לראות את ג'יימס בונד בקנדי

רשמים מהחיים בעיר קנדי שבסרי לנקה
שאולה אשכנזי

באפריל 2013 שבתי מסרי לנקה, שם התגוררתי בעיר קנדי (Kandy), למדתי באוניברסיטת פרדינייה (Peradeniya), השלמתי את כתיבת תזת הדוקטורט שלי בבודהיזם ובעיקר זכיתי בחוויית חיים עשירה, מטלטלת ומכוננת. הנה פרק מיומן סרי לנקה שלי.

 החיים בסרי-לנקה הם חוויה אנתרופולוגית-תרבותית הזויה ורוויית תחושות-קצה שראוי לספר בה. שלשום, בזמן נסיעה ב-Peradeniya Road בטוק-טוק – הרכב התלת גלגלי המקומי – הבחנתי לראשונה בפוסטר גדול שניצב בצד הדרך – Skyfall, לא פחות ולא יותר. סרט הג'יימס בונד האחרון הגיע לקנדי. נסים ונפלאות! סימנתי בראשי את המקום, ובדרכי הביתה הגעתי לשם ומצאתי את עצמי במגרש גדול שבקצהו מבנה ישן הנושא את השם המפואר "Wembley". פעם מזמן זה היה מבנה מיוחד. כעת זו חורבה עלובה, משהו שמזכיר את מבנה "קולנוע מוגרבי" הזכור לטוב לו היו מניחים לו להידרדר עשרים שנה נוספות. נכנסתי לבניין בדלת צדדית ושאלתי את הזוג שעמד שם על שעות ההקרנה ועל מחיר הכרטיס. קיבלתי תשובות ויצאתי שמחה וטובת לב. לא ידעתי מה מצפה לי בתוך החורבה, אבל לפחות אבלה שעתיים בחברת דניאל קרייג וחבייר בארדם. שינוי מרענן. ביררתי עם נייתן, נהג הטוק-טוק הכמעט-קבוע שלי, אם קוד ההתנהגות המקומי מאפשר לי ללכת לסרט לבדי, והוא אמר שאין שום בעיה.

את הבוקר התחלתי בציפייה למנקה. ברידג'ט, בעלת הבית שלי, הבטיחה לשלוח אליי את המנקה שלה אחרי שבשיחה נוקבת הסברתי לה שקשה לי לחיות כך: רמשים, תולעים, עכבישים, לטאות עיליות ותחתיות (אלה בוחרות בתקרה ובקירות ואלה מעדיפות את הרצפות). טענתי באזניה שהברואים הללו גורמים לי להרגיש שאני חיה בדיר חזירים. אלא שחזירי הבר ממילא מסתובבים כאן בחופשיות בלילות, לכן הביטוי האנגלי היה חלול ונאלצתי להיות בוטה יותר כדי להסביר מדוע אני מבקשת שעתיים מן העוזרת שלה. ב-09:00 נקשה ברידג'ט בדלת והציגה בפניי את אצ'לה, אישה רזה וחייכנית שמבינה קצת אנגלית. הראיתי לה את כל הנדרש וקיוויתי שתספיק משהו בשעתיים שהוקצו לניקיון יחידת המגורים שלי. לא חלפה שעה ואצ'לה הודיעה לי: "Madam, finished. עכשיו מאדאם בואי תסתכלי, ואם משהו לא בסדר תגידי לי". באתי, הסתכלתי ומה אומר – She finished, Madam. הפתעה והתפעלות הציפו אותי. וכך, אצ'לה באה, אצ'לה הלכה, ואני נהניתי מכמה רגעי נחת עד שהרמשים שבו. לפחות נהנו מן הניקיון.

נייתן אסף אותי בצהריים והגעתי לקולנוע וומבלי ב-13:30. הסתבר שכדי לקנות כרטיס לקולנוע, עליי להשתלב בתור. מה פירוש? בחוץ יש כלוב ארוך וצר ובתוכו עומדים המחכים בתור זה אחרי זה. משמאלי חומה מתקלפת עטורת עובש וטינופת, ומימיני שבכת ברזל של זינזנה. ומאחוריי ומלפניי מי העומד?כל מיני. לפניי, למשל, עמד זוג מחובק לא צעיר ועלוב למראה. הם נשענו על השבכה והסתירו את פניהם במטרייה שהאישה החזיקה מול פניה. ניכר בה שהייתה יפהפייה באיזשהו עבר רחוק, יציב ובריא, אך כעת היא גרומה, קמוטה, בעלת עיניים מודלקות – ולא משום שהיא הגיעה להארה, פשוט כי יש לה דלקת עיניים.

הגבר, צעיר ממנה בשנים לא מעטות, לא הסיר ממנה את עיניו וזרועו חיבקה את כתפה. ניכר שהוא אוהב אותה מאוד. היא פנתה אליי ושאלה את כל השאלות ששואלים כאן: מאיזו ארץ אני, יש לי או אין לי husband, איפה אני גרה בקנדי. אחר-כך היא הפטירה משהו בסינהלה, השפה המקומית, והגבר הסיר ממנה את זרועו. זוג מחתרתי? כנראה. מסתבר שהקולנוע הוא מקום המפגש של זוגות חסרי לגיטימציה חברתית, בדרך כלל מפני שבני הזוג שייכים לקאסטות לא תואמות או שהם נשואים לאחרים. האישה השלדית סיפרה באנגלית פרומה שהיא יועצת לנשים עם HIV, ומלמדת אותן על ""Condoms. תהיתי אם גם היא נשאית או חולה. היא סיפרה שהיה לה בעל ושיש לה שני ילדים ושבית הספר יקר מאוד בסרי לנקה. החבר שוב חיבק אותה והיא הסירה את זרועו. היא בכל זאת נשואה לאחר? או שמא הוא נשוי? היא המשיכה לחייך חיוך מקסים והסתתרה מאחורי המטרייה. הדקות נקפו והגדר והחומה סגרו עליי. הרגשתי קלאוסטרופוביה בכלוב הפיזי והאנושי הזה, וייחלתי שיפתחו את השער לקופה.

