שביתה איטלקית

סיפור קצר על אידיאלים ואהבה
צילום הרכב בכחול
T26 Grand Sport (1950) sergio barbieri commons.wikimedia.org

במאמר קודם סיפרתי בהרחבה כיצד הגעתי אל הקתדרלה היפה של מילאנו, זה בשל נטייתי להרחיב בזוטות ואת העיקר לדחות. למעשה, מסע העסקים היה אמור להביאנו לאזור תעשייה לא הרחק מהעיר ברגמו. משהתאוששנו ויישרנו את בגדינו הקמוטים לאחר שינה טרופה על מדרכה בחזית הקתדרלה, אמר מתי: "בסוף השארנו את המזוודות בתחנת הדלק".

הבנתי שבדעתו לעשות את כל המסע חזרה אל תחנת הדלק כדי למצוא את המזוודות שנותרו שם אמש.

"שכח מזה", אמרתי לו נחרצות, "המזוודות מן הסתם כבר פורקו ובגדינו משמשים כסחבות למתדלק ולאיש הסיכה שמחליף שמן שחור למכוניות פיאט 600 ולנצ'יה דלתא".

כעבור שעתיים כבר התקלחנו במלון קטן בברגמו. הייתה זו שעת בוקר מוקדמת, ומתי לא רצה לטלפן לקלאודיו, שהיה אמור לאסוף אותנו משדה התעופה אתמול. יצאנו לרחובה של עיר לתור אחר חנויות בגדים. חנות אחת קטנה הציגה לראווה בגדי גברים בדרך שהיו מציגים חולצות בחנויות "אתא" ומשכה את עיניו של מתי. "זו חנות בוטיק, ניכנס ונצטייד" הוא אמר מייד.

הזבנית, צעירה יפה גבהת קומה וקצרת חצאית, קיבלה אותנו במאור פנים וניסתה לגשר על פערי השפה כמיטב שפתיה "יס, יס סר, ג'נטלמן שירטס, אוף קורס".

מרשף עיניו של מתי הבנתי שיש התאהבות. הוא התאהב לאלתר בזבנית שלבשה חולצה לבנה צמודה וסוודר מצמר אנגורה ורוד משובח. החנות קטנה במידותיה אך תקרתה גבוהה, ולכן היו מדפי החולצות מתגבהים מעלה מעלה. בעזרת סולם עץ טיפסה הזבנית אל המדפים העליונים והורידה מהם חולצות לרוב שעליהן הצביע מתי. הוא עמד למרגלות הסולם ואחז בו שמא תיפול הנערה, ושזף עיניו בשרירי שוקיה המקפצים כשהיא עולה ויורדת בסולם הטקסטיל.

עד שסיים את בחירת החולצות והמכנסיים, המקטורן והעניבה כבר עמדה השמש ברום השמיים. קלאודיו המיוחל אסף אותנו במכוניתו, ובדהרה ניווט אל המפעל. מכונית הספורט של קלאודיו מתוצרת טלבוט טסה במהירות כשאנו כלואים במידותיה הזעירות ונוף הרחובות חולף מול עינינו כמו בסרט קולנוע. "קלאודיו נהג מרוצים חובב", הרגיע אותי מתי, כשהרוח מחרישה את אוזניי ומנפחת את לחיי. כשבלם קלאודיו את המכונית וקפץ החוצה, ראינו לפנינו התגודדות של עשרות גברים ונשים נושאי כרזות. ומשעצרה המכונית התחילו כולם לשאוג בתיאום בניצוחו של צעיר האוחז במגפון ומנופף נמרצות בדגל אדום.

"אל תשימו לב", אמר קלאודיו. הלכנו אחריו בין המוני המפגינים הנלהבים. לאחר שעברנו בשלום את חומת המפגינים ונכנסנו למפעל, אמר קלאודיו "בגלל הקומוניסטים האלה והשביתה שהתחילו לפני חודשיים המפעל פשט את הרגל, ועכשיו במקום עבודה יש להם הרבה זמן להפגין".

מתי בדק במהירות את המכונות המוצעות למכירה וסיכם בלחיצת יד מחיר כולל הובלתן עד לנמל ונציה. בחוץ לא שככו הצעקות ואליהן התלוו חבטות עזות בקירות המתכת של המפעל.

"ועכשיו ניסע לנוטריון בברגמו להכין חוזה" אמר קלאודיו, אבל הדבר לא הסתייע בידינו, שכן המפגינים ריתכו את דלת הכניסה למשקוף.

קלאודיו כחכח "כמו ילדים כשהם כועסים, הם לא מוכנים שציוד המפעל יימכר".

"ומה עכשיו?" שאלתי.

"אטלפן למשטרה, הם ינהלו איתם מו"מ, זה יכול להימשך יום יומיים, בסוף ייתנו לנו לצאת".

