הקורונה חשפה את האמת

כמו כל מגפה עולמית שהתפרצה בחברות האנושיות משחר ההיסטוריה, גם מגפת הקורונה עומדת לחולל שינויים עמוקים ברמת הפרט וברמת החברה. אנשים רבים יחוו שינוי עמדות ביחס לתחומים שונים בחייהם, אחרים ילמדו להעריך את הדברים הקטנים בעולמם. ברמת החברה, ישראל לא תחזור עוד להיות כפי שהייתה; אנשים ישאלו שאלות קשות על אודות מדיניות הממשלה בזמן המשבר, מובטלים רבים יתקשו למצוא עבודה, ורבים יחושו בזרמים חברתיים חדשים מתחת לפני השטח.

כבר לפני שנים חשו רבים כי שיטת הממשל שקבעו מייסדי המדינה, שיטה שהתאימה לאירופה במאות התשע-עשרה והעשרים, אינה מתאימה עוד למדינה השסועה, הקרועה מבפנים, ולא דווקא על הרצף ימין-שמאל, מדינה שבה שולטת הכיתתיות והמערכת הפוליטית משותקת או מכוונת לעבר מימושם של אינטרסים צרים על חשבון טובת הכלל.

למי שעצמו את עיניהם מלראות את הפער בין החברה הישראלית שהתגבשה כאן בעשרים השנים האחרונות לבין מערכת הממשל הפרלמנטרית שלה, באה הקורונה והטיחה את האמת בפרצופם; המערכת הפוליטית במשטר הקיים איננה יכולה להתמודד עם משברים בסדר גודל של הקורונה ו"איש הישר בעיניו יעשה". אזרחים עומדים ותוהים הכיצד ייתכן שכולם יודעים כי צעדי הממשלה מובילים לשפל כלכלי שלא ידענו כמותו, ואין מי שיעצור את מצעד האיוולת? אחרים משתוממים מאוזלת ידה של הממשלה בטיפול בהתפשטות המגפה ובהחזרת החיים למסלולם.

אך האם זו רק אשמתה של הממשלה הנוכחית? האם ממשלה אחרת במשטר הקיים במדינת ישראל יכולה הייתה לשנות את התמונה מקצה אל קצה? מתנגדי הממשלה הנוכחית יקפצו מייד ויאמרו כן, ואילו תומכיה ישללו אפשרות זו מכול וכול. בלי שאנסה לשפוט בוויכוח דמיוני זה, הרי שמתבהרת התמונה שכשלים רבים בהתמודדות עם הקורונה מקורם בהיעדר משילות (ולא כפי שמגדירים זאת ראש הממשלה ואנשיו) ובחוסר יכולתם של אזרחי המדינה להסכים על עקרונות משותפים לכולם, כאלה שהם בחזקת ייהרג ובל יעבור והם אלה שאמורים לאחד אותם ברגעי משבר כמגפה עולמית או מלחמה כוללת חס ושלום.

אז מה בעצם הראתה לנו הקורונה עד כה? ראשית, שלממשלה, עם כל הצבא הגדול והמשטרה וכוחות הביטחון האחרים, אין ממש כוח משילות באזורים רבים בארץ. אם אדמו"ר חרדי החליט שחסידיו יתערבבו זה בזה בלי מסכות, לממשלה התלויה במפלגות החרדיות האמונות בעיקר על סיפוק צורכי החברה החרדית אין ממש יכולת לשנות את החלטתו. כך גם אם תושבים ערבים מתקבצים באלפיהם לחתונה המונית בהתאם למסורת, לממשלה אין ממש יכולת למנוע זאת, ואם תנסה – עשויה היא ליפול בשיטת הממשל הקיימת, וכבר היו דברים מעולם, בעיקר עם המפלגות החרדיות.

שנית, גם כאשר חפצה הממשלה לגבש מדיניות בריאות ממלכתית העולה בקנה אחד עם הנעשה בעולם – אין היא מצליחה. הרי איש לא חושד בחברי הממשלה כי רוצים הם את רעתם של האזרחים בזמן משבר בריאותי חמור כל כך. ובכל זאת, כאשר הממשלה תלויה בכל קבוצה חברתית אינטרסנטית בחזקת "כל ממזר מלך", הסיכוי שתוכל להגיע להחלטה ממלכתית מוסכמת המכוונת לרווחתם של כלל האזרחים קטן.

למשל, ברור לכולם שהציבור היהודי שאינו חרדי נמצא פחות בסיכון לחלות בקורונה בשל אורחות חייו, נטייתו לציית לחוק, ומודעותו הרבה למחלות זיהומיות (תודות ללימודי הליבה בבתי הספר שבהם למדו), אך חששו של השלטון לפעול בערים האדומות הערביות והחרדיות בעיקרן יוביל את כולם לסגר ארצי שימוטט את הכלכלה, יעודד צעירים רבים לרדת מהארץ (אותם צעירים שעל כישוריהם מבוססת הכלכלה הישראלית), ויוביל משפחות רבות אל מתחת לקו העוני שלא מרצון.

ואפרופו צבא ואיום קיומי. אם כך מגיבה המערכת הפוליטית למשבר בריאותי, כיצד תגיב למלחמה כוללת? האם מספיק לצייד את הצבא בכלי מלחמה מודרניים כאשר המנהיגות משותקת ומונעת מאינטרסים צרים? נראה שלא, וההיסטוריה של אומות שקרסו מוכיחה זאת.

אחרי שמונים שנה ידעה ארצות הברית מלחמת אזרחים עקובה מדם שהייתה נחוצה על מנת לקבוע אחת ולתמיד את דמותה של המדינה. האם גם ישראל פוסעת ללא יודעין בכיוון זה או שעדיין ניתן להתעשת ולהצילנו מגורל דומה, חס ושלום? ימים יגידו, אך חובה קודם כול לשנות את שיטת הממשל כך שמלחמה מעין זו תימנע. דוגמאות לשיטות דמוקרטיות יציבות הרבה יותר ניתן למצוא מעבר לים.