פתחו ב-14:00בדיוק, חצי שעה לפני תחילת הסרט. כדי להגיע לכניסה היה עליי להתקדם ולעבור את הכלוב הרוחש רמשים וטינופת ומעופפים, עצרתי את נשימתי וחציתי את הכלוב. כשנכנסתי לבית הקולנוע ראיתי שני תורים: מימין לרכישת כרטיסים, משמאל לכניסה לאולם. נעמדתי בתור הימני, אבל… אני מערבית. לפני שהספקתי לשלוף ארנק זינק לקראתי סדרן צעיר, הניף אותי לצד הבוטק'ה ונתן לי כרטיס בלי תור. 100 רופיז – פחות מדולר. התחלתי לחשוב ששילמתי רק כדי לראות פוסטר, לא סרט באורך מלא, אבל הוא כבר ליווה אותי לחייל במדי חאקי מעומלנים, וזה קיבל לידיו את הכרטיס שלי, תלש את הביקורת והצביע על הכניסה לאולם. נכנסתי בחשש-מה לאולם המכיל כ-450 מקומות. רוב הכסאות שבורים, מפורקים ומעוקמים, והריפוד האדום בלוי וקרוע. על רובם אי אפשר לשבת. התקרה גבוהה מאוד, עשויה ממשהו שנראה כמו ריבועי קלקר מבוקעים, מחוררים ושבורים, חלקם חסרים ובהיעדרם אפשר לראות קונסטרוקציית ברזל חלוד. מצאתי לי כיסא שלא קרס לרצפה והתיישבתי בזהירות. בראותי שהכיסא מחזיק מעמד נשמתי לרווחה והקשבתי בהנאה למוזיקת טראש ודאנס סרי לנקית. מבסוטה-חאלאס. באולם כמה זוגות בשלבי מיזוג שונים וגם כמה גברים בחבורות של שניים או שלושה, בידיהם טלפונים סלולריים חכמים שלא הפסיקו להשמיע מוזיקה וצפצופים של משחקים אלקטרוניים. ב-14:25 בדיוק התחילו הפרסומות – פרומואים לשני סרטים סרי לנקים, ואחר כך שני סרטוני הפחדה אמריקניים על הסכנות שבעישון. החוויה עוצמתית במיוחד בזכות חור ענק במסך, בדיוק במרכזו, בצורת >. בעיניי זה אמצעי אמנותי מקורי ואפקטיבי. הוא השתלב להפליא בכל שוט שנראה על המסך והעניק לו עומק.

הסרט הוקרן בשני חלקים עם הפסקה. היו גם כמה הפסקות ביניים ספוטניות שבהן המסך כבה והעיגול המסתחרר עם הספרה 3 בישר שמחליפים גלגל פילם או שמישהו עושה Google על משהו. בהפסקה עבר בין השורות דייל עם מגש עץ, כמו בבתי הקולנוע ובתיאטראות בפריז, ומכר את עוגות הקלקר-מרגרינה החביבות על לקקנים מקומיים. עם תום ההפסקה, כשהאולם שוב הוחשך, הוקרנו פרסומות אחדות. הפרסומות היו שיקופיות סטילס שהוקרנו 'על-העוקם'. השילוב עם החור במסך היה מרשים ביותר. חזק בהרבה מהפרסום ברדיו. בסופו של דבר ג'יימס בונד גבר על כולם, והאמת ניתנת להיאמר, נהניתי מהסרט עד מאוד.

נייתן הגיע מיד כשהסתיים הסרט והחזיר אותי הביתה. הבית הנקי קיבל את פני במאור פנים והרגשתי שהלילה אשן טוב, לשם שינוי. אלא שבדרך למטבח פגשתי תולעת שחורה ארוכה וכל מערכות הגוף וההכרה שלי נדרכו. סוף סוף הבנתי שאם בחרתי לחיות בנוף-קדומים, ראוי שאכיר בכך שלא לחינם קוראים לזה "ג'ונגל", ואלמד להעמיד פנים שאני אמיצה. בתקווה שלפחות התולעת תקנה את הפוזה הזאת. לקחתי את היעה ואת המברשת, דמיינתי לעצמי שכעת אני ג'יין ושטרזן יצא לסידורים, ועשיתי את מה שצריך.

**

שאולה אשכנזי היא דוקטורנטית לבודהיזם באוניברסיטת פרדינייה, סרי לנקה, בעלת M.A בלימודי נשים באמצעות אמנויות (אוניברסיטת לסלי), מתרגמת, משוררת וחוקרת כתיבה נשית. מספריה: "פולחן מלכה שחורה" (2003, הוצאת גוונים), "נוסעת רחוק" (2003, הוצאת רסלינג).

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

5 תגובות

  1. לדמיין עד כמעט לראות את המראות, להיות כאילו ממש לידך, ומעל הכל להרגיש. יש לך את הכישרון להעביר את כל זה.

  2. ספורך רתק והקסים אותי. בעיקר, מעורר רצון להכיר את הדמות המעודנת וכה חזקה, שמוכנה לצאת למרחקים ולחיות בתנאים קשים כדי להגשים רצונות וחלומות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של רות

צדק לימודי

כיצד ניתן לצמצם פערים ולדאוג לשוויון במערכת החינוך