תהיה אחת המעצמות. סין תהיה המעצמה היחידה. בתוך 15 שנה, הוסיף. הזקן לא עמד בזמנים!

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

5 תגובות

  1. אתרים מיוחדים כמו שלכם, לבין אתרים משעממים של עיתונים.

  2. יסיר את הסיכון למלחמה גרעינית
    הם לא רבים אבל כדאי להקשיב להם

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של יורם

40, 32 ו-26

אחרי שנת הקורונה – תובנות לגבי המגזר הערבי באקדמיה