חזון אפלטון

התארגנות פוליטית של רשימת בעלי תואר דוקטור
תמונה של גדעון
פרופסור גדעון ביגר

לאור הבלבול, ההחלטות הפוליטיות חסרות הטעם והמאבק המתמיד בין המומחים לפוליטיקאים, שלעיתים אינם מבינים במה מדברים, הנה הצעה להתארגנות שעשויה, אם תצלח, לשנות את פני הנהגת המדינה – הקמת רשימה של בעלי תואר דוקטור בכל נושא שהוא.

כרקע לרעיון ראוי לזכור כי התנועה הציונית נוהלה בתחילת דרכה על ידי אנשים שהיו כולם בעלי תואר דוקטור ומעלה. די אם נזכיר את ד"ר (למשפטים) תיאודור הרצל, פרופ' (לכימיה) חיים ויצמן, הפרופסורים בודנהיימר, אופנהיימר, הרמן שפירא, וורבורג, ד"ר רופין, ד"ר חיים ארלוזורוב ורבים אחרים. אנשים אלו, שהיו קודם לכול אנשי מדע, חונכו לחקר האמת כמטרת-על, כל אחד בתחומו. לאחר מכן הצטרפו אליהם אנשים אחרים, ואלה הובילו את התנועה הציונית להישגים מדיניים נכבדים, אך זאת בשיטות שאינן מתחום המחקר האקדמי. חקר מדעי מבוסס על הכרה טובה של הספרות המקצועית הדנה בנושא שעומד על הפרק, דמיון מחקרי, עריכת ניסויים בלתי מזויפים, בחינת תעודות מקוריות, איסוף מידע אמיתי ונכון בשאלונים. כל האמצעים האלו אמורים להביא לתוצאות הנראות בעיני החוקר, ובעיני רעיו, אמיתיות ונכונות, עד שמדענים מביאים הוכחות ברורות שהאמת הקודמת איננה נכונה, וכך מתפתח המחקר המדעי.

כבר בעת העתיקה העלו פילוסופים יווניים, ובעיקר אפלטון בספרו "המדינה", הצעה להקים מדינה שבראשה יעמדו פילוסופים. הצעתו נשארה תיאורטית מכיוון שלכל אורך ההיסטוריה היו תקיפים, דיקטטורים, שליטים בזכות מורשת אבות, ופוליטיקאים השתלטו על מדינותיהם. לעיתים נעזרו ביועצים מלומדים – אריסטו עצמו היה מורהו ויועצו של אלכסנדר הגדול – אך לעיתים קרובות היועצים המלומדים שהראו לשליט את טעויותיו, הודחו ואף הוצאו להורג. נראה כי לאורך ההיסטוריה היו מעט שליטים שפעלו בחוכמה, והאחרים הביאו לעולם בעיקר מלחמות ואסונות, ויצרו בעיות במקום להתמודד איתן. גם במקומות שניסו להקים ממשלות של מומחים, השליטה העליונה לא הייתה בידיהם כי אם בידי השליט הממנה.

נראה שראוי אולי לנסות מודל אחר של שלטון. כאן מוצע להקים רשימה של בעלי הכשרה מדעית המוכחת בתואר Ph.D. ממוסדות אקדמיים מוכרים ואמינים. כך, במקום תחכום, עקיפות, קומבינציות פוליטיות, רכישת דעת קהל ועוד, נקים לנו קאדר של אנשים אמיתיים ונכונים בהכשרתם ובגישתם לבעיות העומדות בפניהם.

אני מציע אפוא הקמת רשימה פוליטית שתרוץ לבחירות ותהיה מורכבת כולה רק מאנשים בעלי תואר שלישי מאוניברסיטה מוכרת. רק בעלי תואר זה יהיו חברים ברשימה. לרשימה יוכלו להצטרף אנשים מכל רחבי הקשת הפוליטית, ימין, שמאל, חסידי ארץ ישראל השלמה וחסידי ארץ ישראל הקטנה, סוציאליסטים וקפיטליסטים, דתיים וחילוניים, ובלבד שמחזיקים תואר שלישי מוכר בידם.

