חוק ומוסר בימי קורונה

בעקבות המלצתו לאזרחי ישראל לפעול לפי השכל הישר, הואיל והנחיות הממשלה לגבי המאבק בקורונה נגועות בשיקולים אישיים ופוליטיים, הוזמן אביגדור ליברמן לראיונות בערוצי הטלוויזיה השונים. כל מי שצפה בראיונות עימו לא יכול היה שלא להתרשם מתגובתן התקיפה של העיתונאיות המראיינות לדבריו של ליברמן. העיתונאיות ביטאו חרדה לשלטון החוק ושאלו אותו מה יתרחש במדינה אם כל "איש הישר בעיניו יעשה". אחדות אף ביקשו ממנו לחזור בו מדבריו.

קריאתו זו של ליברמן מאפשרת לנו לדון בשאלה מוסרית וערכית חשובה במדינה דמוקרטית. האם הציות להוראות הממשלה עיוור הוא? האם האזרחים אמורים לקיים החלטות ממשלה שמבוססות על חוסר מוסריות או על אינטרסים אישיים של מאן דהו ללא עוררין?

ב-29 באוקטובר 1956 חזרו איכרים ערבים לכפרם, כפר קאסם. הם לא היו מודעים לכך שעוצר הוטל על הכפר ביום הראשון למבצע קדש. חיילי משמר הגבול שראו אותם מתהלכים בחופשיות בזמן העוצר מילאו אחר הפקודה והתוצאה – 43 הרוגים מתושבי הכפר: גברים, נשים וילדים, כולם אזרחי מדינת ישראל. אירוע טראומטי זה בתולדות המדינה הצעירה הוביל למונח הידוע לכל חייל – פקודה בלתי-חוקית בעליל. בית המשפט נתן גושפנקה למונח זה והתיר לחיילים לסרב פקודה במקרים קיצוניים שבהם הם חשים שהפקודה שקיבלו סותרת ערכים מוסריים בסיסיים בכל חברה אנושית ואת המצפון האנושי, מבלי שיואשמו על כך.

ישנן דוגמאות רבות מן ההיסטוריה האנושית לציות עיוור להוראות ממשלה ולהשלכותיהן ההרסניות. אבל, אדגיש כי אין בהשוואה זו ליצור גזירה שווה בין החלטות ממשלה שתכליתן, המוצהרת לפחות, היא שמירה על בריאות הציבור לבין החלטות זדוניות מהעבר. מטרתי כאן היא לחדד את הזכות העומדת לאנשים לשקול לעיתים את מידת המוסריות של ההחלטות שמקבלת ממשלתם.

הסגר השני שנכפה על כולנו, ואליו התכוון קרוב לוודאי ליברמן בדבריו, אינו גזירה משמיים כפי שמתחוור לנו כעת. השיקולים להטלתו אינם בריאותיים בלבד; להיפך, רופאים רבים מתנגדים לו בטענה כי הרס הכלכלה שיבוא בעקבותיו אינו עולה בקנה אחד עם תועלתו הבריאותית. הפרויקטור המפורסם שמתגלה כעת כדמות טרגית בסיפור הקורונה אמר כי חש בחילה לנוכח ההבנה כי השיקולים להכרזה על סגר הרסני כל כך לכלכלה הישראלית אינם בריאותיים אלא פוליטיים-אישיים. זאת ועוד, ההבנה שהגענו אל הסגר בשל שיקולים פוליטיים שמנעו את סגירתן של ערים אדומות כשעוד הייתה תועלת בריאותית בכך אינה עומדת לזכותם של תומכי הסגר.

מכאן עולות שאלות מוסריות רבות בנוגע לחובת הציות להוראות הממשלה כאשר תכליתן איננה טהורה. למשל, האם בעל חנות העומד לפשוט רגל בשל הסגר החדש מחויב לציית להחלטה הנובעת משיקולים פוליטיים? האם עובד שפוטר ובשל כך אינו יכול לפרוע את חובותיו מחויב לציית להחלטת הממשלה המובילה לסגירת מקום עבודתו רק כי כך תופסקנה ההפגנות? האם מוכר פלאפל שאיבד את מטה לחמו ומצוי בלחצים אישיים המסכנים את ליבו אמור לסגור את חנותו כי למישהו נוח להטיל סגר כללי ולא סגר נקודתי? האם אזרחי ישראל באשר הם אמורים לסבול מועקה בשל הישארותם הכפויה בבית, כי לראש ממשלתם לא היה האומץ לסגור ערים חרדיות אדומות רק לפני שבועיים-שלושה?

יכולתי להמשיך במתן דוגמאות נוספות, אך הנקודה ברורה. כאשר החלטות הממשלה מתעלמות מהסבל האנושי ומבוססות בעיקר על שיקולים פוליטיים צרים ועל שיקולים אישיים של מאן דהו בהנהגה, יש מקום להציע לאזרחים לשקול את מעשיהם נוכח החלטות אלה. אומנם לציבור יש אורך רוח, אבל בנקודה מסוימת הוא עשוי לצאת לרחובות, לדרוש פתיחת חנויות ומקומות עבודה, ואין משטר בעולם שיוכל לעמוד מול מחאה כזו לעד. גם קנסות של עשרות אלפי שקלים לא יועילו.

לכל מי שחרד לעתיד המדינה רק כי ליברמן הציע לאזרחים לפעול בשיקול דעת בעת הסגר שבו אנו מצויים, אזכיר כי אזרחים רבים מתנגדים להחלטות הממשלה והרשויות המקומיות לאורך השנה כולה. למשל, הורים המתנגדים להכנסת לימודי דת לבית הספר הממלכתי של ילדיהם, חרדים המתנגדים לחוקים רבים שחוקק שלטון חילוני "כופר", ופשע שמשתולל באזורים לא משילים שאליהם משטרת ישראל לא נכנסת. ואף על פי כן, האנרכיה לא הגיעה למחוזותינו.

חינוך טוב מלמד לביקורתיות וליצירתיות. אם נחנך את ילדינו לציות מוחלט לשליט ולממשלה, הרי דיקטטורה תצמח כאן במהרה. טוב עשה ליברמן שזעזע את אמות הספים וצעק – המלך הוא עירום ולכן אל תלכו אחריו בעיניים עצומות!