מבגדד לקיבוץ נען

רוב פעולותיו במוסד עדיין חסויות, ולפי דבריו יישארו כך לעד. בריאיון מיוחד נחשפו מעט מהן, אולם אלו המותרות לפרסום יכולות למלא ספר עב כרס. עלילות שהאוזן לא שבעה מלשמוע. אברהם (איברהים) ברזילי, בן 95, למעלה מ-30 שנה במוסד ובעוד תפקידים. את סיפורו של האיש המיוחד הזה – או לפחות חלקים ממנו –  נביא כאן בסדרת כתבות.

כמו פרומו

אלה מקצת מפעולותיו של ברזילי שיסופרו כאן: איך התחפש לחייל בריטי על מנת לברוח מבגדד. איש הפלמ"ח שהכריע כרגם 120 מ"מ את כיבוש צובא. קריין הרדיו המחתרתי בערבית הראשון והיחיד. מארגן ההתנגדות המזוינת של יהודים בארץ מוסלמית – היחידה בהיסטוריה. מאמנם של שליחי המוסד ב"עסק הביש". הברחות יהודים דרך כורדיסטן וטהראן. מעורבות בהנחתת המיג הרוסי מעיראק. הברחת אלפי יהודי מרוקו לישראל. פעילויות באלג'יר, מרוקו, פריז, לונדון, טהראן (רשימה חלקית – המותרת לפרסום). ועל כל אלה תעודת כבוד על מפעל חיים מנשיא המדינה ריבלין ומראש המוסד.

בנוכחות רעייתו רינה ובני משפחתו בהוד השרון, על המרפסת, גולל איברהים את סיפור חייו ופעילותו במשך שעות. הוא דיבר ברהיטות ובהתלהבות, תוך שהוא מציין תאריכים מדויקים, שמות אנשים בארצות השונות, דברים שהתרחשו לפני שישים שנה ויותר. 95 שנה לא הקהו את זיכרונו ואת דבקותו ברעיון, כאילו רוח נעורים ואמביציה ציונית שורה עליו עד ימים אלו.

ככה בורחים מבגדד

מספר אברהם (איברהים):

נולדתי בעיראק ב-1926, שם גדלתי על ברכי ההוויה הציונית. ב-1943 כבר פעלה תנועת "החלוץ" בעיראק, ומישראל הגיע שליח, איש קיבוץ נען, שמריה גוטמן (הארכיאולוג המפורסם). כבר אז שאפתי להגיע לארץ ישראל בכל מחיר, ונעשיתי נודניק מתמיד כלפי השליח שמריה. ברעיון יוצא דופן נרקמה מזימה להברחתי.

הצבא הבריטי שלט אז בעיראק, ובגדוד הייתה פלוגה אחת, פלוגת א"י, שהייתה מורכבת מיהודים בלבד. המ"פ היה בריטי וכך גם המג"ד כמובן. הייתי בן 17, וכדי להבריח אותי הלבישו אותי במדי צבא של חפ"ש, ציידו אותי בכל הניירת הצבאית, מזויפת כמובן, לימדו אותי להצדיע, נתנו לי "פס" לחופשה ועם כל זה התייצבתי בפני המג"ד הסא"ל. סיפרתי לו שברצוני להגיע למצרים לקרובים ואני מבקש דרך להגיע לשם. המג"ד הורה לי לחכות ולמחרת הושבתי בקומנדקר עם נהג בריטי וחייל יהודי ויצאנו לדרך.

אחרי נסיעה של יום וחצי עם חניית ביניים במדבר הסורי הגענו לירושלים. בירושלים "ערקתי" ויצאתי לרחוב עם פתק לאישה בשם בתיה חבשוש, שניתן לי עוד בבגדד. חיפשתי אותה ברחוב התימנים בין המון ילדים מתרוצצים. חבשוש הפנתה אותי לתחנת "אגד", רמזה משהו לנהג, וזה העלה אותי ללא תשלום. דרך שכם, עפולה, בתי הקפה והתרבושים הגעתי למחוז חפצי, קיבוץ בית השיטה. שיטת הברחה זו מבגדד נוסתה וצלחה פעם אחת בלבד. בבית השיטה הצטרפתי לקבוצה של 12 צעירים, כולם מעיראק, שהוברחו בדרכים שונות לארץ.

לילה אחד מבין האוהלים ראיתי צללים רצים בשדות. לשאלתי אמרו לי שאלה חבר'ה מהפלמ"ח. באותו רגע החלטתי, אני חייב להיות שם. שוב נדנדתי לשמריה גוטמן ואחרי זמן רב הגעתי לנען והצטרפתי למחלקה 2 פלוגה ב' בגדוד הראשון של הפלמ"ח. המ"פ היה שייקה גביש, המג"ד יצחק רבין.

איברהים, מאיפה השם הזה לך?

במסגרת המחלקה בנען התמניתי לשומר השדות. על גבי סוס רכבתי במרחבי השדות כשברשותי אקדח ברישיון. השנה 1945. מטעמי ביטחון התלוו אליי ברכיבה המסוכנת שני בדואים, להבטחה בזמן הרכיבה בכפרים הערביים. המלווים האלו קראו לי חוואג'ה איברהים, ומאז התקבע השם הזה בשארית חיי.

בפרק הבא יסופר על ימיו של איברהים ברזילי בפלמ"ח