המטרה הראשית של הרשימה תהיה להקדיש את מרב המאמצים לחינוך ברמות השונות, ומטרות נוספות יהיו לדאוג לעשיית שלום, לשיפור ביטחון האוכלוסייה, ביטחון סוציאלי ופיזי, לשמור על דמות המדינה היהודית ועל כלכלה בטוחה ויציבה. כל זאת בעזרת מומחיותם של המדענים השונים שיהיו ברשימה. בעלי ניסיון ארגוני ניהולי – נשיאי אוניברסיטאות, רקטורים ואחרים – יעמדו בראש הרשימה והם ינהיגו את התנועה. בעלי תואר שלישי הפעילים והנמצאים מחוץ למערכת האקדמית, גמלאים ועוד, יהוו את הבסיס לגיוס אנשים לפעילות.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

18 תגובות

  1. סיכוי שואף לאפס להצלחה בבחירות. יהיה סיכוי כלשהו להצלחה אם היא תתמוך בביבי ותזכה לברכתו.

  2. אפלטון המורה של אריסטו חשב שכול דמוקרטיה עלולה להידרדר לדמגוגיה ופופוליזם. והיו דברים כאלה. ועינינו רואות.

  3. בהמשך להערות שקיבלתי – אני מרחיב. חברי המפלגה יהיו רק בעלי התואר. מהם, כמו, להבדיל, מרכז הליכוד, ייבחרו המוכשרים להנהגה וניהול שהרי ברור שלא כל בעלי התואר הם מוכשרים להנהגה אך הם הוכשרו לחשיבה. המפלגה תפנה לציבור לבקש אמון והרי רוב המצביעים אינם חברי מפלגה. המיליון שהצביעו לכחול לבן אינם חברי המפלגה וכך גם מצביעיי הליכוד.

  4. לדעתי הכותב רוצה להגיד כי רצוי מנהיגים משכילים מאשר פופוליסטים מתלהמים.

  5. יצירת מסגרת פוליטית שמבוססת על בעלי תואר ד"ר היא מחשבה ראויה במיוחד לאור רמת הפייק ניוז שפשטה על כל רבדי החיים. אך הבוחרים שאינם אקדימאים עשויים לחוש תחושת ניכור והסתייגות. ראה התגובות מעלה מאלה שמתאמצים ומוצאים את JOCOPOST
    בסתרי האינטרנט, על אחת כמה וכמה מי שקריאת כותרת של מאמר גורמת לו למאמץ יתר על המערכת העיצבית של תאי המוח… לכן יצירת המסגרת יכולה להיות בהחלט רעיון נכון אך אין זה נכון להכריז עליה ככזו שתואר ד"ר הינו תנאי לקבלה. גדעון, אגב האם רק PhD ומה עם MD ו- PsyD ועוד תארי ד"ר רבים וטובים כמו EdD ועוד היד נטויה?

  6. למגיבים ציון זוהר, ירון גרטנר ונעמי פרקש. הרעיון איננו ציני, ברור שהוא לא מבושל כיאות אך החומרים כבר כאן. הכוונה לאנשים שעסקו ועוסקים במחקר מדעי, שעקרונותיו קודם כול חיפוש האמת על ידי קודם כל זיהוי בעייה או נושא, איסוף מסודר של החומר שנכתב בנושא, העלאת השערה, בדיקתה באמצעים מדעיים, חשיפת כל המידע, גם אם בחלקו סותר את ההשערה והגעה למסקנה ופרסומה. זה כך גם במחקר שימושי וגם במחקר "טהור". אנשים שאמונים על דרך חשיבה כזו יש להם את היכולת לפעות כך גם בניהול והנהגה. ברור שרק מעטים מהם הם גם מנהיגים אך מתוכם ייבחרו על ידי חבריהם את המוליכים, כפי שנבחרים באוניברסיטה ראשי חוגים, דיקנים ורקטורים.הנסיון הפוליטי אצלנו הראה שאכן קבוצה כזו או אנשים כאלה אינם מתאימים לפוליטיקה המפלגתית ואם אני לא טובה הרי רק אמנון רובינשטיין ויובל שטיניץ הגיעו מהאקדמיה לפוליטיקה ונשארו בה שנים רבות. הרבה אחרים נכנסו אך עזבו זמן קצר לאחר מכן כי לא היו יכולים לקבל הוראות מלמעלה באשר למחשבתם ודרך פעולתם, דבר הנוגד את פעולתו של החוקר האמון על חשיבה עצמית
    בעלי תואר MD הרופאים אינם אנשי מחקר כי אם אנשי מעשה. ההוכחה לכשירות היא על יד כתיבת מחקר ברמה של דוקטורט במקומות הנכונים. ברור שיש אוניברסיטאות ברמות שונות אך קיימת בארץ וועדה הבוחנת את תקפותם של תארים אקדמיים מחו"ל. ברור שלא כל בעל תואר דוקטור אוניברסיטאי הוא מתאים אך הכוונה ליצור מסגרת שתפעל. הבוחרים כמובן יכולים להגיע מכל שדרות העם אך חברי המפלגה בעלי הזכות לבחור מבינם את ההנהגה הפוליטית הם רק בעלי התואר.