"ואוכל ושתייה?" הייתי קצת מודאג בעקבות החוויות שלנו עם הבריגדות האדומות אמש.

"יש מספיק. במשרד שלי יש מקרר מלא כל טוב".

"תשכחו מזה, אני יוצא מכאן. היום יש לי פגישה בצ'יטה אלטה ב'טברנת המלאכים של קוליאוני' עם מלאך ששמה עמליה".

"על מה אתה מדבר מתי?" שאלתי אותו בעברית. "קבעתי בשעה שמונה דייט עם הזבנית הכי יפה באיטליה, במסעדה הכי טובה בברגמו בפיאצה וקיה, ושום דבר לא עוצר אותי".

ערב ירד, המשטרה התמהמהה והמפגינים בחוץ התפזרו כל אחד לארוחת הפסטה בביתו. קלאודיו ישב במשרד המפעל, ולגם מבקבוק גראפה עד שנרדם בשכרותו.

"עכשיו לעבודה" אמר מתי. הוא הפשיל את שרוולי החולצה היפה שקנה רק הבוקר בחנות של עמליה, חיבר את הרתכת לחשמל ובתוך חצי שעה נפער פתח גדול בדופן המפעל, רחב דיו למעבר אדם.

"עכשיו לתחבורה". הוא ניגש לקלאודיו שהיה שרוע על כורסת המנהלים שלו והוציא מכיס מקטורנו הקמוט את מפתחות מכונית הספורט. "לדרך, אם אתה רוצה לישון הלילה במיטה נוחה במלון לשם שינוי".

עשרים דקות לאחר מכן עצרה הטלבוט הזריזה בפתח המלון. "מהר מהר, צא, אני לא רוצה לאחר לפגישה הראשונה עם האישה היפה ביותר באיטליה".

צמיגי הטלבוט יבבו כשמתי לחץ את דוושת הגז עד לרצפה ושחרר את המצמד. הבטתי במכונית נעלמת בצללי הערב, פולטת צפירה צורמת לסלק את שאר משתמשי הדרך מאימתה.

מתי ועמליה התיישבו לשולחן, מחלונה הרחב של המסעדה הם השקיפו אל עבר אורות העיר הפרושה מטה. המלצר שניגש אליהם קד קידה עמוקה ורשם את ההזמנה לארוחת הפאר שבה רצה מתי להרשים את המלאך מברגמו.

"איך עבר עליך היום?" שאלה עמליה בחיוך.

מתי התרווח בכיסאו וסיפר לה באריכות על השתלשלות העניינים המוזרה מאז נחתנו במילאנו אמש ועד לכליאתנו במפעל על ידי השובתים היום, וכיצד פרץ בעוז דרכו אל הדרור והאהבה".

"איזה מפעל, מתי יקירי?" שאלה אותו המלאך מברגמו.

"מפעל הטקסטיל של קלאודיו ברטה, משפחה ותיקה בעיר את ודאי מכירה".

"סליחה" אמרה עמליה והתרוממה ממושבה, כשהיא מחייכת חיוך מסתורי ופנתה לכיוון השירותים.

מתי לגם מהקיאנטי המשובח שהזמין. הדקות חלפו ועמליה לא שבה. הוא התבונן בעצבנות בשעון, קרא למלצר ושאל אותו האם הוא יודע היכן הסניוריטה שישבה איתו לשולחן.

"סי", השיב המלצר, "היא יצאה מהמסעדה לפני עשרים דקות, מצטער סֶנְּיוֹרֵה".

עד שמתי התעשת, הגיעו ארבעה גברתנים וביקשו ממנו להתלוות אליהם. מידותיהם ופניהם הרציניים והניסיון של הערב הקודם לימדו את מתי שאין מקום להתווכח. הם יצאו מהמסעדה, נכנסו כולם לפיאט דוקאטו מסחרית ונסעו ללא אומר חזרה למפעל של קלאודיו.

כשעצר הרכב בפתח המפעל החשוך, הורו לו הגברתנים, ללא אומר, לחזור לתוך המפעל מהפתח שהוא עצמו פער, וסגרו אותו בעזרת פח גלי.

קלאודיו כבר התפכח מיינו והמתין לו במשרד.

"סניורה מתי, לא שוברים שביתה איטלקית, עכשיו כבר לא נצליח למכור לך את המכונות".

"אבל איך הם ידעו למצוא אותי?"

"לאחר שסיפרת למלאכית שלך שהיא במקרה הבת של יו"ר ועד העובדים במפעל שלי, מה שעוללת, למה ציפית?"

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

5 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

מייצג כסאות

רות הישראלית

תובנות אקטואליות מקריאה ישראלית במגילת רות

מהי שחיתות?

הגיגים על מה שמתרחש אצלנו בצמרת ההנהגה

מדביר מועך חרק

הדברת נמלים

למה כדאי לעשות את זה בצורה מקצועית?