מאז ועד היום מנהיג חסר

"בממלכת הדממה" בהר הרצל, אז עומד אני מול הקבר הטרי בהצדעה ודום מתוח, עיניים זולגות דמעה, על יצחק רבין, האיש שלי מהיום-יום, שרצה לשים סוף למלחמות, חייל בצבא השלום. בנסיבות אלה עולות בי מחשבות והרהורים.

אנו ב"ימים נוראים","הפתעת אוקטובר", סדר יומנו השתנה ללא היכר, עידן הקורונה, אויב בלתי צפוי ולא מוכר. כולנו מבולבלים, אירוע שלא היה כמוהו מאז 1918. המדע, בעיקר תחום האפידמיולוגיה, כולם מגויסים להתמודד עם המגפה.

אנחנו מגלים איך כשלי מלחמת יום הכיפורים והיהירות הישראלית דבקו גם בממשלת 2020 – ממשלה כושלת, מרה. חוזרת ועולה הציפייה לעשות יותר. כדבריו של שר הביטחון גנץ: "גם הפעם, נתפסנו לא מוכנים. הרעבנו את מערכת הבריאות המצוינת לאורך שנים. לא הגבנו כראוי, גם הפעם המחיר שאנחנו משלמים ונשלם בחיי אדם כבד מאוד, וגם הפעם אנחנו ננצח".

מאז אפריל 2020, עת כוּננה ממשלת חירום ואחדות לאומית, המנהיגות הפוליטית כשלה בריאותית, חברתית וכלכלית. אי אפשר בלי תקציב, והעדרו הנמשך מעיד כאלף עדים על שיקולים אישיים בקבלת ההחלטות. בגלגול הזה הסיכוי לצאת ממשברי הקורונה והכלכלה קלוש. העם נקרע לגזרים בכוח הפלגנות והשנאה. נוצר כאוס, משבר אמון תהומי, סדקים נפערו בין האזרחים לממשלה. זוהי אחת התקופות הקשות בתולדות המדינה.

המצב שונה לגמרי ממצבנו תחת ממשלת האחדות הלאומית מאוקטובר 1984 בראשות פרס-שמיר ברוטציה ועם רבין כשר הביטחון, המגשר למען יציבותה תוך כדי שמירת ביטחון המדינה וכינון האחדות לכל אורכה. טוב תעשה ממשלת אחדות 2020 אם תלמד מהי מנהיגות אחראית, שתוביל לפיוס ואמון בין בני המגוון האנושי, לחיי העם הזה. אחדות משמעה קבלת הכרעות אמיצות וקשות, בדומה להחלטות אז – היערכות צה"ל באזור הביטחון בלבנון, שיקום הצבא והפעלת תכנית ייצוב כלכלית לעצירת ההידרדרות במשק הישראלי ומניעת היפר אינפלציה.

לאורם של אלה, יצחק, "חבר אתה חסר", אנו נסוגים אחורה. ברצוני לספר לך, יצחק, כי העסק יצא משליטה. הסגר נכנס לחיינו. ניצחון קל על המגפה בסגר הראשון הביא לשיכרון חושים ויהירות, ואלה מנעו את ההיערכות המתחייבת. מתחילת ניהול המערכה, האגו האישי מנע שיתוף משמעותי של צה"ל (פיקוד העורף), שאותו כה אהבת, ומנע ממנו להוביל לניצחון.

רבין המנהיג הציב מיד "ממשלה נחושה" עם סדר עדיפויות לאומי. בצד הדאגה לביטחון ולכלכלה הוא דחף לתהליכי השלום והביטחון באזורנו בליווי ארצות הברית, מצרים וירדן. ב-19 בינואר 1989 החל רבין ביוזמת שלום בעיצוב ההנהגה הפלסטינית, כולל בחירות בשטחים, ולא בהכתבה על ידי אש"ף בתוניס. לאחר מכן – ועידת מדריד באוקטובר 1991, חתימת הסכמי אוסלו בספטמבר 1993, ההיפרדות מהפלסטינים. ההסכם בינינו לפלסטינים הביא להבנה גם בינינו לירדנים.

השבוע לפני 26 שנים קמנו לשחר של עידן חדש – הסכם השלום עם ממלכת ירדן, בזכות מנהיגותם המופלאה של המלך חוסיין ז"ל וראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. זרעי השלום במזרח התיכון הונחו בהשקט ובביטחה בעזרת ראשי המוסד לדורותיהם. בחזונו ראה רבין את הרחבת מעגלי השלום, והוא אף פעל לכך בביקוריו במרוקו, בעומאן ובאמירויות. אלה יחד הניחו את המסד לנורמליזציה שהבשילה כעת עם ההסכם שנחתם עם האמירויות ועם בחריין בבית הלבן ביוזמתו הברוכה של הנשיא טראמפ. כן, זה הישג חשוב במשמרתו של ראש הממשלה נתניהו, ונברך על הצטרפותן של עוד מדינות ערביות למעגל.

בליל הרצח, ליל האימים בכיכר רבין, הפכה הכיכר לכיכר האומה, כיכר הדמוקרטיה לכלל הציבור בישראל. דמותו ורוחו של המנהיג מלווה מאז כל מכאוב או שמחה בחברה בישראל. ליל הארבעה בנובמבר 1995 הינו קו השבר של הדמוקרטיה בישראל, שנבעה ברגע שחברי איתן הבר ז"ל יצא בדרמטיות והכריז "ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה … על מותו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין".

הגם שחלפו 25 שנים, נעמוד כצוק איתן נגד קולות הקוראים לחנינה לרוצח השפל. אדוני כבוד הנשיא! לעולם לא יראה הרוצח אור יום ממקום מאסרו!

לאבל הכבד הגיעו כל שועי העולם, ובהם מנהיגי העולם הערבי. הכול הרעיפו הערכה למנהיג נערץ, אמיץ, סמכותי, מוסרי. "אני הנושא באחריות", דוגמה ומופת לפקודיו, מבלי להאשימם ונגד תרבות ה"סמוך" או "יהיה בסדר". בן הארץ, הראשון שהיה רמטכ"ל הניצחון, דיפלומט, שר הביטחון וראש הממשלה. מפת חייו היא מפת הדרכים של מדינת ישראל מיום הקמתה ועד הארבעה בנובמבר 1995.

אני עצמי חווה גם אובדן אישי, כמי שליוויתיו במשך שנים בכהונותיו כשר הביטחון וראש הממשלה.

לא נשכח את יצחק אשר אהבנו.