    1. בזמנו באוניברסיטה העברית בירושלים התארגנה קבוצת פרופסורים, שכולם היו בעלי דוקטורט מחקרי, הם קראו לעצמם ברית שלום. אתה בוודאי יודע לאיזה כיוון פוליטי הם הטיפו ומה היה גורלו.
      עוד דוגמה – צוות אוסלו כלל שלושה דוקטורים מדופלמים. אתה בוודאי יודע לאיזה ברוך הם הובילו אותנו.
      במפלגת העבודה היה במשך שנים חוג אקסקלוסיבי של אקדמאים. בהם היו עשרות דוקטורים ופרופסורים. השפעתם שאפה לאפס. דיוניהם היו פתטיים.
      חבל על המאמץ להציע שלטון "אפלטוני" כפי שהנך מציע.

      1. אקדמאים יש כמעט בכל תנועה פוליטית בישראל, אך הם מחוייבים לקו הםוליטי של מפלגתם. אכן אנשי ברית שלום נטו לכיוון אחד, אך זה היה כאשר היינו מיעוט בארץ ישראל והם חיפשו פתרון למצב. היום המצב שונה ואני מדבר על מדינת ישראל הרחבונית, דימוקרית שהיא מדינת העם היהודי.

  7. ניסיתי להתקבל ולא קיבלו אותי. חבל.
    היו שלום,
    דוד

    נ.ב.
    בן-צבי מוסר ד"ש

    1. שניכם הלכתם ללמוד משפטים באוניברסיטת איסטנבול אך לימודיכם הופסקו בשל המלחמה. אם הייתם ממשיכים הייתם זכאים להתקבל. חברך יצחק בן צבי המשיך במחקר אדמי כל חייו.

  8. באשר למי שחושש שאנשי אוניברסיטה יתקשו לפעול בזירה הפוליטית, אזכיר כי וודרו ווילסון (נשיאה ה-28 של ארצות הברית) היה נשיא אוניברסיטת פרינסטון כשהחליט לרוץ לנשיאות. כששאלו אותו למניע, השיב: "נמאס לי מפוליטיקה".

    1. אכן כך. הנשיא וודרו ווילסון הוא זה שהכניס את ארה"ב למלחמת העולם הראשונה ובזה הביא לניצחון מעצמות ההסכמה, ביניהן בריטניה שכבשה את ארץ ישראל ונתנה את הצהרת בלפור, בה הכיר גם הנשיא וילסון. זה היה הנשיא שיצר למעשה את חבר הלאומים, הארגון העולמי הראשון להשכנת שלום בעולם. הוא זה שיצר את העיקרון ששטח שנכבש במלחמה איננו שייך לכובש כי אם לתושביו. לצערו של העולם נתקף אחרי סיום מלחמת העולם הראשונה בשטף דם במוח ותיפקודו הלך ונחלש ורבים מרעיונותיו לא התקיימו. אכן דמות מופת המתאימה לרעיון שהוצג כאן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

ליד מסך מחשב

אתריום

כיצד רוכשים