דרך יציאה מהמבוי הסתום

ישראל זקוקה לחזון עדכני מנוסח על ידי בעלי יכולות אינטלקטואליות, כזה שיֵצא מתוך הפרדיגמה הישראלית המגובשת שהתאבנה. חזון נדרש זה יציג פוטנציאל של חשיבת איפכא-מסתברא חיובית שהיא חיונית לפריצות דרך דרמטיות חדשניות, יצירתיות ומקוריות. חשיבה חדשנית תחזיר למדינת ישראל את יכולות הטורבו שהיו לה בראשיתה, ותוציא אותה באופן תהליכי מהמבוי הסתום שבו היא שרויה.

המנהיגות האגוצנטרית והפופוליסטית מדרדרת את ישראל לתהום תחתיות, ועל כן מהות הריבונות הישראלית חייבת להיכנס לתודעת "מפץ גדול" חיובית ולצאת מההידרדרות בטרם יהיה מאוחר מדי.

לאורך ההיסטוריה פעלו הוגי דעות אינטלקטואלים, ציבוריים, חופשיים ועצמאיים שחלקם היו יוצרי תודעה חיובית וחלקם יוצרי תודעה שלילית וכוזבת למען שינויים פורצי דרך עבור המין האנושי.

ביוון הקדומה לימדו הפילוסופים האוטודידקטים, האינטלקטואלים כמו סוקרטס, אפלטון ואריסטו. אלה היו בעלי כושר פולמוסי רטורי ויכולת חשיבה מחוץ לקופסה. הם היו מנטורים שלימדו בסטואות בקבוצות קטנות או בלימודי "אחד על אחד". פילוסופים אינטלקטואלים אלה נאמו בכיכרות הפוליס. בדרך כלל תלמידיהם סיכמו כפובליציסטים את הגותם. אינטלקטואלים פולמוסיים קוראי תיגר, שמשפיעים על דעת הקהל בתקופתם, לרוב אינם צומחים בממסדי האקדמיה והמדע (שהם תוצר מסדרים נוצריים כמו הישועים).

כיום מספח, לעיתים, הממסד האקדמי והמדעי אינטלקטואלים בעלי רייטינג לשורותיו. זאת למען התדמית והרייטינג של המוסד ולמען שיווק עצמו לסטודנטים, תוך יצירת תדמית יחצ"נית מרשימה כספק שירותים למגזרים הציבורי והעסקי.

בימי התנ"ך התגלו הנביאים כבעלי יכולות אינטלקטואליות-אינטואיטיביות מופשטות וחיבור לזרם התודעה הקוסמית. גם להם היו תלמידים וממשיכי דרך. בדרך כלל ולרוע המזל העם לא שעה לאזהרותיהם.

בסוף המאה התשע-עשרה הופיעו על בימת ההיסטוריה אינטלקטואלים פורצי דרך עבור האנושות שבנו פרדיגמות ידע כוללניות. מדובר בין השאר באלברט איינשטיין ובזיגמונד פרויד, וכן בשני יוצרי מפץ התודעה החיובי האדיר, שעדיין לא מיצה את עצמו, קרל מארקס (שלא כל כתביו פוענחו) וקארל יונג (שהשאיר אחריו את "הספר האדום" הבלתי מפוענח).

נגד פתיחת שערי הידע האינטגרטיבי המופשט עבור קידום המין האנושי לחמו כוחות אינטלקטואלים שליליים רבים. מלחמת העולם השנייה, על כל היבטיה, הייתה פועל יוצא של מלחמת בני אור אינטלקטואלים בבני חושך. התקופה שבין 1945 ל-2020 הייתה תור זהב של אינטלקטואליזם חיובי בעולמנו. פרדיגמת הקורונה משנה את המצב במהות.

כדי שהעם היהודי יֵצא מגלויותיו הדוויות לאורך כאלפיים שנות היסטוריה היה צורך בהופעת אינטלקטואלים יהודים ציונים ו"חובבי ציון". הם צמחו במאה התשע-עשרה על רקע תנועת ההשכלה האנטי-הלכתית שפעלה נגד הסטגנציה ה"חרדית" (במונחי ימים אלה). תנועת ההשכלה החלה להתפתח לפני יותר ממאתיים שנים.

להלן כמה מהאינטלקטואלים החיוביים הציונים והמשכילים שהביאו לפריצות הדרך שאפשרו את הקמתה של מדינה ריבונית יהודית-ישראלית בארץ ישראל:

בנימין זאב הרצל, העיתונאי והפובליציסט. הרצל כתב גם את תוכנית "הכלכלה המולטליסטית" עבור הישות הישראלית המושכחת עד היום בכוונת מכוון.

חיים ויצמן, המדען האינטלקטואל. ויצמן היה המנוע האינטלקטואלי מאחורי הכרת אומות העולם בזכות העם הישראלי (יהודי) למדינה.

חיים ארלוזורוב, אינטלקטואל-על רב-תחומי שנרצח בגיל 33. כמו זאב ז'בוטינסקי, הבין ארלוזורוב שגורל היהודים נחרץ לשבט אם לא תהיה להם ריבונות ועצמאות בטריטוריית ארץ ישראל.

משה שרת, אינטלקטואל רב-תחומי ומוזיקאי, שתרם רבות לתקומת ישראל בכל התחומים, בין היתר הקים את שירות החוץ הישראלי. שרת השאיר אחריו כתבים רבים, שבמלאכת הוצאתם לאור עוסק בנו קובי שרת עד היום.

יגאל אלון, הצבר יליד הארץ, שגדל עם ערביי הגליל, בעל יכולות אינטלקטואליות פורצות דרך, כמו לדוגמה "תוכנית אלון" 1967. בספריו עסק במוסר ופוליטיקה (מלווים בדוגמה אישית) ובנושאי כלכלה חברתית.

אורי אבנרי, עורך "העולם הזה", חבר כנסת מטעם סיעת עיתונו, אינטלקטואל ואוטודידקט. כתב מאמרים ראשיים בשם המערכת בעיתון "הארץ", מכותבי "המִנשר העברי", תוכנית לשילוב ישראל בפדרציה מזרח-תיכונית, ומחבר הספרים האייקוניים "בשדות פלשת" ו"הצד השני של המטבע".

אבנרי השפיע רבות כאחד מקוראי התיגר הבולטים על פרדיגמת דויד בן-גוריון (כולל משה דיין ושמעון פרס), שעיצבה את ישראל שנים רבות לפני הקמתה ולאחריה בצורה פגומה ולקויה. אמנון לורד, אינטלקטואל פובליציסט, הכותב ב"מקור ראשון" ובאתר האינטלקטואלי הימני "מידה", שאינו מאוהביו של אורי אבנרי, הגדיר את אבנרי בספרו, "רצח בין ידידים", כאינטלקטואל הפובליציסטי האוטודידקט, הציבורי, החופשי, הבלתי-תלוי והעצמאי מחיבור עם ממסד כלשהו, שהתבלט מעל רבים במדינת ישראל מיום הקמתה. הגותו המעמיקה של אבנרי השתרעה על מגוון נושאים אדיר.

רבים מאלה שחשבו עצמם לאינטלקטואלים היו רק אפיגונים, דיאדוכים ו"דלתות חורקות".

ישראל 2020 זקוקה לאינטלקטואלים בני זמננו שיסייעו לאתחל אותה מחדש, כרפובליקה הישראלית השנייה. האתחול מחדש כולל כינון חוקה באיחור של מעל לשבעים שנה (בחוקה זו הכרזת העצמאות תהיה "מבוא לחוקה" ובסיס לפרשנותה לפי הצעת כבוד נשיא בית המשפט העליון המנוח מאיר שמגר), ובית משפט חוקתי. כל זאת על סמך הלקחים שיש להפיק, תוך יציאה מסטגנציית הפרדיגמה המנוֶונת את ישראל ומובילה אותה למבוי סתום לאחר 72 שנות עצמאות. יש לאתחל את הממשל מחדש, ולא לבססו רק על חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה ועל פסיקות בג"ץ.